מדרש על איוב לז:א

רַב אַחָא בַּר זְעִירָא פָּתַח, אַף לְזֹאת יֶחֱרַד לִבִּי וְיִתַּר מִמְּקוֹמוֹ (איוב לז, א). מַהוּ וְיִתַּר, מְקַפֵּץ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: לְנַתֵּר בָּהֶם עַל הָאָרֶץ (ויקרא יא, כא), וּמְתַרְגְּמִינַן, לְקַפְצָא בְּהוֹן עַל אַרְעָא. אָמַר אִיּוֹב, לֹא הָיוּ דּוֹמִין בָּנָיו שֶׁל אַהֲרֹן לְמַטֵּהוּ. מַטֵּה אַהֲרֹן, נִכְנָס יָבֵשׁ וְיוֹצֵא לַח, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיּוֹצֵא פֶּרַח וַיָּצֵץ צִיץ (במדבר יז, כג). טִיטוּס הָרָשָׁע, נִכְנַס לְבֵית קֹדֶשׁ הַקָּדֳשִׁים, גָּדַר אֶת הַפָּרֹכֶת, נִכְנַס בְּשָׁלוֹם וְיָצָא בְּשָׁלוֹם. וּבְנֵי אַהֲרֹן נִכְנְסוּ לְהַקְטִיר וְיָצְאוּ שְׂרוּפִים, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה'.

[אחרי מות שני בני אהרן]. (ר' יצחק) [ר' אחווא] בר זעירא אמר אף לזאת יחד לבי ויתר ממקומו (איוב לז א), מהו ויתר, מקפץ, כמו שאמר לנתר בהם על הארץ (ויקרא יא כא), ומתרגמינן לקפצא, טטוס הרשע נכנס לבית קדש הקדשים (וגירר) [וגידר] את הפרוכת, ונכנס בשלום ויצא בשלום, ובני אהרן נכנסו להקריב ויצאו שרופים [דכתיב אחרי מות שני בני אהרן.

