איוב לו:ח מדרש: עין יעקב ובמדבר רבה

יז: שם ובהקבץ בתולות שנית וגו' אזל שקל עצה ממרדכי א"ל אין אשה מתקנאת אלא בירך חברתה ואפ"ה [לא גליא ליה דכתיב] אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה א"ר (חמא) [אלעזר] מ"ד [שם ע"ב] (איוב לו) לא יגרע מצדיק עיניו בשכר צניעות שהיה ברחל זכתה ויצא ממנה שאול ובשכר צניעות שהיה בשאול זכה ויצאת ממנו אסתר. ומאי צניעותא דהויא ברחל דכתיב (בראשית כט) ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא וכי אחי אביה הוא והלא בן אחות אביה הוא אלא (כיון דאתא ואמר בן רבקה אנא אמרה ליה אמאי אתית) אמר לה מנסבת לי אמרה ליה אין מינסיבנא לך אלא אבא רמאי הוא ולא מצית למיקם ביה אמר לה אי רמאי הוא אחוה אנא ברמאותא אמרה ליה ומי שרי לצדיקי לסגויי ברמיותא אמר לה אין דכתיב (תהלים יח) עם נבר תתברר ועם עקש תתפתל. אמר לה ומאי רמאותיה אמרה ליה אית לי אחתא דקשישא מינאי ולא מנסיב לי מקמה (וכי מטא ההוא יומא מעייל לה לגבך מה עשה יעקב) מסר לה סימנים לרחל כי מטא (ההוא יומא) [ליליא] (ועאיל ליה ללאה) אמרה רחל השתא מכספא אחתאי מיד אותן סימנין שנתן יעקב לרחל מסרתן רחל ללאה והיינו דכתיב (בראשית כט) ויהי בבקר והנה היא לאה מכלל דעד השתא לאו לאה היא אלא מתוך סימנין שמסר יעקב לרחל ורחל מסרתן ללאה לא הוה ידע עד השתא לפיכך זכתה ויצא ממנה שאול ומאי צניעותיה דשאול דכתיב (שמואל א' י) ויאמר שאול אל דודו הגד הגיד לנו כי נמצאו האתונות ואת דבר המלוכה לא הגיד לו אשר אמר שמואל לפיכך זכה ויצאת ממנו אסתר (ואסתר מאי היא דכתיב (אסתר ג) אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה) (א"ר אליעזר) [וא"ר אלעזר] (אמר רבי חנינא) כשהקב"ה פוסק לו גדולה לאדם פוסק לו ולבניו לבני בניו עד סוף כל הדורות שנאמר (איוב לו) ויושיבם לנצח ויגבהו (וגו'). ואם הגיס דעתו הקב"ה משפילו שנאמר (שם) ואם אסורים בזיקים ילכדון בחבלי עוני. ואת מאמר מרדכי אסתר עושה א"ר (חנינא בר אבא) [ירמיה] מלמד שהיתה מראה דם [נדה] לחכמים. כאשר היתה באמנה אתו אמר (רבי אבא) [רבא] בר לימא מלמד שהיתה עומדת מחיקו של אחשורוש וטובלת ויושבת בחיקו של מרדכי:

נָשׂא אֶת רֹאשׁ וגו', הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב לו, ז): לֹא יִגְרַע מִצַּדִּיק עֵינָיו וגו', אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹנֵעַ דּוּגְמָא דִּידְהוּ, לְפִי שֶׁמָּצִינוּ שֶׁיַּעֲקֹב חָמַד אֶת הַבְּכוֹרָה לְשֵׁם שָׁמַיִם כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהַקְרִיב, וּלְקָחָהּ מֵעֵשָׂו בְּדָמִים, וְהִסְכִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִמּוֹ, וּקְרָאוֹ (שמות ד, כב): בְּנִי בְּכֹרִי, וְנָתַן גְּדֻלָּה לַבְּכוֹרִים שֶׁיַּקְרִיבוּ לְפָנָיו, הֱוֵי: לֹא יִגְרַע מִצַּדִּיק עֵינָיו, וְאֵין עֵינָיו אֶלָּא תַּחְתָּיו, כְּמָה דְתֵימָא (ויקרא יג, ה): וְהִנֵּה הַנֶּגַע עָמַד בְּעֵינָיו. וּמַהוּ תַּחְתָּיו, אֵלּוּ בָּנָיו, כְּמָה דְתֵימָא (תהלים מה, יז): תַּחַת אֲבֹתֶיךָ יִהְיוּ בָנֶיךָ, (איוב לו, ז): וְאֶת מְלָכִים לַכִּסֵּא, שֶׁחָלַק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּבוֹד לַבְּכוֹרִים וְלָהֶם רָאוּי מַלְכוּת לִטֹּל, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב כא, ג): וְאֶת הַמַּמְלָכָה נָתַן לִיהוֹרָם כִּי הוּא הַבְּכוֹר. וְכֵן בְּדָוִד הוּא אוֹמֵר (תהלים פט, כח): אַף אָנִי בְּכוֹר אֶתְּנֵהוּ עֶלְיוֹן לְמַלְכֵי אָרֶץ, הֱוֵי: וְאֶת מְלָכִים לַכִּסֵּא (איוב לו, ז): וַיּשִׁיבֵם לָנֶצַח, שֶׁהֵם הָיוּ רְאוּיִם לִטֹּל הַכְּהֻנָּה וּמַה שֶּׁהַלְוִיִּם עוֹשִׂים אִלּוּלֵי לֹא חָטְאוּ בְּמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל, שֶׁבַּתְּחִלָּה הָיוּ הַבְּכוֹרִים מַקְרִיבִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כד, ה): וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וגו', וְכֵן יַעֲקֹב אוֹמֵר לִרְאוּבֵן (בראשית מט, ג): רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה וגו' שְׂאֵת זוֹ כְּהֻנָּה, כְּמָה דְתֵימָא (ויקרא ט, כב): וַיִּשָֹּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָיו אֶל הָעָם וַיְבָרֲכֵם. עָז זוֹ מַלְכוּת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א ב, י): וְיִתֶּן עֹז לְמַלְכּוֹ, שֶׁאִלּוּלֵי לֹא סָרַח רְאוּבֵן בְּמַעֲשֵׂה בִּלְהָה הָיָה רָאוּי לִטֹּל כְּהֻנָּה וּמַלְכוּת, לְפִי שֶׁהָיָה בְּכוֹר, וּמִנַּיִן אַף לַעֲבוֹדַת הַלְוִיִּם הָיָה רְאוּיִין, שֶׁכֵּן אַתְּ מוֹצֵא שֶׁנִּכְנְסוּ פְּשׁוּטֵי הַלְוִיִּם תַּחַת בְּכוֹרֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ג, מא): וְלָקַחְתָּ אֶת הַלְוִיִּם לִי אֲנִי ה' תַּחַת כָּל בְּכֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל וגו', הֱוֵי: וַיּשִׁיבֵם לָנֶצַח, זוֹ הִיא הַלְוִיָּה שֶׁהָיוּ רְאוּיִן הַבְּכוֹרִים לִטֹּל, כְּמָה דְתֵימָא (דברי הימים א כג, ג ד): וַיִּסָּפְרוּ הַלְוִיִּם מִבֶּן שְׁלשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וגו' מֵאֵלֶּה, (עזרא