איכה ב:ו מדרש: אוצר מדרשים, איכה רבה, מדרש לקח טוב ומדרש תהילים

י׳) [מעשה המשכן והמנורה והמזבח:] ויהי המקריב ביום הראשון (במדבר ז׳:י״א-י״ב) – ר״ח ניסן היה. בכל הקרבנות כתיב קרבנו עתדים חסר, ובנחשון כתיב וקרבנו ועתודים מלא, שנתחדשו בו ששה דברים לעולם – ראשון לכהונה, ראשון לנשיאים, ראשון לקרבנות, ראשון ליציאת מצרים, [ראשון לשכינה], ראשון לאיסור הבמה, דכתיב השמר לך פן תעלה וגו׳. ולכך יבא בן נחשון בשש מעלות ויבנה יסוד בית המקדש, כמא דתימא ויען אחד מהנערים וגו׳ יודע נגן (שמואל א ט״ז:י״ח). בשני בניסן בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים נעשה הפרה האדומה, לכך כתיב הקרב את קרבנו בנשיא יששכר. ולמה הוסיף הקרב [בד׳ אותיות] חסר יו״ד? אלא כנגד פרה שיש בה ד׳ דברים: אדומה, תמימה, מום, עול. בכולם כתיב בהם קרבנו, חוץ מיום שני. ולמה הוסיף בו "את" קרבנו? אלא אין ״את״ אלא זמן (עת), ומבני יששכר יודעי בינה לעתים, ומבני יששכר יצא שני למלך, דכתיב (איכה ב׳ ו') וַיַּחְמֹס כַּגַּן שֻׂכּוֹ ... וַיִּנְאַץ בְּזַעַם אַפּוֹ מֶלֶךְ וְכֹהֵן. (עי׳ ילקוט ויחי רמז ק״ס, ובמדבר רבה פי"ג).

כל סכו חסר וי״ו בר מן חד ויחמס כגן סוכו (איכה ב׳ ו׳) מלא כתיב, שכיון שגלו שככה חמתו של הקב״ה. בדא מלבו (מ״א י״ב ל״ג) מלבד כתיב, מלבד (מלמד?) שהוציאו ירבעם מלבו, כמה דאת אמר מלבד שבתות ה׳ (ויקרא כ״ג ל״ח). שתם תפלתי (איכה ג׳ ח') שתם כתיב בשי״ן ללמדך שכל המתפלל לאחר הצבור מעשיו נפרשין. בחיטי מנית (יחזקאל כ״ז י"ז) מלא יו״ד, ללמדך שחמש מאות מיני חטים הם מנין מנית. נשא לבבנו (איכה ג׳ מ״א) בשי״ן כתיב, כך משנשבא ליבא דבר נש. והורדתי בריחים כלם (ישעיה מ״ג י״ד) בריחים כתיב לא היו רחיים בבבל עד שבאו ישראל ולמדום.

וַיַּחְמֹס כַּגַּן שֻׂכּוֹ, רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא אָמַר כְּגִנָּה שֶׁנֶּחְמַס מַעְיָנָהּ וְהִלְבִּין יַרְקָהּ, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר נַחְמָנִי אָמַר כְּאָדָם הָרִאשׁוֹן, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (בראשית ג, כט): וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וגו'. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ שֻׂכּוֹ כְּתִיב, כֵּיוָן שֶׁגָלוּ יִשְׂרָאֵל שָׁכְכָה חֲמָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. שִׁכַּח ה' בְּצִיּוֹן מוֹעֵד וְשַׁבָּת, אֶפְשָׁר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁכֵּחַ מוֹעֲדוֹתֵיהֶם וְשַׁבְּתוֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא מוֹעֲדוֹתָיו וְשַׁבְּתוֹתָיו שֶׁל יָרָבְעָם בֶּן נְבָט שֶׁבָּדָא לָהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (מלכים א יב, לג): בַּחֹדֶשׁ אֲשֶׁר בָּדָא מִלִּבּוֹ. מִלְּבַד כְּתִיב, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (ויקרא כג, לח): מִלְּבַד שַׁבְּתֹת ה'. וַיִּנְאַץ בְּזַעַם אַפּוֹ מֶלֶךְ וְכֹהֵן, מֶלֶךְ זֶה צִדְקִיָּהוּ, וְכֹהֵן זֶה שְׁרָיָה בֶּן מַחְסֵיָה.