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת. זֶה שֶׁאָמַר אֱלִיהוּא, אַף לְזֹאת יֶחֱרַד לִבִּי וְיִתַּר מִמְּקוֹמוֹ (איוב לז, א). אֱלִיהוּא הוּא הָיָה צוֹפֶה הֵיאַךְ בָּנָיו שֶׁל אַהֲרֹן נִכְנָסִין לְהַקְרִיב וְיוֹצְאִין שְׂרוּפִין, וְתָמַהּ וְאָמַר, אַף לְזֹאת יֶחֱרַד לִבִּי וְיִתַּר. וּמָה רָאָה לוֹמַר כָּךְ. אָמַר בְּשָׁעָה שֶׁנִּתְפַּקְּקָה הַכְּהֻנָּה בְּיַד אַהֲרֹן, מַה כְּתִיב שָׁם, וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּתְּנוּ אֵלָיו כָּל נְשִׂיאֵיהֶם מַטֶּה לְנָשִׂיא (במדבר יז, כא), וְכָתַב שְׁמוֹ שֶׁל כָּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט עַל מַטֵּהוּ, וְכָתַב שֵׁם אַהֲרֹן עַל מַטֵּה לֵוִי וּנְתָנוֹ בָּאֶמְצַע, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ יִשְׂרָאֵל, מֵרִיחַ הָיָה בַּשְּׁכִינָה וְעָשָׂה פְּרִי. אָמַר מֹשֶׁה, הֲרֵינִי נוֹתְנוֹ בָּאֶמְצַע, כְּדֵי שֶׁלֹּא אֶתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וּמַטֵּה אַהֲרֹן בְּתוֹךְ מַטּוֹתָם (שם). מַה כְּתִיב שָׁם, וַיַּנַח מֹשֶׁה אֶת הַמַּטּוֹת לִפְנֵי ה' (שם פסוק כב). וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיָּבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל הָעֵדוּת וְהִנֵּה פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן. וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים (שם פסוק כג), חָסֵר הַמִּקְרָא כְּלוֹמַר, מִהֵר וְגָמַל. וּכְשֶׁגָּמַל שְׁקֵדִים גָּמַל כָּל מִי שֶׁהָיָה שׁוֹקֵד רַע עַל שִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי. וּמָה אִם עֵצִים יְבֵשִׁים הֵרִיחוּ בְּחַיָּיו שֶׁל עוֹלָם, הִפְרִיחוּ וְעָשׂוּ פֵּרוֹת וְיָצְאוּ חַיִּים. וּבְנֵי אַהֲרֹן שֶׁנִּכְנְסוּ חַיִּים, וְיָצְאוּ שְׂרוּפִים וֶאֱלִיהוּא מַבִּיט בְּאֵלּוּ וּבְאֵלּוּ, וְאוֹמֵר: אַף לְזֹאת יֶחֱרַד לִבִּי. אֵימָתַי, וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי וְגוֹ', שֶׁאַרְבַּעְתָּן רְאוּיִין לָמוּת, וְהִתְפַּלֵּל מֹשֶׁה עֲלֵיהֶם, וְעָשְׂתָה תְּפִלָּתוֹ מֶחֱצָה. אֵימָתַי, בְּשָׁעָה שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הָעֵגֶל מַה כְּתִיב שָׁם, וּבְאַהֲרֹן הִתְאַנַּף ה' מְאֹד לְהַשְׁמִידוֹ (דברים ט, כ). וְאֵין הַשְׁמָדָה אֶלָּא כִּלְיוֹן בָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וָאַשְׁמִיד פִּרְיוֹ מִמַּעַל וְשָׁרָשָׁיו מִתָּחַת (עמוס ב, ט). כֵּיוָן שֶׁהִתְפַּלֵּל מֹשֶׁה עֲלֵיהֶם, עָשָׂה תְּפִלָּתוֹ מֶחֱצָה. אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן. אָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַהֲרֹן, לֹא כָּתַבְתִּי בְּתוֹרָתִי, עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע עַל שׁוֹר עַל חֲמוֹר עַל שֶׂה וְגוֹ' (שמות כב, ח). עַל שׁוֹר, אֵין אַתָּה זוֹכֵר מַה שֶּׁעָשִׂיתָ בַּשּׁוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר (תהלים קו, כ). עַל חֲמוֹר, עַל אוֹתָן מִצְרִיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם, אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם (יחזקאל כג, כ), עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה, שֶׁיְּהוּ מִשְׁתַּחֲוִים לוֹ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָאֲסַפְסוּף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ (במדבר יא, ד). עַל שֶׂה, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: שֶׂה פְזוּרָה יִשְׂרָאֵל אֲרָיוֹת הִדִּיחוּ (ירמיה נ, יז). עַל שַׂלְמָה, אוֹתָן שֶׁכָּתַב בָּהֶן, שִׂמְלָה לְכָה קָצִין תִּהְיֶה לָנוּ (ישעיה ג, ו). עַל כָּל אֲבֵדָה, אוֹתָן שֶׁכָּתוּב בָּהֶן, צֹאן אוֹבְדוֹת הָיוּ עַמִּי (ירמיה נ, ו). מִי הוּא זֶה. אוֹתָן שֶׁאָמְרוּ, אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל (שמות לב, ד), וַיַּעֲשׂוּ נְאָצוֹת גְּדוֹלוֹת (נחמיה ט, יח). עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם (שמות כב, ח), זֶה מֹשֶׁה, שֶׁכָּתַב בּוֹ, רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה (שם ז, א), אָדוֹן לְפַרְעֹה, שֶׁיָּשַׁב מֹשֶׁה וְדָנָם. אֲשֶׁר יַרְשִׁיעוּן אֱלֹהִים (שם כב, ח). אֱלֹהִים, אֵלּוּ הַדַּיָּנִים. יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ (שם), אֵלּוּ בְּנֵי אַהֲרֹן. הֱוֵי, אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן.

