איוב לז:ה מדרש: אוצר מדרשים, שמות רבה, מדרש שמואל ובמדבר רבה

ב׳): ממיעוט, כיצד? המיעוט שלש לשונות: אך, רק, מן. ״אך״ למעט כיצד? דכתיב וישאר אך נח (בראשית ז׳:כ״ג), מה ת״ל ״אך״ מלמד שאף נח היה בתיבה גונח דם מפני הצינה. כיוצא בדבר אתה אומר אך בעשור לחודש (ויקרא י״ג) אילו נאמר בעשור לחודש הייתי אומר לכפר על שבים ועל שאינם שבים, כשהוא אומר ״אך״ מיעט הכפרה, ללמד שאינו מכפר אלא על השבים. ״רק״ למעט כיצד, ויאמר אברהם כי אמרתי רק אין יראת אלהים במקום הזה (בראשית כ׳:י״א), יכול לא היו יראים כל עיקר, ת״ל ״רק״ אמור מעתה עד שלא שמעו באזניהם לא היו יראים, מששמעו באזניהם היו יראים. כיוצא בדבר אתה אומר עד כמה פעמים אני משביעך שלא תאמר אלי ״רק״ אמת בשם ה׳ (מלכים א כ״ב:ט״ז), מלמד שלא אמר מכל לבו אלא שהיה שם יהושפט עמו. "מן" למעט כיצד? ויעמוד העם על משה מן הבקר עד הערב (שמות י״ח:י״ג) יכול כל היום היה דן, אימתי היו התלמידים לומדים, ת״ל ״מן״ הבקר מיעט, מלמד שלא היה יושב כל היום, ושיערו חכמים עד ו׳ שעות. כיוצא בו ירעם מן שמים ה׳ (שמואל ב כ״ב:י״ד) יכול שהרעם נשמע מכל קרנות השמים, ת״ל ״מן״ מיעוט שלא נשמע אלא מן אפרכיא שנתבע לה. וכה״א ירעם אל בקולו וגו׳ (איוב ל״ז:ה׳) במקום שהוא צריך לחדש דבר.

ויאמר ה' אל אהרן לך לקראת משה המדברה - הדא הוא דכתיב (איוב לז, ה): ירעם אל בקולו נפלאות. מהו ירעם? כשנתן הקדוש ברוך הוא את התורה בסיני, הראה בקולו לישראל פלאי פלאים. כיצד היה הקדוש ברוך הוא מדבר והקול יוצא ומחזיר בכל העולם? ישראל שומעין את הקול בא עליהם מן הדרום, והיו רצים לדרום לקבל את הקול, ומדרום נהפך להם לצפון, והיו רצים לצפון. ומצפון נהפך למזרח, והיו רצים למזרח. וממזרח נהפך להם למערב, והיו רצים למערב. ומן המערב נהפך להן מן השמים, והיו תולין עיניהן והיה נהפך בארץ. והיו מביטין לארץ, שנאמר (דברים ד, לו): מן השמים השמיעך את קולו ליסרך. והיו ישראל אומרים זה לזה (איוב כח, יב): והחכמה מאין תמצא? והיו ישראל אומרים: מהיכן הקדוש ברוך הוא בא, מן המזרח, או מן הדרום, שנאמר (דברים לג, ב): ה' מסיני בא וזרח משעיר למו. וכתיב (חבקוק ג, ג): אלוה מתימן יבא. ואומר (שמות כ, טו): וכל העם רואים את הקולות. הקול אין כתיב כאן, אלא הקולות. אמר רבי יוחנן: היה הקול יוצא ונחלק לשבעים קולות, לשבעים לשון, כדי שישמעו כל האומות, וכל אומה ואומה שומעת קול בלשון האומה, ונפשותיהן יוצאות, אבל ישראל היו שומעין ולא היו ניזוקין. כיצד היה הקול יוצא? אמר רבי תנחומא: דו פרצופין היה יוצא והורג לעובדי כוכבים, שלא קבלוה ונותן חיים לישראל, שקבלו את התורה, הוא שמשה אמר להם: בסוף ארבעים שנה (דברים ה, כג): כי מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים מדבר מתוך האש וגו', אתה היית שומע קולו [וחיית, אבל עובדי כוכבים שומעים ומתים. בוא וראה] היאך הקול יוצא אצל כל ישראל. כל אחד ואחד לפי כחו. הזקנים לפי כחן, הבחורים לפי כחן, והקטנים לפי כחן, והיונקים לפי כחן, והנשים לפי כחן, ואף משה לפי כחו, שנאמר (שמות יט, יט): משה ידבר והאלהים יעננו בקול, בקול שהיה יכול לסובלו. וכן הוא אומר (תהלים כט, ד): קול ה' בכח, בכחו לא נאמר, אלא בכח, בכחו של כל אחד ואחד, ואף נשים מעוברות לפי כחן. הוי אומר: כל אחד ואחד לפי כחו. אמר רבי יוסי בר חנינא: אם תמה אתה על הדבר הזה, למוד מן המן, שלא היה יורד לישראל אלא לפי כח של כל אחד ואחד מישראל. הבחורים היו אוכלין אותו כלחם, שנאמר (שמות טז, ד): הנני ממטיר לכם, לחם מן השמים וגו'. והזקנים, כצפיחת בדבש, שנאמר (שם שם, לא): וטעמו כצפיחת בדבש. ויונקים, כחלב משדי אמו, שנאמר (במדבר יא, ח): והיה טעמו כטעם וגו'. והחולים, כסולת מעורב בדבש, שנאמר (יחזקאל טז, יט): ולחמי אשר נתתי לך סלת ושמן ודבש האכלתיך. והעובדי כוכבים, טעמו אותו מר וגד, שנאמר (במדבר שם, ז): והמן כזרע גד הוא. אמר רבי יוסי בר רבי חנינא: ומה המן, שהיה מין אחד נהפך לכמה מינין, בשביל צורך כל אחד ואחד, הקול שהיה כח בו, על אחת כמה וכמה, שהיה משתנה לכל אחד ואחד, שלא ינזקו. ומנין שהקול נחלק לקולות הרבה שלא ינזקו? שנאמר (שמות כ, טו): וכל העם רואים את הקולות, הוי (איוב לז, ה): ירעם אל בקולו נפלאות. דבר אחר: ירעם אל בקולו נפלאות אמר רבי לוי: שלשה קולות הולכות מסוף העולם ועד סופו, והבריות ביניהן, ואינן שומעות כלום, ואלו הן: היום והגשמים והנפש בשעה שיוצאת מן הגוף. היום מנין? אמר רבי יהודה בר רבי אלעאי: זה הכוכב, שהוא שף ברקיע אינו אלא כמסר [סברא אחרינא: כמסמר] הזה, שהוא נתון בעץ. הגשמים מנין? שנאמר (תהלים מב, ח): תהום אל תהום קורא לקול צנוריך. כיצד? יש אילן ששרשיו יורדים עשרים אמה, ויש שלשים, ויש חמשים, ויש שאינן יורדין אלא שלשה טפחים, והגשמים למעלה, אם אין משקין אותן, אלא שלשה טפחים. אותן של חמישים אמה, הן מתים, אם שותין של חמשים אמה, טורף אותן של שלשה טפחים. אלא, זה תהום העליון קורא לתחתון, אומר לו: עלה, ואני יורד! ותחתון אומר לו: רד, ואני אעלה! עד שהעליון יורד ומשקה של שלשה טפחים, והתחתון עולה ומשקה אותן של חמשים אמה, בוא וראה! כמה בין אלו לאלו, וקוראין זה לזה, ובני אדם בנתיים, ואינן (יודעין): [שומעין], הוי, ירעם אל בקולו נפלאות. והנפש? בשעה שהיא יוצאת מן הגוף, ובני אדם יושבין אצלו ואינן שומעין. הוי, ירעם אל בקולו נפלאות. אמר רבי ראובן: בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה במדין (שמות ד, יט): לך, שוב מצרימה! נחלק הדבור לשני קולות ונעשה דו פרצופין, והיה משה שומע במדין: לך, שוב מצרימה! ואהרן שומע: לך, לקראת משה המדברה! הוי, ירעם אל בקולו נפלאות:

ירעם אל בקולו נפלאות, עושה גדולות ולא נדע (איוב ל"ז ה'), רבי פנחס בשם רבי ראובן ראיתה מימיך אדם אחד יוצא מן הצפון, ואדם אחר יוצא מן הדרום, ומזדווגין זה לזה אילולי שעשו סיסמא ביניהן, כך משה במדבר ואהרן במצרים ושניהם יוצאין בשעה אחת ומזדווגין זה לזה, אילולי (שיחסן) [שיחדן] הדבור, את מוצא בשעה שאמר הקב"ה לאהרן לך לקראת משה המדברה (שמות ד' כ"ז), חזר ואמר למשה גם הנה הוא יוצא לקראתך [וראך] ושמח בלבו (שם שם י"ד), אינו כן אלא בשעה שא"ל הקב"ה לאהרן לך לקראת משה המדברה שמע משה בדבור אחד ויצא, הה"ד ירעם אל בקולו נפלאות, שניהם יצאו בקול אחד.