איוב לו:כב מדרש: עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), שמות רבה, מדרש תנחומא ותנחומא בובר

(דף נח ע״א) תנו רבנן הרואה אוכלוסי ישראל אומר ברוך חכם הרזים, שאין דעתן דומות זו לזו ואין פרצופיהן דומות זו לזו. בן זומא ראה אוכלוסא על גב מעלה בהר הבית אמר ברוך חכם הרזים וברוך שברא כל אלו לשמשני, הוא היה אומר כמה יגיעות יגע אדה״ר עד שמצא פת לאכול חרש וזרע וקצר ועמר ודש וזרה ובירר וטחן והרקיד ולש ואפה ואח״כ אכל, ואני משכים ומוצא כל אלו כשהוא מתוקן לפני, וכמה יגיעות יגע אדה״ר עד שמצא בגד ללבוש גזז ולבן ונפץ וטוה וארג וצבע ותפר ואחר כך מצא בגד ללבוש, ואני משכים ומוצא כל אלו כשהוא מתוקן לפני. כל אומניות שוקדות ובאות לפתח ביתי ואני משכים ומוצא כל אלו לפני. הוא היה אומר אורח טוב אומר כמה טרחות טרח בעל הבית לפני כמה יין הביא לפני וכמה בשר הביא לפני וכמה גלוסקאות הביא לפני, כל הטורח שטרח לא טרח אלא בשבילי. אבל אורח רע אומר מה טרחות טרח בעל הבית זה מה יין הביא מה בשר הביא מה גלוסקאות הביא, כל מה שטרח לא טרח אלא בשביל אשתו ובניה על אורח טוב מהו אומר (איוב לו כב) זכור כי תשגיא פעלו וגו׳. על אורח רע כתיב (שם לז כד) לכן יראוהו אנשים. (ש״א יז יב) והאיש בימי שאול זקן בא באנשים וגו׳ אמר רבא ואי תימא רב זביד ואיתימא רב אושעיא זה ישי אבי דוד שיצא באוכלוסא ונכנס באוכלוסא ודרש באוכלוסא. אמר עולא נקטינן אין אוכלוסא בבבל, תנא אין אוכלוסא פחותה מס׳ רבוא. ת״ר הרואה מלכי ישראל אומר ברוך שחלק מכבודו ליראיו, מלכי עובדי כוכבים אומר ברוך שנתן מכבודו לבשר ודם, חכמי ישראל אומר ברוך שחלק מחכמתו ליראיו. חכמי עובדי כוכבים אומר ברוך שנתן מחכמתו לבשר ודם. א״ר יוחנן לעולם ישתדל אדם לצאת לקראת מלכי ישראל ולא לקראת מלכי ישראל בלבד אלא אפי׳ לקראת מלכי עובדי כוכבים שאם יזכה יבחין בין מלכי ישראל למלכי עובדי כוכבים. רב ששת סגי נהור הוה הוו קאזלי כולי עלמא לקבולי אפי מלכא וקם אזל בהדייהו רב ששת, אשכחיה ההוא מינאה א״ל חצבי לנהרא כגני לייא, אמר ליה תא חזי דידענא טפי מינך, חליף גונדא קמייתא כי קא אוושא א״ל חליף מלכא א״ל לאו חליף אחריתי א״ל חליף מלכא, א״ל לאו. אתאי תליתאה דהוה שתקא, א״ל אתא מלכא א״ל אין א״ל מנא ידעת, א״ל מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא דכתיב (מ״א יט יב) ואחר הרעש אש לא באש ה׳ ואחר האש קול דממה דקה, כי אתא מלכא פתח רב ששת וקאמר ברוך, א״ל ההוא צדוקי למאן דלא חזית לידה קא מברכת. ומאי הוי עליה דההוא מינאה, איכא דאמרי חברוהי כחלינהו לעיניה ואיכא דאמרי רב ששת נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות:

ואמרת אליו ה' אלהי העברים וגו'- כה אמר ה' בזאת תדע, הדא הוא דכתיב (איוב לו, כב): הן אל ישגיב בכחו מי כמוהו מורה בנוהג שבעולם, בשר ודם שהוא מבקש להביא רעה על שונאו, פתאום מביא עליו, עד שלא ירגיש בו, והקדוש ברוך הוא מתרה לפרעה על כל מכה ומכה, כדי שישוב בו, הדא הוא דכתיב: בזאת תדע כי אני ה'. (שמות ז, כז): הנה אנכי נוגף את כל גבולך בצפרדעים. (שם ט, יט): שלח העז. על המים אשר ביאור ונהפכו לדם למה לקו המים תחלה? בדם, מפני שפרעה והמצריים עובדים ליאור, אמר הקדוש ברוך הוא: אכה אלוה תחלה, ואחר כך עמו. משל להדיוט אומר מחי אלהייא ויבעתון כומריא. וכן הוא אומר (ישעיה כד, כא): יפקוד ה' על צבא המרום במרום ואחר כך וגו', והדגה אשר ביאור תמות:

ויאמר ה' אל משה השכם בבקר וגו' - הדא הוא דכתיב (איוב לו, כב): הן אל ישגיב בכחו מי כמוהו מורה. אמר רבי ברכיה: הן אחד, שכן בלשון יוני קורין לאחד הן, כלומר, אחד אלהינו, ישגיב בכחו מעצים כח הצדיקים, לעשות רצונו. ומי כמוהו מורה שהוא מורה דרך לעשות תשובה. וכן אתה מוצא במשה, שהשגיב הקדוש ברוך הוא כחו ללכת בשליחותו ולעשות צוויו, והיה מורה לפרעה הרשע שיעשה תשובה, שלא חפץ לשלוח המכה, עד שיזהירנו שיעשה תשובה, שכן כתיב: השכם בבקר והתיצב לפני פרעה, היה נותן כח במשה להשכים ולהתיצב לפני פרעה, והיה מורה דרך לפרעה כדי שיעשה תשובה, שכן כתיב: ואמרת אליו כה אמר ה' אלהי העברים כי בפעם הזאת וגו'. למה לא נאמר כאן (שמות ח, טז): הנה יוצא המימה? כיון שראה פרעה, שבעת שהיה יוצא המימה, משה מקדימו בדרך, נמנע שלא לצאת, כדי שלא יפגע בו משה. אמר לו הקדוש ברוך הוא: לך אצלו בהשכמה, עד שלא יצא מביתו. כי בפעם הזאת וגו' כי עתה שלחתי את ידי וגו' אמר לו הקדוש ברוך הוא: אי רשע! סבור אתה שלא אוכל להכחידך מן העולם? למוד ממכת הדבר. בעת ששלחתי אותו הדבר, אילו הייתי משלחו עליך ועל עמך, היית נכחד מן הארץ, אבל לא שלחתיו עליך, אלא כדי שאראך כח גבורתי ותספר כחי בכל הארץ. הדא הוא דכתיב (שמות ט, טז): ואולם בעבור זאת העמדתיך. עודך מסתולל בעמי, שהיה עושה אותם כמסילה, שהכל דשין עליה, כמה דאת אמר ( ישעיה נא, כג): אשר אמרו לנפשך שחי ונעבורה ותשימי כארץ גוך: