זָנַ֨ח אֲדֹנָ֤י ׀ מִזְבְּחוֹ֙ נִאֵ֣ר מִקְדָּשׁ֔וֹ הִסְגִּיר֙ בְּיַד־אוֹיֵ֔ב חוֹמֹ֖ת אַרְמְנוֹתֶ֑יהָ ק֛וֹל נָתְנ֥וּ בְּבֵית־יְהוָ֖ה כְּי֥וֹם מוֹעֵֽד׃ (ס)
איכה רבה
זָנַח ה' מִזְבְּחוֹ, רַבִּי חַגַּי בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק אָמַר, לִבְנֵי מְדִינָה שֶׁעָרְכוּ שֻׁלְחָנוֹת לַמֶּלֶךְ, הִקְנִיטוּהוּ וּסְבָלָן. אָמַר לָהֶם הַמֶּלֶךְ כְּלוּם אַתֶּם מַקְנִיטִין אוֹתִי אֶלָּא בִּשְׁבִיל שֻׁלְחָן שֶׁעֲרַכְתֶּם לִי, הֵא לְכוֹן טְרוֹן בְּאַפֵּיכוֹן. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, כְּלוּם אַתֶּם מַכְעִיסִין אוֹתִי אֶלָּא בִּשְׁבִיל קָרְבָּנוֹת שֶׁהִקְרַבְתֶּם לִי, הֵא לְכוֹן טְרוֹן בְּאַפֵּיכוֹן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: זָנַח ה' מִזְבְּחוֹ נִאֵר מִקְדָּשׁוֹ. רַבִּי בְּרֶכְיָה וְרַבִּי חֶלְבּוֹ וְרַבִּי אַיְּבוּ בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר, אַתְּ מוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנְסוּ גּוֹיִם לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ נָתְנוּ יְדֵיהֶם תַּחַת עָרְפֵּיהֶם, וְהָפְכוּ פְּנֵיהֶם כְּלַפֵּי מַעְלָה וְחֵרְפוּ וְגִדְּפוּ, וְעָשׂוּ מַסְגֵּר שֶׁל גַּלְיָאסִין שֶׁלָּהֶן וְרֹאשָׁם בָּאָרֶץ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: הִסְגִּיר בְּיַד אוֹיֵב חוֹמֹת אַרְמְנוֹתֶיהָ קוֹל נָתְנוּ בְּבֵית ה' כְּיוֹם מוֹעֵד. רַבִּי חֲנִינָא וְרַבִּי אַחָא וְרַבִּי מְיָאשָׁה בְּשֵׁם רַבִּי יַנַּאי אָמְרֵי, מִכֹּחַ אוֹתוֹ הַקּוֹל נָפְלָה בָּבֶל, דִּכְתִיב (ישעיה כא, ט): נָפְלָה נָפְלָה בָּבֶל וְכָל פְּסִילֵי אֱלֹהֶיהָ שִׁבַּר לָאָרֶץ, רַבִּי בְּרֶכְיָה וְרַבִּי חֶלְבּוֹ וְרַבִּי אַיְּבוּ בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמְרֵי, אַף מַלְכוּת הַזּוֹ כֵּן עָשְׂתָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: קוֹל נָתְנוּ בְּבֵית ה' כְּיוֹם מוֹעֵד. רַבִּי הוּנָא וְרַבִּי אַחָא וְרַבִּי מְיָאשָׁה בְּשֵׁם רַבִּי יַנַּאי אַף הִיא אֵינָהּ צְרִיכָה לִפֹּל אֶלָּא מִכֹּחַ אוֹתוֹ הַקּוֹל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה נ, מו): מִקּוֹל נִתְפְּשָׂה בָבֶל. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר קוֹל צָרוֹת מַרְגְּשׁוֹת וַאֲפֵלָה עוֹלֶה לִכְרַךְ גָּדוֹל שֶׁל צוֹר, וְלָמָּה, שֶׁקּוֹלוֹ שֶׁל עֵשָׂו מְקַטְרֵג, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה סו, ו): קוֹל שָׁאוֹן מֵעִיר קוֹל מֵהֵיכָל קוֹל ה' מְשַׁלֵּם גְּמוּל לְאֹיְבָיו.
מדרש לקח טוב
זנח י"י מזבחו. שלא קבל ממנו ריח ניחוח וכן הוא אומ' (מלאכי א י) ומנחה לא ארצה מידכם ואו' (ישעיה א יא) שבעתי עולות אילים וחלב מריאים. נאר מקדשו שהיה מכפר על ישראל. אמר ר' חייא בשם ר' יצחק אמר השם כלום מכעיסין אותו אלא בשביל הקרבנות הריני זונחם ומקלקלם. הסגיר ביד אויב ר' הונא ור' אחא ור' מיישא בשם ר' ינאי אמרו בשעה שנכנסו גוים לבית. המקדש היו מבעטין ברגליהם ונוצין רומחיהן בקרקע המקדש וזוקפין כלפי למעלה פניהם ומרגיזין בקולם וכן הוא או' (תהלים עד ד) שאגו צורריך בקרב מועדיך וגו'. כיום מועד כיום שהיו ישראל מתקבצים לרגל. ניאר כמו נארתה ברית עבדך.
שמות רבה
אמר רבי אלעזר בן פדת: כשם שהביא הקדוש ברוך הוא על המצריים, כך הוא עתיד להביא על צור, שנאמר (ישעיה כג, ה): כאשר שמע למצרים יחילו כשמע צור. אמר רבי אלעזר: כל צר שבמקרא חסר, במלכות הרשעה הכתוב מדבר. וכל צור מלא, בצור המדינה הכתוב מדבר. מצרים לקו בדם, אף כאן (שם לד, ט): ונהפכו נחליה לזפת. (שם שם, י): לילה ויומם לא תכבה, לפי שבטלה ישראל מן התורה, שכתוב בו (יהושע א, ח): והגית בו יומם ולילה. לפיכך, הקדוש ברוך הוא פורע ממנה באש, שלא תכבה לעולם, ביום ובלילה. ולפי ששרפה ביתו של הקדוש ברוך הוא, שכתוב בו ( ישעיה ו, ד): והבית ימלא עשן, לפיכך, (שם לד, שם): יעלה עשנה. וכן הוא אומר (שם סו, ו): קול שאון מעיר, קול מהיכל, קול ה' משלם גמול לאויביו, בשביל קול שאון מעיר, קול מהיכל, כמה דאת אמר (איכה ב, ז): קול נתנו בבית ה', כיום מועד. לפיכך, קול ה' משלם גמול לאויביו: