איכה ג:ו מדרש: איכה רבה, עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), עין יעקב ומדרש לקח טוב

בִּלָּה בְשָׂרִי, זֶה צִבּוּר, וְעוֹרִי, זֶה סַנְהֶדְרִין, כְּשֵׁם שֶׁהָעוֹר חוֹפֶה עַל הַבָּשָׂר כָּךְ סַנְהֶדְּרִין חוֹפִין עַל יִשְׂרָאֵל. שִׁבַּר עַצְמוֹתָי, עִצּוּמַי, בְּנֵי אָדָם שֶׁהָיוּ כִּבְנֵי הָעֲצוּמִים. בָּנָה עָלַי וַיַּקַּף רֹאשׁ, זֶה נְבוּכַדְנֶצַּר, דִּכְתִיב בֵּיהּ (דניאל ב, לח): אַנְתְּ הוּא רֵאשָׁה דִי דַהֲבָא, וּתְלָאָה, זֶה נְבוּזַרְאֲדָן. דָּבָר אַחֵר, רֹאשׁ, זֶה אַסְפַּסְיָאנוּס. וּתְלָאָה, זֶה טְרַכִינוּס. בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי כְּמֵתֵי עוֹלָם, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל אַרְבָּעָה חֲשׁוּבִין כְּמֵתִים, סוּמָא, דִּכְתִיב: בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִּי כְּמֵתֵי עוֹלָם. מְצוֹרָע, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יב, יב): אַל נָא תְהִי כַּמֵּת. וּמִי שֶׁאֵין לוֹ בָנִים, דִּכְתִיב בָּהּ בְּרָחֵל (בראשית ל, א): הָבָה לִי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי. וּמִי שֶׁיָּרַד מִנְכָסָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ד, יט): כִּי מֵתוּ כָּל הָאֲנָשִׁים, וְכִי מֵתִים הָיוּ, אֶלָּא שֶׁיָּרְדוּ מִנִּכְסֵיהֶם.

א״ר אושעיא מאי דכתיב (זכריה יא ז) ואקח לי שני מקלות לאחד קראתי נועם ולאחר קראתי חובלים נועם אלו ת״ח שבא״י שמנעימין זה לזה בהלכה חובלים אלו ת״ח שבבבל שמחבלים זה לזה בהלכה. (שם ד) ויאמר אלי אלה בני היצהר העומדים וגו׳ ושנים זיתים עליה יצהר א״ר יצחק אלו ת״ח שבבבל שמרירין זה לזה בהלכה כזית כתיב (שם ה) ואשא עיני וארא והנה שתים נשים יוצאות ורוח בכנפיהן ולהנה כנפים ככנפי החסידה ותשנה האיפה בין הארץ ובין השמים ואומר אל המלאך הדובר בי אנה מוליכות את האיפה ויאמר אלי לבנות לה בית בארץ שנער א״ר יוחנן משום ר׳ שמעון בן יוחאי זה חנופה וגסות הרוח שירדו לבבל. וגסות הרוח לבבל נחית והאמר מר עשרה קבין גסות ירדו לעולם תשעה נטלו עילם ואחד כל העולם כלו אין לבבל נחית ואשתרבובי הוא דאשתרבב לעילם דיקא נמי דכתיב לבנות לה בית בארץ שנער ש״מ. וגסות לבבל לא והאמר מר סימן לגסות הרוח עניות ועניות לבבל נחית מאי עניות עניות דתורה דכתיב (שה״ש ח ה) אחות לנו קטנה ושדים אין לה ואמר ר׳ יוחנן זו עילם שזכתה ללמוד ולא זכתה ללמד. מאי בבל א״ר יוחנן בלולה במקרא בלולה במשנה בלולה בתלמוד (איכה ג ו) במחשכים הושיבני כמתי עולם א״ר ירמיה זה תלמודא של בבל:

לז אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא: מַאי דִּכְתִיב: (זכריה יא) "וָאֶקַּח לִי שְׁנֵי מַקְלוֹת, לְאַחַד קָרָאתִי נֹעַם וּלְאַחַד קָרָאתִי חֹבְלִים", 'נֹעַם', אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁמַּנְעִימִין זֶה לָזֶה בַּהֲלָכָה. 'חֹבְלִים', אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבְּבָבֶל, שֶׁמְּחַבְּלִים זֶה לָזֶה בַּהֲלָכָה. (זכריה ד) "וַיֹּאמֶר: (אלי) אֵלֶּה [שְׁנֵי] בְנֵי הַיִּצְהָר הָעֹמְדִים", "[וּשְׁנַיִם זֵיתִים עָלֶיהָ]". 'יִצְהָר', אָמַר רַבִּי יִצְחָק: אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנּוֹחִין זֶה לָזֶה בַּהֲלָכָה כְּשֶׁמֶן זַיִת. (שם) "וּשְׁנַיִם זֵיתִים עָלֶיהָ", אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבְּבָבֶל, שֶׁמְּרִירִין זֶה לָזֶה בַּהֲלָכָה כְּזַיִת. כְּתִיב: (שם ה) "וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא וְהִנֵּה שְׁתַּיִם נָשִׁים יוֹצְאוֹת, וְרוּחַ בְּכַנְפֵיהֶם, וְלָהֵנָּה כְנָפַיִם כְּכַנְפֵי הַחֲסִידָה, וַתִּשֶּׂאנָה אֶת הָאֵיפָה בֵּין הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמָיִם. וָאֹמַר אֶל הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי: אָנָה הֵמָּה מוֹלִיכוֹת אֶת הָאֵיפָה? וַיֹּאמֶר אֵלַי: לִבְנוֹת לָה בַיִת בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר". אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: זוֹ חֲנֻפָּה וְגַסּוּת־הָרוּחַ, שֶׁיָּרְדוּ לְבָבֶל. וְגַסּוּת־הָרוּחַ, לְבָבֶל נָחִית? וְהָאָמַר מַר: עֲשָׂרָה קַבִּין גַּסּוּת־הָרוּחַ יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלָה עֵילָם וְאֶחָד כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. אִין, לְבָבֶל נָחִית, וְאִשְׁתַּרְבּוּבֵי הוּא דְּאִשְׁתַּרְבֵּב לְעֵילָם, דִּיקָא נַמִּי, דִּכְתִיב: "לִבְנוֹת לָה בַיִת בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר", שְׁמַע מִינָהּ. וְגַסּוּת, לְבָבֶל לָא? וְהָאָמַר מַר: סִימָן לְגַסּוּת הָרוּחַ, עֲנִיּוּת, וַעֲנִיּוּת, לְבָבֶל נָחִית! מַאי עֲנִיּוּת? עֲנִיּוּת תּוֹרָה, דִּכְתִיב: (שה"ש ח) "אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה, וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ", וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: זוֹ עֵילָם, שֶׁזָּכְתָה לִלְמֹד וְלֹא זָכְתָה לְלַמֵּד. מַאי 'בָּבֶל'? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בְּלוּלָה בְּמִקְרָא, בְּלוּלָה בְּמִשְׁנָה, בְּלוּלָה בְּתַלְמוּד. (איכה ג) "בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי כְּמֵתֵי עוֹלָם", אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: זֶה תַּלְמוּדָהּ שֶׁל בָּבֶל.