ג, ח): לְנַצֵּחַ עַל מְלֶאכֶת בֵּית ה' וגו', וְעַל שֵׁבֶט הַלֵּוִי אָמַר הַכָּתוּב (תהלים קא, ו): עֵינַי בְּנֶאֶמְנֵי אֶרֶץ לָשֶׁבֶת עִמָּדִי, הֱוֵי: וַיּשִׁיבֵם לָנֶצַח, (איוב לו, ז): וַיִּגְבָּהוּ, מִי גָרַם לָהֶם לַבְּכוֹרִים שֶׁאִבְּדוּ הַכָּבוֹד הַזֶּה, עַל שֶׁנִּתְגַבְּהוּ בְּעַצְמָם וְעָבְדוּ לִפְנֵי הָעֵגֶל, לְפִיכָךְ (איוב לו, ח): וְאִם אֲסוּרִים בַּזִּקִּים, שֶׁנֶּאֶסְרוּ מִלְּהַקְרִיב דָּבָר הַנַּעֲשָׂה בָּאֵשׁ, וְאֵין זִקִּים אֶלָּא אֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נ, יא): הֵן כֻּלְּכֶם קֹדְחֵי אֵשׁ וגו', שֶׁהֵם צְרִיכִים לִפְדוֹת עַצְמָם כָּל אֶחָד וְאֶחָד בַּחֲמִשָּׁה שְׁקָלִים כֶּסֶף וְלִתֵּן לַלְוִיִּם. הֲרֵי מָצִינוּ בִּבְכוֹרֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁיָּרְדוּ מִגְדֻלָּתָם עַל מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל, אֲבָל בְּכוֹרֵי הַלְוִיִּם שֶׁלֹא טָעוּ בָּעֵגֶל נִתְּנָה הַכְּהֻנָּה לְאַהֲרֹן שֶׁהָיָה בְּכוֹר, וּשְׁאָר בְּכוֹרֵי הַלְוִיִּם לֹא הֻצְרְכוּ לְפִדְיוֹן וְלֹא לְכַפָּרָה, וְזָכוּ לַלְוִיִּם עִם אֲחֵיהֶם. וְאִם לְחָשְׁךָ אָדָם וַהֲלוֹא גֵּרְשׁוֹן הָיָה בְּכוֹר לָמָּה הִקְדִּים הַכָּתוּב לִקְהָת לִנְשִׂיאַת רֹאשׁ וְאַחַר מָנָה לְגֵרְשׁוֹן, אַף אַתָּה אֱמָר לוֹ לְפִי שֶׁקְּהָת הָיָה מִטּוֹעֲנֵי הָאָרוֹן שֶׁהוּא קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים וְיָצָא מִמֶּנּוּ אַהֲרֹן הַכֹּהֵן שֶׁהוּא קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, וְגֵרְשׁוֹן הָיָה קֹדֶשׁ, לְכָךְ הִקְדִּימוֹ הַכָּתוּב לִקְהָת. וּמִנַּיִן אַתְּ לָמֵד שֶׁגֵּרְשׁוֹן לֹא אִבֵּד גְּדֻלָּתוֹ לְפִי שֶׁהָיָה בְּכוֹר, שֶׁכֵּן אַתְּ מוֹצֵא כְּשֵׁם שֶׁאָמוּר בִּקְהָת (במדבר ד, ב): נָשׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי קְהָת, כָּךְ אָמוּר בְּגֵרְשׁוֹן: נָשׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן. וּמַהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: גַּם הֵם, שֶׁלֹא תֹאמַר שֶׁלְּכָךְ מָנָה בְּנֵי גֵּרְשׁוֹן שְׁנִיִּים שֶׁהֵם פְּחוּתִים מִבְּנֵי קְהָת, לָאו, אֶלָּא כְּתִיב גַּם הֵם, שֶׁאַף בְּנֵי גֵּרְשׁוֹן כַּיּוֹצֵא בָּהֶם שֶׁל בְּנֵי קְהָת. אֶלָּא שֶׁהִקְדִּימוֹ הַכָּתוּב כָּאן בִּשְׁבִיל כְּבוֹד הַתּוֹרָה, אֲבָל בִּמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים הִקְדִּים לְגֵרְשׁוֹן תְּחִלָּה לִקְהָת.