וידבר ה' אל משה אחרי מות. זש"ה אף לזאת יחרד לבי (איוב לז א), [מי אמר הפסוק הזה אליהוא אמרו] אליהוא היה צופה האיך בניו של אהרן נכנסין להקריב ויוצאין שרופין, ותמה ואומר אף לזאת יחרד לבי ויתר ממקומו, מה ראה לומר כך, אלא בשעה בשעה שנתפקפקה (פי' שנחלשה) הכהונה ביד אהרן, מה כתיב שם וידבר משה אל בני ישראל ויתנו אליו כל נשיאיהם מטה לנשיא אחד וגו' (במדבר יז כא), וכתב שמו של כל שבט ושבט על מטהו, ושם אהרן כתב על מטה לוי, ונתנו באמצע, אמר משה שלא יאמרו בני ישראל מריח היה בשכינה ועשה פרי, [אמר משה הרי אני נותנו באמצע כדי שלא ליתן פתחון פה שנאמר ומטה אהרן בתוך מטותם (במדבר יז כא)], מה כתיב שם, וינח משה את המטות [וגו'] ויהי ממחרת וגו' והנה פרח מטה אהרן וגו' ויגמול שקדים (שם כב כג), לא חסר המקרא כלום, מהו ויגמול שקדים, גמל על כל מי שהיה שוקד רעה על שבטו של לוי, ומה אם עצים יבשים הריחו בחייו של עולם [הפריחו] ויצאו חיים [ועשו פירות], ובני אהרן שכנסו שם חיים יצאו שרופים, ואליהוא היה מביט באלו ובאלו ואמר אף לזאת יחרד לבי וגו', אימתי וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן.

רַבִּי אַחָא וְרַבִּי זְעִירָא פָּתַח (איוב לז, א): אַף לְזֹאת יֶחֱרַד לִבִּי וְיִתַּר מִמְקוֹמוֹ, מַהוּ וְיִתַּר, וְקָפַץ, כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר (ויקרא יא, כא): לְנַתֵּר בָּהֵן עַל הָאָרֶץ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא יִהְיוּ בָּנָיו שֶׁל אַהֲרֹן דּוֹמִין לְמַטֵּהוּ שֶׁנִּכְנַס יָבֵשׁ וְיָצָא לַח. טִיטוּס הָרָשָׁע נִכְנַס לְבֵית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ, גִּדֵּר אֶת הַפָּרֹכֶת וְיָצָאת חַרְבּוֹ מְלֵאָה דָּם, נִכְנַס בְּשָׁלוֹם וְיָצָא בְּשָׁלוֹם, וּבָנָיו שֶׁל אַהֲרֹן נִכְנְסוּ לְהַקְרִיב וְיָצְאוּ שְׂרוּפִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן.

פס'. ויוצא פרח ויצץ ציץ. רבי תנחומא דרש (איוב ל״ז:א׳) אף לזאת יחרד לבי ויתר ממקומו. בני אהרן נכנסו חיים לבית קדש הקדשים ומתו. ומטה אהרן נכנס יבש ויצא לח. ויגמל שקדים. למה כמו שנא' בירמיהו (ירמיהו א׳:י״א) מקל שקד אני רואה. ופירושו (שם) כי שוקד אני על דברי לעשותו. וכן הנה שוקד הקב״ה על כל מי שהוא קם על הכהונה שנאמר (דברים ל״ג:י״א) מחץ מתנים קמיו:

[ה] ר' אחווא בריה דר' זעורא פתח אף לזאת יחרד לבי ויתר ממקומו (איוב לז:א). מהו ויתר, וקפץ, כמה דאת או' לנתר בהם (ויקרא יא:כא) ומתרגמינן לקפצא בהון. א' איוב לא היו בניו של אהרן דומים למטהו, מטה אהרן נכנס יבש ויצא לח ומוציא פרח, דכת' ויוצא פרח ויצץ ציץ (במדבר יז:כג), טיטוס הרשע נכנס לבית קדשי הקדשים וגידד שתי הפרכות ויצא בשלום ובניו של אהרן נכנסו להקריב ויצאו שרופים, דכת' אחרי מות שני בני אהרן (ויקרא טז:א).