שָׁכְב֨וּ לָאָ֤רֶץ חוּצוֹת֙ נַ֣עַר וְזָקֵ֔ן בְּתוּלֹתַ֥י וּבַחוּרַ֖י נָפְל֣וּ בֶחָ֑רֶב הָרַ֙גְתָּ֙ בְּי֣וֹם אַפֶּ֔ךָ טָבַ֖חְתָּ לֹ֥א חָמָֽלְתָּ׃ (ס)
איכה רבה
שָׁכְבוּ לָאָרֶץ חוּצוֹת וגו', כְּתִיב (ירמיה ו, יא): וְאֵת חֲמַת ה' מָלֵאתִי נִלְאֵיתִי הָכִיל שְׁפֹךְ עַל עוֹלָל בַּחוּץ וְעַל סוֹד בַּחוּרִים יַחְדָּו כִּי גַם אִישׁ עִם אִשָּׁה יִלָּכֵדוּ זָקֵן עִם מְלֵא יָמִים. לְפִיכָךְ שָׁכְבוּ לָאָרֶץ חוּצוֹת.
מדרש לקח טוב
שכבו לארץ חוצות נער וזקן. במדה שחטאו בה לקו מה כתיב בהם (ירמיה ו יא) כי גם איש עם אשה ילכדו נער עם מלא ימים לפיכך שכבו לארץ חוצות נער וזקן שהיו שוכבין מוטלין בחוצות כדומן על פני האדמה. בתולותי ובחורי נפלו בחרב שאם לא נתת רשות לאומות העולם אין כל אומה ולשון היתה יכולה לי.