ה֭וֹדִיעֵנוּ מַה־נֹּ֣אמַר ל֑וֹ לֹ֥א־נַ֝עֲרֹ֗ךְ מִפְּנֵי־חֹֽשֶׁךְ׃
מדרש תהילים
ברכי נפשי את יי' יי' אלקי גדלת מאד הוד והדר לבשת. מלך בשר ודם אין לובשין את לבושו. אבל הקב"ה בני אדם לובשין את לבושו שנאמר (תהלים כא ו) הוד והדר תשוה עליו. זהו שאמר הכתוב (דברי הימים-א כט יא) לך יי' הגדולה והגבורה וגו' והמתנשא לכל לראש. אמר רב הונא מהו מתנשא לכל לראש. את מוצא הכל מקלסין להקב"ה שנאמר (תהלים קיג ג) מהולל שם יי'. ואין קילוס גדול להקב"ה אלא קילוסין של ישראל שנאמר (ישעיה מג כא) עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו. תדע לך שכן כתיב למעלה ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו. גבורי כח לשמוע בקולו לעשות את דברו היה צריך לומר שמה שאדם שומע הוא עושה. למה כתיב כן. אלא בישראל הכתוב מדבר שעמדו בסיני והקדימו עשייה לשמיעה שנאמר (שמות כד ז) כל אשר דבר יי' נעשה ונשמע. משמקלסין ישראל מקלסין המלאכים אחריהם. מה כתיב אחריו ברכו ה' כל צבאיו. אלו המלאכים כענין שנאמר (ישעיה כד כא) יפקוד ה' על צבא המרום במרום. הוי המתנשא לכל לראש. ואין ראש אלא ישראל שנאמר (שמות ל יב) כי תשא את ראש בני ישראל. ואומר (ירמיה ב ג) קדש ישראל ליי' ראשית תבואתו. דבר אחר לכל לראש. אמר רבי סימון ראש אתה לכל הקילוסין שקלסו אותך. ומרומם על כל ברכה ותהלה שנאמר (תהלים קו ב) מי ימלל גבורות יי'. מי יכול לספר שבחו של הקב"ה. ואם ביקש אדם לומר שבחו של הקב"ה מתבלע. שכן אליהוא אומר (איוב לז כ) היסופר לו כי אדבר. תדע לך שכן הוא משאמר דוד מאה וארבעים וחמשה מזמורים קילס להקב"ה שנאמר (תהלים קמה כא) תהלת יי' ידבר פי. סוף כל הדברים קלסו ברמ"ח איברים שיש בו באדם שנאמר (שם לה י) כל עצמותי תאמרנה יי' מי כמוך. לא הניח אבר שלא קילס בו להקב"ה. אמר להם מה אתם סבורים מפני שקלסתי להקב"ה בכל הדברים האלה שמא נגעתי באחת מרובי רבבות של שבחיו עכשיו אני בראש הקילוסין (שם קמה א) תהלה לדוד ארוממך אלקי המלך. א"ר אף כשיעשה פיהם של צדיקים לעתיד לבוא כמעין נובע שאינו פוסק שבחו של הקב"ה תאמר שהם יגעים. לאו אלא זכר רב טובך יאמרו אין כתיב כאן אלא יביעו. שהם נובעים כמעין. הוי לכל לראש. אף דוד כך אמר ה' אלקי גדלת מאד: