איוב לח:לב מדרש: עין יעקב ובראשית רבה

דִּרְקִיעָא כִּשְׁבִילֵי דִּנְהַרְדְּעָא, לְבַר מִכּוֹכְבָא דְּשָׁבִיט, דְּלָא יָדַעְנָא מַאי נִיהוּ, וּגְמִירִי: דְּלָא עָבַר כִּסְלָא, וְאִי עָבַר כִּסְלָא, חָרַב עָלְמָא. וְהָא קָא חֲזִינָא דְּעָבַר! (זיהרא) [זִיוֵיהּ] הוּא דְּעָבַר, וּמִתְחֲזִי כִּדְעָבַר אִיהוּ. רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ אָמַר: וִילוֹן הוּא דְּמִיקְרַע, (דמגלגל) וְמֶחֱזֵי נְהוֹרָא דִּרְקִיעָא. רַב אַשִׁי אָמַר: כּוֹכְבָא (דשביט) הוּא דְּעָקַר מֵהַאי גִּיסָא דְּכִסְלָא, וְחָזִי לֵיהּ חַבְרֵיהּ מֵהַךְ גִּיסָא, וּמִיבְעִית, וּמֶחֱזִי כְּמַאן דְּעָבַר. שְׁמוּאֵל רָמִי, כְּתִיב: (איוב ט׳:ט׳) "עֹשֶׂה עָשׁ כְּסִיל וְכִימָה", וּכְתִיב: (עמוס ה׳:ח׳) "עֹשֵׂה כִימָה וּכְסִיל", הָא כֵּיצַד? אִלְמָלֵא חַמָּתָהּ שֶׁל כְּסִיל, לָא מִתְקַיֵּם עָלְמָא מִפְּנֵי צִנָּה שֶׁל כִּימָה, וְאִלְמָלֵא צִנָּה שֶׁל כִּימָה, לֹא מִתְקַיֵּם עָלְמָא מִפְּנֵי חַמָּתָהּ שֶׁל כְּסִיל. וּגְמִירִי, אִי לָאו עוּקְצָא דְּעַקְרְבָא דְּמָנַח בִּנְהַר דִּינוּר, כָּל מַאן דַּהֲוָה טַרְקָא לֵיהּ עַקְרְבָא, לָא הֲוָה חַיִּי. וְהַיְנוּ דְּקָא אָמַר לֵיהּ רַחֲמָנָא לְאִיּוֹב: (איוב ל״ח:ל״א) "הַתְקַשֵּׁר מַעֲדַנֹּת כִּימָה, [וּמֹשְׁכוֹת כְּסִיל תְּפַתֵּחַ"]. מַאי 'כִּימָה'? אָמַר שְׁמוּאֵל: כְּמֵאָה כּוֹכְבֵי. אַמְרֵי לָהּ, דְּמִיכַנְּפָן וְאַמְרֵי לָהּ, דְּמִיבַדְּרָן. מַאי 'עָשׁ'? אָמַר רַב יְהוּדָה: 'יוּתָא'. מַאי 'יוּתָא'? אַמְרֵי לָהּ: זְנַב טָלֶה, וְאַמְרֵי לָהּ: רֵישָׁא דְּעֶגְלָא. וּמִיסְתַּבְּרָא כְּמַאן דְּאָמַר: זְנַב טָלֶה, דִּכְתִיב: (שם) "וְעַיִשׁ עַל בָּנֶיהָ תַּנְחֵם", אַלְמָא חָסְרָא, וּמִתְחֲזִי (כמטרף) [כְּטַרְפָא] דְּטָרִיף. וְהָא דְּקָא אַזְלָא אַבַּתְרָהּ, דְּאָמְרָה לָהּ: "הַב לִי בָּנַי", (הב לי בני) שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁבִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהָבִיא מַבּוּל לָעוֹלָם, נָטַל שְׁנֵי כּוֹכָבִים מִכִּימָה וְהֵבִיא מַבּוּל לָעוֹלָם, וּכְשֶׁבִּקֵּשׁ לְסָתְמָהּ, נָטַל שְׁנֵי כּוֹכָבִים מִן עָשׁ, וּסְתָמָהּ. וְלִהֲדַר לָהּ? (מדיליה) אֵין הַבּוֹר מִתְמַלֵּא מֵחֻלְיָתוֹ! אִי נַמִּי: אֵין קָטֵגוֹר נַעֲשֶׂה סָנֵגוֹר. וְלִיבְרִי לֵיהּ תְּרֵי כּוֹכְבֵי אַחֲרִינִי? (קהלת א׳:ט׳) "וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ"! אָמַר רַבִּי נָתָן: (בר יצחק) עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲזִירָן לָהּ, דִּכְתִיב: (איוב ל״ח:ל״ב) "וְעַיִשׁ עַל בָּנֶיהָ תַּנְחֵם".

בר סירא אמר: אלוה העלה סמים מן הארץ, בהם הרופא מרפא את המכה, ובהם הרוקח מרקח את המרקחת. אמר רבי סימון: אין לך כל עשב ועשב, שאין לו מזל ברקיע, שמכה אותו ואומר לו גדל, הדא הוא דכתיב (שם לח): הידעת חקות שמים אם תשים משטרו בארץ וגו'. לשון שוטר (שם י). התקשר מעדנות כימה, או מושכות כסיל תפתח. רבי חנינא בר פפא ור' סימון אמר: כימה מעדנת את הפירות, וכסיל מושך בין קשר לקשר. הדא הוא דכתיב (שם): התוציא מזרות בעתו ועיש על בניה תנחם. רבי תנחום בר חייא ור' סימון אמרו: מזל הוא, שהוא ממזר את הפירות: