הֲיָדַ֗עְתָּ עֵ֭ת לֶ֣דֶת יַעֲלֵי־סָ֑לַע חֹלֵ֖ל אַיָּל֣וֹת תִּשְׁמֹֽר׃
עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)
(איוב ט יז) אשר בשערה ישופני והרבה פצעי חנם אמר רבא איוב בסערה חירף ובסערה השיבהו בסערה חירף דכתיב אשר בסערה ישופני אמר לפניו רבש״ע שמא רוח סערה עברה לפניך ונתחלף לך בין איוב לאויב בסערה השיבהו דכתיב (שם לח א) ויען ה׳ את איוב מן הסערה וגו׳ ויאמר אזר נא כגבר חלציך אשאלך וגו׳ א״ל הרבה נימין בראתי בראשו של אדם וכל אחד ואחד בראתי לו גומא בפני עצמו שלא יהו שתים יונקות בגומא אחת שאלמלא ב׳ יונקים בגומא אחת מחשכות מאור עיניו של אדם בין גומא לגומא לא נתחלף לי בין איוב לאויב נתחלף לי. (שם לח כה) מי פלג לשטף תעלה הרבה טיפין בראתי בעבים וכל טפה וטפה בראתי לה דפוס בפני עצמה שלא יהו שתים בדפוס אחד שאלמלא שתים בדפוס אחד מטשטשות את הארץ ואינה עושה פירות בין טפה לטפה לא נתחלף לי בין איוב לאויב נתחלף לי. (איוב לח כה) ודרך לחזיז קולות הרבה קולות בראתי בעבים וכל קול וקול בראתי לו שביל בפני עצמו שלא יהו שני קולות יוצאים משביל אחד שאם יהו ב׳ יוצאים משביל אחד מחריבין את העולם בין קול לקול לא נתחלף לי בין איוב לאויב נתחלף לי. (שם לט א) הידעת עת לדת יעלי סלע חולל אילות תשמור יעלה זו אכזרית על בניה ובשעה שכורעת (ע״ב) ללדת עולה לראש ההר כדי שתפול ממנה ותמות ואני מזמין לה נשר ומקבלו בכנפיה ומניחו לפניה ואינו מקדים ואינו מאחר אפילו רגע אחד שאם מאחר אפילו רגע אחד מיד מתה בין רגע לרגע לא נתחלף לי בין איוב לאויב נתחלף לי. (שם) חולל אילות תשמור אילה זו רחמה צר ובשעה שכורעת לילד אני מזמין לה דרקון ומכישה בבית הרחם ומתרפה ויולדת ואינו מקדים רגע ואינו מאחר רגע שאם מקדים רגע או מאחר רגע אחד מיד מתה בין רגע לרגע לא נתחלף לי בין איוב לאויב נתחלף לי. (שם לד לה) איוב לא בדעת ידבר ודבריו לא בהשכל אמר רבא מכאן שאין אדם נתפס על צערו:
עין יעקב
לב "אֲשֶׁר בִּשְׂעָרָה יְשׁוּפֵנִי, וְהִרְבָּה פְצָעַי חִנָּם" (שם ט). אָמַר (רבא) [רַבָּה]: אִיּוֹב, בִּסְעָרָה חֵרֵף, וּבִסְעָרָה הֱשִׁיבוּהוּ. בִּסְעָרָה חֵרֵף, דִּכְתִיב: "אֲשֶׁר בִּשְׂעָרָה יְשׁוּפֵנִי", אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁמָּא רוּחַ סְעָרָה עָבְרָה לְפָנֶיךָ, וְנִתְחַלֵּף לְךָ בֵּין 'אִיּוֹב' לְ'אוֹיֵב'? בִּסְעָרָה הֱשִׁיבוּהוּ, דִּכְתִיב: (שם לח) "וַיַּעַן ה' אֶת אִיּוֹב מִן הַסְּעָרָה וַיֹּאמַר וְגוֹֹ', אֱזָר