איוב לד:ז מדרש: מדרש לקח טוב ואיכה רבה

אני הגבר ראה עני. ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר אמרה כנסת ישראל לפני השם אני למודה להביא עלי מכות כמו איוב שנ' (איוב לד ז) מי גבר כאיוב וכשם שבאו על איוב באו על ישראל ואיוב היה משל לישראל כשם שאיוב תחלה אבד ממונו ואחר כך בניו ואחר כך לקה בגופו כך ישראל תחלה לקחו מגיני הזהב וקצצו דלתות ההיכל ולקחו כל אוצרות המלכים ואחר כך סילה כל אביריי ואחר כך גת דרך י"י לבתולת בת יהודה עד אשר טפחתי ורביתי לכך נא' אני הגבר ראה עני דומה אני לגבר אשר ראה עני זה איוב. בשבט עברתו בחמת אפו ובחמתו וכן הוא אומ' (תהלים פט לג) ופקדתי בשבט פשעם ואו' (ישעיה י ה) הוי אשור שבט אפי ששבט עברתו של השם הוא הרשע וגם נקרא חרב שנ' (תהלים יז יג) פלטה נפשי מרשע חרבך לכך נא' בשבט עברתו שהביא עלי את הכשדים הגוי המר והנמהר שהם שבט עברתו. ס"א אני הגבר ראה עני בשבט עברתו ייאוסו צל אומו כי גרנט מלי אכרי פמטוטו (?) כך אדמה עלי יכול כל אדם לומ' זה האיש ראה עני בשבט עברתו של השם מכל הנביאים שהתנבאו על החרבן שהרי כמה נביאים נתנבאו על חרבן הבית ובכולם לא חרבה הבית בימיהם כי אם בימי. (תוספות המאור הגדול רש"י ז"ל)

כי טוב קויתי ויבא רע וייחלה לאור ויבא אופל (הגה"ה גלוי ומפרסם בין החכמי' שכל דברי איוב הם משל לישראל ולכן זה הפסוק הם דברי ישראל שמתרעמין בגלותם ואומר כי טוב קויתי ויבוא רע. אין טוב אלא הקב"ה שנ' טוב יי' לבל בלומ' הייתי מקוה שיי' יתברך יהיה לצינה ולמגן לישראל. ויבוא רע זה נבוכדנצר בבית ראשון ואספסיינוס בבית שני. ואייחלה לאור השכינה ויבוא אופל הצרות. ס"א כי טוב קויתי זה הקב"ה ויבוא רע זה סמאל הקנאה והמקנא כלומ' בהיותנו צריכים לסייוע אלהי ואנחנו חטאנו לו ושמנו הפסל בבית המקדש ובסיבת זה ואייחלה לאור ויבוא אופל הצרות וה' למען רחמיו יראנו נחמת ציון בשוב יי' שבות עמו יגל יעקב ישמח ישראל אמן) אמר איוב כסבור הייתי לראות טוב כל ימי חיי כענין שנ' (איוב כט יח) ואמר עם קני אגוע ובחול ארבה ימים ויבוא רע זה השטן שבא לקטרג ומנין שמקטרג של אדם נקרא רע שנ' (בראשית ח כא) כי יצר לב האדם רע מנעוריו ואייחלה לאור כענין שנ' (איוב כט כד) ואור פני לא יפילון שהיו בושים בני אדם ממנו. ויבוא אופל (איוב יט יח) גם עוילים מאסו קי אקומה וידברו בי תעבוני מתי סודי וזה אהבתי נהפכו בי. אמר טוביהו ב"ר אליעזר ז"ל יותר מח' מאות שנה עברו מן איוב עד שעמד ירמיהו בן חלקיהו וכדרך שהגיע לאיוב הגיע לירמיהו. (איוב ג א) אני הגבר ראה עני אמר אני דומה לאיוב שנ' עליו (איוב לד ז) מי גבר כאיוב ישתה לעג כמים איוב קלל את יומו שנ' (איוב ג ב) יאבד יום אולד בו וירמיהו קלל את יוו שנ' (ירמיה כ יד) ארור היום אשר יולדתי בו יום אשר ילדתני אמי איוב אמר (איוב ג יא) למה לא מרחם אמות מבטן יצאתי ואגוע וירמיהו אמר (ירמיה כ יז) אשר לא מותתני מרחם ותני לי אמי קברי ורחמה הרת עולם למה זה מרחם יצאתי לראות עמל ויגון איוב אמר (איוב ל כו) כי טוב קויתי וירמיהו אמר (ירמיה ח טו) קוה לשלום ואין טוב אמר ירמיהו מקוה הייתי שהקב"ה נותן שלום לישראל ואין טוב על שאינן עוסקין בתורה (ישעיה מח כב) אין שלום אמר יי' לרשעים לעת מרפא שיחזרו בתשובה והנה בעתה כענין שנ' (ירמיה ט יא) מי האיש החכם ויבן את זאת וגו' (ירמיה ט יא) על מה אבדה הארץ נצתה כמדבר מבלי עובר ויאמר יי' על עזבם את תורתי ואומ' (ישעיה