איוב לו:יג מדרש: עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), עין יעקב, שמות רבה ואוצר מדרשים

א״ר אלעזר כל אדם שיש בו חנופה מביא אף לעולם שנאמר (איוב לו יג) וחנפי לב ישימו אף ולא עוד אלא שאין תפלתו נשמעת שנאמר (שם) לא ישועו כי אסרם. וא״ר אלעזר כל אדם שיש בו חנופה אפילו עוברין שבמעי אמו מקללין אותו שנאמר (משלי כד כד) אומר לרשע צדיק אתה יקבוהו עמים יזעמוהו לאומים ואין קוב אלא קללה שנאמר (במדבר כג ח) מה אקוב לא קבה אל ואין לאומים אלא עוברין שנאמר (בראשית כה כג) ולאם מלאם יאמץ. וא״ר אלעזר כל אדם שיש בו חנופה נופל בגיהנם שנאמר (ישעיה ה כ) הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע שמים חשך לאור ואור לחשך שמים מר למתוק ומתוק למר מה כתיב אחריו לכן כאכול קש לשון אש וחשש להבה ירפה שרשם כמק יהיה ופרחם כאבק יעלה. ואר״א כל המחניף לרשע סוף נופל בידו ואם אינו נופל בידו נופל ביד בנו ואם אינו נופל ביד בנו נופל ביד בן בנו שנאמר (ירמיה כח ה) ויאמר ירמיה הנביא אל חנניה הנביא וגו׳ אמן כן יעשה ה׳ יקים ה׳ את דבריך וגו׳ וכתיב (דף מב) (שם לז יג) ויהי הוא בשער בנימין ושם בעל פקודות ושמו יראיה בן שלמיה בן חנניה ויתפוש את ירמיה הנביא וכו׳ וכתיב (שם) ויתפוש יראיה בירמיה ויביאהו אל השרים. ואמר רבי אלעזר כל עדה שיש בה חנופה מאוסה כנדה שנאמר (איוב טו לד) כי עדת חנף גלמוד שכן בכרכי הים קורין לנדה גלמודה מאי גלמודה גמולה דא מבעלה. ואמר רבי אלעזר כל עדה שיש בה חנופה לסוף גולה כתיב הכא כי עדת חנף גלמוד וכתיב התם (ישעיה מט כא) ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה ואני שכולה וגלמודה גולה וסורה ואלה מי גדל הן אני נשארתי לבדי אלה איפה הם:

קה אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֲנֻפָּה, מֵבִיא 'אַף' לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: (איוב ל״ו:י״ג) "וְחַנְפֵי לֵב יָשִׂימוּ אָף", וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאֵין תְּפִלָּתוֹ נִשְׁמַעַת, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "לֹא יְשַׁוְּעוּ כִּי אֲסָרָם". וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֲנֻפָּה, אֲפִלּוּ עֻבָּרִין שֶׁבִּמְעֵי אִמָּן מְקַלְּלִין אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי כ״ד:כ״ד) "אֹמֵר לְרָשָׁע צַדִיק אָתָּה, יִקְּבֻהוּ עַמִּים, יִזְעָמוּהוּ לְאֻמִּים". וְאֵין 'קוֹב' אֶלָּא קְלָלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר כ״ג:ח׳) "מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל". וְאֵין 'לְאֻמִּים' אֶלָּא עֻבָּרִין, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית כ״ה:כ״ג) "וּלְאֹם מִלְּאֹם יֶאֱמָץ". וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֲנֻפָּה, נוֹפֵל בְּגֵיהִנֹּם, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו ה׳:כ׳) "הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב, וְלַטּוֹב רָע, שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר, וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ, שָׂמִים מַר לְמָתוֹק, וּמָתוֹק לְמָר". מַה כְּתִיב אַחֲרָיו: "לָכֵן כֶּאֱכֹל קַשׁ לְשׁוֹן אֵשׁ, וַחֲשַׁשׁ לֶהָבָה יִרְפֶּה, שָׁרְשָׁם כַּמָּק יִהְיֶה, וּפִרְחָם כָּאָבָק יַעֲלֶה". וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כָּל הַמַּחֲנִיף (לרשע) [לַחֲבֵרוֹ], סוֹף נוֹפֵל בְּיָדוֹ, וְאִם אֵינוֹ נוֹפֵל בְּיָדוֹ, נוֹפֵל בְּיַד בְּנוֹ, וְאִם אֵינוֹ נוֹפֵל בְּיַד בְּנוֹ, נוֹפֵל בְּיַד בֶּן בְּנוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיהו כ״ח:ה׳) "וַיֹּאמֶר יִרְמְיָה הַנָּבִיא אֶל חֲנַנְיָה הַנָּבִיא וְגוֹ', אָמֵן, כֵּן יַעֲשֶׂה ה', יָקֵם ה' אֶת דְּבָרֶיךָ" וְגוֹ'. וּכְתִיב: (שם לז) "וַיְהִי הוּא בְּשַׁעַר בִּנְיָמִן, וְשָׁם בַּעַל פְּקִדֻת, וּשְׁמוֹ יִרְאִיָּיה בֶּן שֶׁלֶמְיָה בֶּן חֲנַנְיָה, וַיִּתְפֹּשׂ אֶת יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא" וְגוֹ'. וּכְתִיב: (שם) "וַיִּתְפֹּשׂ יִרְאִיָּיה בְּיִרְמְיָהוּ, וַיְבִאֵהוּ אֶל הַשָּׂרִים". וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כָּל עֵדָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חֲנֻפָּה, מְאוּסָה כְּנִדָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: (איוב ט״ו:ל״ד) "כִּי עֲדַת חָנֵף גַּלְמוּד". שֶׁכֵּן בִּכְרַכֵּי הַיָּם קוֹרִין 'לְנִדָּה', 'גַּלְמוּדָה'. מַאי 'גַּלְמוּדָה'? גְּמוּלָה דָּא מִבַּעְלָהּ. וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כָּל עֵדָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חֲנֻפָּה, לְסוֹף גּוֹלָה, כְּתִיב הָכָא: "כִּי עֲדַת חָנֵף גַּלְמוּד", וּכְתִיב הָתָם: (ישעיהו מ״ט:כ״א) "וְאָמַרְתְּ בִּלְבָבֵךְ: מִי יָלַד לִי אֶת אֵלֶּה? וַאֲנִי שְׁכוּלָה וְגַלְמוּדָה, גֹּלָה וְסוּרָה, וְאֵלֶּה מִי גִדֵּל? הֵן אֲנִי נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי, אֵלֶּה אֵיפֹה הֵם"?

ויאמר ה' אל משה השכם בבקר - הדא הוא דכתיב (משלי כב, כט): חזית איש מהיר במלאכתו וגו', כדכתיב (בפסוק ( מ"א ז, נא): ותשלם כל המלאכה). דבר אחר: חזית איש מהיר, זה משה, שהיה מהיר במלאכת המשכן, לפיכך, לפני מלכים יתיצב. רבי יהודה אומר: חזית איש מהיר, זה משה, שהיה זריז להביא המכות על פרעה. לפני מלכים יתיצב, והתיצב לפני פרעה. בל יתיצב לפני חשוכים זה יתרו. אמר ליה רבי נחמיה: לדבריך עשית הקדש חול, אלא לפני מלכים יתיצב, לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא יתיצב, וכמה דאת אמר (שמות לד, כח): ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה. בל יתיצב לפני חשוכים, זה פרעה, שהחשיך הקדוש ברוך הוא לו ולארצו, שנאמר (שמות י, כב): ויהי חשך אפלה. השכם בבקר והתיצב לפני פרעה למה בהשכמה? אמר רבי ברכיה: לפי שהיה פרעה הרשע אומר: ומה בנו של עמרם זה, הולך ובא אלינו בכל בקר ובקר, אלא עד שלא יבא אלך ואצא לי מכאן, והקדוש ברוך הוא שהוא בוחן לבבות אמר ליה למשה: הוי יודע, שהרשע הזה כך מחשב בלבו, אלא עד שלא יצא קדם לפניו, לכך נאמר: השכם בבקר. ורבי פנחס הכהן בר רבי חמא אמר: הדא הוא דכתיב (איוב לו, יג): וחנפי לב ישימו אף, לאחר שהקדוש ברוך הוא מצפה לרשעים שיעשו תשובה ואינם עושין, אפילו הם רוצים באחרונה, הוא נוטל את לבם שלא יעשו תשובה. ומהו וחנפי לב? אותן שהם באין ומחנפים בראשונה, בלבם הם מביאים עליהם האף. באחרונה ומהו? (שם שם, שם): לא ישועו כי אסרם, אף על פי שהם רוצים לשוב להקדוש ברוך הוא ובאין לעסוק בתפלה, אינן יכולים. למה? כי אסרם, שנעל בפניהם. כך היה פרעה רוצה לעסוק בתפלה, ואמר הקדוש ברוך הוא למשה: עד שלא יצא, לך והתיצב לפניו: