כִּֽי־אֶל־אֵ֭ל הֶאָמַ֥ר נָשָׂ֗אתִי לֹ֣א אֶחְבֹּֽל׃
בראשית רבה
"וַיֹּאמֶר ה' אִם אֶמְצָא בִסְדֹם" רבי יודן ורבי יהודה בר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי אמרו (איוב לד, לא ): "כי אל אל האמור נשאתי לא אחבול" היינו דכתיב "ונשאתי לכל המקום בעבורם" "לא אחבול" איני ממשכנם היך מה דכתיב (שמות כב, כה ): "אִם חָבֹל תַּחְבֹּל" והן חובלים עלי דברים ואומרים אינו דן כשורה (לב): "בלעדי אחזה" בר מיני זיל פשפש דינא ואם טעיתי "אתה הוריני". ו"אִם (און) [עול] פעלתי" עם הראשונים לא אוסיף עם האחרונים. (איוב מא, ד ): "לא אחריש בדיו" לך אני מחריש ולבדים היוצאים ממך לאברהם שהוא אומר "חללה לך מעשות כדבר הזה" ולמשה שהוא אומר (שמות לב, יא ): "למה ה' יחרה אפך בעמך" וליהושע שהוא אומר (יהושע ז, ז ): "למה העברת העבר את העם" ולדוד שהוא אומר (תהלים י, א ): "למה ה' תעמוד ברחוק תעלים לעתות בצרה" "ודבר גבורות וחין ערכו" חן ניתן בעריכות שפתים בשעה שבקש רחמים על הסדומיים: