איכה ב:יב מדרש: איכה רבה, מדרש לקח טוב ופסיקתא רבתי

לְאִמּוֹתָם יֹאמְרוּ אַיֵּה דָּגָן וָיָיִן, רַבִּי חֲנִינָא אָמַר גְּלוּסְקִין וְקוֹנְטִיטוֹן, וְרַבִּי סִימוֹן אָמַר גְּלוּסְקִין וַחֲמַר עַתִּיק. בְּהִתְעַטְּפָם כְּחָלָל בִּרְחֹבוֹת עִיר, הֲוַת אִתְּתָא אָמְרָה לְבַעְלָהּ סַב לָךְ חַד שִׁירָא אוֹ חַד קְדָשׁ וְסַק לְשׁוּקָא אִי מַשְׁכַּחְתְּ כְּלוּם וַאֲנַן אָכְלִין, הֲוָה סָלֵיק לְשׁוּקָא וַחֲמֵי וְלָא אַשְׁכַּח כְּלוּם, וַהֲוָה מְפַרְפֵּר וּמָאִית, וְהִיא אָמְרָה לִבְרָהּ חֲמִי מָה עָבֵיד אֲבוּךְ, סָלֵיק לְשׁוּקָא וַחֲמָא אֲבוּהִי מִית וַהֲוָה מְפַרְפֵּר וּמִית עֲלוֹהִי. הֲדָא הוּא דִכְתִיב: בְּהִתְעַטְּפָם כֶּחָלָל בִּרְחֹבוֹת עִיר, הַיְינוּ בַּעְלָהּ וּבְנָהּ הַגָּדוֹל. בְּהִשְׁתַּפֵּךְ נַפְשָׁם אֶל חֵיק אִמּוֹתָם, הֲוָא בְּרָא זְעֵירָא בָּעֵי לְמֵינַק וְלָא מַשְׁכַּח חָלָב וּמְפַרְפֵּר וּמִית.

כלו בדמעות עיני. אמר ר' אליעזר שיעור ניתן לעין להוריד דמעה אם הורידה יותר מדאי מיד נמסית וכן הוא או' (קהלת יב ב) ושבו העבים אחר הגשם זה מאור עיניו של אדם שהוא שב וכלה מפני הדמעות. חמרמרו מעי. נעשו מעי גושים מלשון (בראשית יד י) בארת בארת חמר. נשפך לארץ כבדי. כאדם שמצטער יותר מדאי וכבידו לוקה בגופו עד שהוא מחתך ויוצא ממנו. בעטף עולל ויונק ברחובות קריה. עיטוף זה איני יודע מהו כשהוא אומ' (איכה ב יב) בהתעטפם כחלל ידענו שגם זה כן שהיו מפרפרים ונגועים בתוך אבק דרכים.

לאמותם יאמרו איה דגן. ר' סימן אומ' איה קילוסקין נאים וחמר עתיק שהיו מתעדנים בהם. בהתעטפם כחלל. מעשה באשה אחת שאמ' לבעלה צא וקח לנו דבר שנחיה בהם יצא ולא מצא ופרפר ומת אמרה לבנה הגדול צא וביקש את אביך הלך ומצאו מת בכה עליו עד שמת גם הוא. בהשתפך נפשם אלו הקטנים.