נָא כְגֶבֶר חֲלָצֶיךָ, וְאֶשְׁאָלְךָ וְהוֹדִיעֵנִי". אָמַר לֵיהּ: הַרְבֵּה נִימִין בָּרָאתִי (בראשו של אדם) [בָּאָדָם], וְכָל (אחד ואחד) [נִימָא וְנִימָא] בָּרָאתִי לָהּ גֻּמָּא בִּפְנֵי עַצְמָהּ, שֶׁלֹּא יְהוּ שְׁתַּיִם יוֹנְקוֹת בְּגֻמָּא אַחַת, שֶׁאִלְמָלֵא שְׁתַּיִם יוֹנְקוֹת בְּגֻמָּא אַחַת, מַחֲשִׁיכוֹת מְאוֹר עֵינָיו שֶׁל אָדָם. בֵּין גֻּמָּא לְגֻּמָּא לֹא נִתְחַלֵּף לִי, בֵּין אִיּוֹב לְאוֹיֵב נִתְחַלֵּף לִי?! (איוב ל״ח:כ״ה) "מִי פִלַּג לַשֶּׁטֶף תְּעָלָה" [וְגוֹ']. הַרְבֵּה טִפִּין בָּרָאתִי בֶּעָבִים, וְכָל טִפָּה וְטִפָּה בָּרָאתִי לָהּ דְּפוּס בִּפְנֵי עַצְמָהּ, [כְּדֵי] שֶׁלֹּא יְהוּ (שתים בדפוס) [שְׁתֵּי טִפִּין יוֹצְאוֹת מִדְּפוּס] אֶחָד, שֶׁאִלְמָלֵא (שתים בדפוס) [שְׁתֵּי טִפִּין יוֹצְאוֹת מִדְּפוּס] אֶחָד, מְטַשְׁטְשׁוֹת אֶת הָאָרֶץ וְאֵינָהּ (עושה) [מוֹצִיאָה] פֵּרוֹת. בֵּין טִפָּה לְטִפָּה לֹא נִתְחַלֵּף לִי, בֵּין אִיּוֹב לְאוֹיֵב נִתְחַלֵּף לִי? וּמַאי מַשְׁמַע, דְּהַאי 'תְּעָלָה' לִישְׁנָא דִּדְפוּס הוּא? אָמַר רַבָּה בַּר (עולא) [שִׁילָא]: דִּכְתִיב: (מלכים א י״ח:ל״ב) "וַיַּעַשׂ תְּעָלָה כְּבֵית סָאתַיִם זֶרַע". (איוב ל״ח:כ״ה) "וְדֶרֶךְ לַחֲזִיז קֹלוֹת", הַרְבֵּה קוֹלוֹת בָּרָאתִי בֶּעָבִים, וְכָל קוֹל וְקוֹל בָּרָאתִי לוֹ שְׁבִיל בִּפְנֵי עַצְמוֹ, [כְּדֵי] שֶׁלֹּא יְהוּ שְׁנֵי קוֹלוֹת יוֹצְאוֹת מִשְּׁבִיל אֶחָד, (שאם יהיו) שֶׁאִלְמָלֵי] שְׁנֵי קוֹלוֹת יוֹצְאִין מִשְּׁבִיל אֶחָד מַחֲרִיבִין אֶת כָּל הָעוֹלָם. בֵּין קוֹל לְקוֹל לֹא נִתְחַלֵּף לִי, בֵּין אִיּוֹב לְאוֹיֵב, נִתְחַלֵּף לִי? (שם לט) הֲיָדַעְתָּ עֵת לֶדֶת יַעֲלֵי סָלַע, חֹלֵל אַיָּלוֹת תִּשְׁמֹר". יְעֵלָה זוֹ, אַכְזָרִית עַל בָּנֶיהָ, וּבְשָׁעָה שֶׁכּוֹרַעַת לָלֶדֶת, עוֹלָה לְרֹאשׁ הָהָר, כְּדֵי (שתפול ממנו ותמות) [שֶׁיִּפֹּל מִמֶּנָּה וְיָמוּת], וַאֲנִי מַזְמִין לָהּ נֶשֶׁר שֶׁמְּקַבְּלוֹ בִּכְנָפֶיה, וּמַנִּיחוֹ לְפָנֶיהָ, (ואינו מקדים ואינו מאחר אפילו רגע אחד, שאם מאחר אפילו רגע אחד, מיד מתה.) [וְאִלְמָלֵי מַקְדִּים רֶגַע אֶחָד, אוֹ מִתְאַחֵר רֶגַע אֶחָד, מִיָּד מֵת]. בֵּין רֶגַע לְרֶגַע לֹא נִתְחַלֵּף לִי, בֵּין אִיּוֹב לְאוֹיֵב נִתְחַלֵּף לִי? (שם) "חֹלֵל אַיָּלוֹת תִּשְׁמֹר", אַיָּלָה זוֹ, רַחְמָהּ צַר, וּבְשָׁעָה שֶׁכּוֹרַעַת לֵילֵד, אֲנִי מַזְמִין לָה דְּרָקוֹן שֶׁמַּכִּישָׁהּ בְּבֵית הָרֶחֶם, וּמִתְרַפָּה וְיוֹלֶדֶת, (ואינו מקדים רגע, ואינו מאחר רגע, שאם) [וְאִלְמָלֵי] מַקְדִּים רֶגַע אֶחָד, אוֹ מְאַחֵר רֶגַע אֶחָד, מִיָּד מֵתָה. בֵּין רֶגַע לְרֶגַע לֹא נִתְחַלֵּף לִי, בֵּין אִיּוֹב לְאוֹיֵב נִתְחַלֵּף לִי? (שם לד) "אִיּוֹב לֹא בְדַעַת יְדַבֵּר וּדְבָרָיו לֹא בְהַשְׂכֵּיל", (וכתיב: (שם מב) "כי לא דברתם אלי נכונה כעבדי איוב".) אָמַר רָבָא: מִכָּאן שֶׁאֵין אָדָם נִתְפָּס (על) [בִּשְׁעַת] צַעֲרוֹ.
בראשית רבה
אל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרונך רבי יהודה ברבי סימון ורבי יוחנן בשם רבי אלעזר ברבי סימון: מעולם לא נזקק הקדוש ברוך הוא להשיח עם אשה, אלא עם אותה הצדקת ואף היא ע"י עילה. רבי אבא בר כהנא בשם רבי יצחק אמר: כמה כירכורין כרכר בשביל להשיח עמה, ויאמר לא כי צחקת, והכתיב (בראשית י): ותקרא שם ה' הדבר אליה. רבי יהושע בר רבי נחמיה בשם רבי אידי אמר: על ידי מלאך, והכתיב (שם יט:) ויאמר ה' לה. רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא אמר: ע"י מלאך. רבי אלעזר בשם רבי יוסי בר זימרא אמר: על ידי שם הרבה ארבה עצבונך והרונך. רבי אבא בר כהנא בשם רבי שמואל אומר: כל שהוא הרבה ארבה, כל שהוא במאתים ושנים עשר יום חי. רבי הונא אמר: נוצר לתשעה ונולד לז' אינו חי, לח' אינו חי, נוצר לז' ונולד לשמונה חי, קל וחומר לתשעה. בעון קמיה דרבי אבהו: מניין שהנולד לשבעה חי? אמר להן: מן דידכון אנא ממטי לכון, זיט"ה אפט"א, איט"א אוכטא. רבי ברכיה בשם ר' שמואל אמר: לעולם אין האשה יולדת או ל-271, או ל- 272 או ל- 273. לט' הן ועיבוריהן. חייא בר אדא הוה יתיב קמיה דרב, הוה מסבר ליה, ולא סבר. אמר לו: למה לית את סבור? אמר לו: דהא חמרתי בעי למילד, ואני מתירא שמא תיצון ותמות. אמר לו: ומה איכפת לך? אמר לו: פעמים שהיא פוחתת, ופעמים שהיא מוספת. פוחתת, אינה פוחתת מימות הלבנה. מוספת, אינה מוספת על ימות החמה. אמר לו: והכתיב (איוב לט): הידעת עת לדת יעלי סלע, תספור ירחים תמלאנה. אמר לו: להלן בדקה, וכאן בגסה. אמר לו: והא בקרות של אנטונינוס, היתה רובעת והרביעו ממנה, בקרות של רבי, יש מהם שילדו עכשיו ויש מהם שילדו לאחר זמן. אמר לו: להלן בטהורה וכאן בטמאה. עצבונך, זה צער העיבור. והרונך, זה צער העדוי. בעצב, זה צער הנפלים. תלדי, זה צער הלידה. בנים, זה צער גידול בנים. אמר רבי אליעזר בר"ש: נוח לו לאדם לגדל לגיון אחד משל זיתים בגליל, ולא לגדל תינוק אחד בארץ ישראל: