אָ֭מַרְתִּי יָמִ֣ים יְדַבֵּ֑רוּ וְרֹ֥ב שָׁ֝נִ֗ים יֹדִ֥יעוּ חָכְמָֽה׃
מדרש תנחומא
אָמַר אֱלִיהוּא, אָמַרְתִּי יָמִים יְדַבֵּרוּ וְגוֹ', אָכֵן רוּחַ הִיא בֶאֱנוֹשׁ וְנִשְׁמַת שַׁדַּי תְּבִינֵם (איוב לב ז, ח), וְכָל הַבִּינָה שֶׁבִּבְצַלְאֵל, מִנֵּשְׁמַת שַׁדַּי שֶׁנָּתַן בּוֹ. וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה, שֶׁהָיָה חָכָם בַּתּוֹרָה. בִּתְבוּנָה, שֶׁהָיָה מֵבִין בַּהֲלָכָה. וּבְדַעַת, שֶׁהָיָה דַעְתּוֹ מְלֵאָה בְּתַּלְמוּד. וּבְכָל מְלָאכָה, כְּמַשְׁמָעוֹ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בָּעוֹלָם הַזֶּה הָיְתָה רוּחִי נוֹתֶנֶת בָּכֶם חָכְמָה. וְלֶעָתִיד אֲנִי נוֹתֵן בָּכֶם חָכְמָה וּמְחַיֶּה אֶתְכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם (יחזקאל לז, יד).