כב ג) כל קציניך נדדו יחד מקשת אוסרו כל נמצאיך (מנאציך) אסרו יחדו מרחוק עמדו על שעמדו רחוק מן התורה וכן מן המצוות לפיכך אסרו כיון שראה ירמיהו שלא היה בהם תקנה התחיל לקונן עליהם איכה ובאי זה זמן נכתבה מגילת איכה בשנה הרביעית ליהויקים דכתיב ויהי בשנה הרביעית ליהויקים בן יאשיהו מלך יהודה היה הדבר הזה אל ירמיהו מאת יי' לאמר קח לך מגלת ספר וכתבת אליה את כל הגוים מיום דברתי אליך ממי יאשיהו ועד היום הזה וכתי' ויקרא ירמיהו את ברוך ויכתב ברוך בן נריה מפי ירמיהו את כל דברי יי' אשר דבר אליו על מגלת ספר וישלח המלך את יהודי לקחת את המגלה ויקחה מלשכת אלישמע הספר ויקראה יהודי באני המלך ובאזני כל השרים העומדים מעל המלך והמ' יושב בית החורף ובחדש התשיעי ואת האח לפניו מבוערת (לו) עצים הנדלקים באחוה ויהי כקרוא יהודי שלש דלתות וארבעה יקרענה בתער הסופר והשלך על האש אשר על האח ויהי דבר יי' אל ירמיהו אחרי שרף המלך את המגלה ואת הדברים אשר כתב ברוך מפי ירמיהו לאמר שוב קח לך מגלה אחרת וכתוב עליה את כל הדברים הראשונים וגו' וירמיהו לקח מגלה אחרת ויתנה אל ברוך בן נריה הסופר ויכתב עליה מפי ירמיהו את כל דברי הספר אשר שרף יהויקים מלך יהודה באש ועוד נוסף עליהם דברים רבים כהמה ויכתב זו פרשת איכה ישבה בדד ועוד נוסף זו פרשת איכה יעיב דברים זו פרשת איכה יועם זהב רבים זו אני הגבר דאתי מתלת אלפא ביתין כהמה זו פרשת זכור יי' מה היה לנו כנגד אלפא בית' כב' פסוקים איכה שאלו את בן זומא דרוש לנו דבר אחד ממגלת קינות אמר להם לא גלו ישראל עד שכפרו בייחודי של מקום ובעשרת הדברים ובמילה שניתנה לעשרים דור ובחמישה חומשי תורה כמנין איכ"ה. ר' לוי אומ' עד שכפרו ב"לו כריתות כמנין איכ"ה.

אֲנִי הַגֶּבֶר. רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא פָּתַח (ירמיה לו, לב): וְיִרְמְיָהוּ לָקַח מְגִלָּה אַחֶרֶת וַיִּתְּנָהּ אֶל בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּהוּ הַסֹּפֵר וַיִּכְתֹּב עָלֶיהָ מִפִּי יִרְמְיָהוּ אֵת כָּל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר אֲשֶׁר שָׂרַף יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה בָּאֵשׁ וְעוֹד נוֹסַף עֲלֵיהֶם דְּבָרִים רַבִּים כָּהֵמָּה, שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר כָּהֵמָּה, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר כָּהֵמָּה, רַב כַּהֲנָא אָמַר: וְעוֹד נוֹסַף עֲלֵיהֶם דְּבָרִים רַבִּים כָּהֵמָּה, דְּבָרִים, אֵיכָה יָשְׁבָה, אֵיכָה יָעִיב, אֵיכָה יוּעַם. רַבִּים, זְכֹר ה'. כָּהֵמָּה, אֲנִי הַגֶּבֶר, דְּהוּא תְּלָתָא תְּלָתָא פְּסוּקִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי כב, כ): הֲלֹא כָתַבְתִּי לְךָ שָׁלִשִׁים, דְּבָרִים מְשׁוּלָשִׁים. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר מַהוּ שָׁלִשִׁים, גִּבּוֹרִים, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (שמות יד, ז): וְשָׁלִשִׁים עַל כֻּלּוֹ, וּמְתַרְגְּמִינַן וְגִיבָּרִין מְמַנָּן עַל כּוּלְּהוֹן. דָּבָר אַחֵר, שָׁלִשִׁים, אֲנִי הַגֶּבֶר, דְּהוּא מִתְּלָתָא תְּלָתָא פְּסוּקִים. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר, אֲנִי הַגֶּבֶר, אֲנָא הוּא דִילִיפְנָא יִיסּוּרִין, אַהֲנֵי עָלַי מַה דְּאַהֲנֵי לָךְ, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁכָּעַס עַל מַטְרוֹנָה וּדְחָפָהּ וְהוֹצִיאָהּ חוּץ לַפָּלָטִין, הָלְכָה וְצִמְצְמָה פָּנֶיהָ אַחַר הָעַמּוּד, נִמְצָא הַמֶּלֶךְ עוֹבֵר וְרוֹאֶה אוֹתָה. אָמַר לָהּ אַקְשִׁית אַפֵּיךְ, אָמְרָה לוֹ אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ כָּךְ יָפֶה לִי וְכָךְ נָאֶה וְכָךְ רָאוּי לִי שֶׁלֹא קִבְּלָה אוֹתָךְ אִשָּׁה אַחֶרֶת אֶלָּא אֲנִי. אָמַר לָהּ אֲנִי הוּא שֶׁפָּסַלְתִּי כָּל הַנָּשִׁים בַּעֲבוּרֵךְ. אָמְרָה לוֹ אִם כֵּן לָמָּה נִכְנַסְתָּ לְמָבוּי פְּלוֹנִי וּלְחָצֵר פְּלוֹנִי וּלְמָקוֹם פְּלוֹנִי, לֹא בִּשְׁבִיל אִשָּׁה פְּלוֹנִית וְלֹא קִבְּלָה אוֹתְךָ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל אַקְשִׁיתוּן אַפֵּיכוֹן, אָמְרוּ לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם כָּךְ יָפֶה לָנוּ וְכָךְ נָאֶה לָנוּ וְכָךְ הָגוּן לָנוּ שֶׁלֹא קִבְּלָה אֻמָּה אַחֶרֶת תּוֹרָתֶךָ אֶלָּא אֲנִי. אָמַר לָהֶם אֲנִי הוּא שֶׁפָּסַלְתִּי כָּל הָאֻמּוֹת בִּשְׁבִילְכֶם. אָמְרוּ לוֹ אִם כֵּן לָמָּה הֶחֱזַרְתָּ תּוֹרָתְךָ עַל הָאֻמּוֹת וְלֹא קִבְּלוּהָ. דְּתַנְיָא בַּתְּחִלָּה נִגְלָה עַל בְּנֵי עֵשָׂו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברים לג, ב): וַיֹּאמַר ה' מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵֹּׂעִיר לָמוֹ, וְלֹא קִבְּלוּהָ, הֶחֱזִירָהּ עַל בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל, וְלֹא קִבְּלוּהָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברים לג, ב): הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן, וּלְבַסּוֹף הֶחֱזִירָהּ עַל יִשְׂרָאֵל וְקִבְּלוּהָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברים לג, ב): וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ. וּכְתִיב (שמות כד, ז): כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע. דָּבָר אַחֵר, אֲנִי הַגֶּבֶר, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אֲנִי הוּא הַגֶּבֶר, אֲנָא הוּא אִיּוֹב, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב לד, ז): מִי גֶבֶר כְּאִיּוֹב יִשְׁתֶּה לַּעַג כַּמָּיִם. רָאָה עֳנִי, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתִי עֲנִיָּה מִן הַמִּצְווֹת, עֲנִיָּה מִמַּעֲשִׂים טוֹבִים, הֵבִיא עָלַי שֵׁבֶט עֶבְרָתוֹ. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה גִּבְּרַנִי לַעֲמֹד בְּכֻלָּן, אַתְּ מוֹצֵא אַחַר מֵאָה חָסֵר שְׁתַּיִם תּוֹכָחוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּמִשְׁנֵה תוֹרָה, מַה כְּתִיב (דברים כט, ט): אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, וּמְתַרְגְּמִינַן אַתּוּן קַיָּימִין יוֹמָא דֵין כּוּלְּכוֹן, גִּבּוֹרִים לַעֲמֹד בְּכֻלָּם, אוֹתִי נָהַג, בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁנִּקְרָא חשֶׁךְ וְלֹא אוֹר, אַךְ בִּי יָשֻׁב יַהֲפֹךְ יָדוֹ כָּל הַיּוֹם, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מְלַמֵּד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְיָאֵשׁ מִן הַצַּדִּיקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֲבָל חוֹזֵר וּמְרַחֵם עֲלֵיהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אַךְ בִּי יָשֻׁב.