איכה ג:יג מדרש: אסתר רבה, איכה רבה ומדרש לקח טוב

שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא, וַהֲלֹא מָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם אִפַּרְכִיּוֹת הֵן בָּעוֹלָם, וְדָוִד שָׁלַט בְּכֻלָּן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברי הימים א יד, יז): וַיֵּצֵא שֵׁם דָּוִיד בְּכָל הָאֲרָצוֹת. שְׁלֹמֹה שָׁלַט בְּכֻלָּן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (מלכים א ה, א): וּשְׁלֹמֹה הָיָה מוֹשֵׁל בְּכָל הַמַּמְלָכוֹת וגו'. אַחְאָב שָׁלַט בְּכֻלָּן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (מלכים א יח, י): חַי ה' אֱלֹהֶיךָ אִם יֶשׁ גּוֹי וּמַמְלָכָה וגו', וְכִי אָדָם מַשְׁבִּיעַ בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ שׁוֹלֵט, וְעוֹד מִן הֲדָא (מלכים א כ, טו): וַיִּפְקֹד אֶת נַעֲרֵי שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת וַיִּהְיוּ מָאתַיִם שְׁנַיִם וּשְׁלשִׁים וגו', וְהַשְּׁאָר הֵיכָן הֵם, רַבִּי לֵוִי וְרַבָּנָן, רַבִּי לֵוִי אָמַר כָּלוּ בָּרָעָב בִּימֵי אֵלִיָּהוּ. וְרַבָּנָן אָמְרֵי בֶּן הַדַּד בָּא וּלְקָחָן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (מלכים א כ, א): וּבֶן הַדַּד מֶלֶךְ אֲרָם קָבַץ אֶת כָּל חֵילוֹ וּשְׁלשִׁים וּשְׁנַיִם מֶלֶךְ אִתּוֹ וְסוּס וָרָכֶב וַיַּעַל וַיָּצַר עַל שֹׁמְרוֹן וַיִּלָּחֶם בָּהּ. אֲנַן בָּעְיָין עֶשְׂרִים, וְתֵימַר שְׁלשִׁים וּשְׁנַיִם, אֶלָּא יֵשׁ אִפַּרְכִיָּא שֶׁהָיְתָה קָשָׁה וְהָיָה נוֹטֵל מִמֶּנָּה שְׁנַיִם וְעוֹשֶׂה אוֹתָן עֵרָבוֹן תַּחַת יָדוֹ. רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבָּנָן, רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר בְּנֵי אֻכַּפְיֵיהּ וּבְנֵי אֱמוּרְיֵי. וְרַבָּנָן אָמְרֵי בְּנֵי אוּכַּיְיפֵי, שֶׁהָיוּ מְרוֹצְצִין בְּאַרְכּוֹף, וּבְנֵי אֱמוּרְיֵי שֶׁהָיוּ תְּמוּרוֹת שֶׁל אֲבוֹתֵיהֶן, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (מלכים ב יד, יד): וְאֵת בְּנֵי הַתַּעֲרֻבוֹת, שֶׁהָיוּ מְעוֹרְבוֹתֵיהֶן שֶׁל אֲבוֹתֵיהֶן. נְבוּכַדְנֶצַּר שָׁלַט בְּכֻלָּן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דניאל ב, לח): וּבְכָל דִּי דָאְרִין בְּנֵי אֲנָשָׁא חֵיוַת בָּרָא וְעוֹף שְׁמַיָא וגו'. כּוֹרֶשׁ שָׁלַט בְּכֻלָּן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (עזרא א, ב): כֹּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי ה'. דָּרְיָוֶשׁ שָׁלַט בְּכֻלָּן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דניאל ו, כו): בֵּאדַיִן דָּרְיָוֶשׁ מַלְכָּא כְּתַב לְכָל עַמְמַיָא וגו'. אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ שָׁלַט בְּחֶצְיָן, לָמָּה בְּחֶצְיָן, רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא וְרַבָּנָן, רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתָּה חִלַּקְתָּ אֶת מַלְכוּתִי, שֶׁאָמַרְתָּ (עזרא א, ג): הוּא הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלָיִם, חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי חוֹלֵק מַלְכוּתְךָ. וְרַבָּנָן אָמְרֵי אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַתָּה חִלַּקְתָּ בִּנְיַן בֵּיתִי, שֶׁאָמַרְתָּ (עזרא ו, ג): רוּמֵהּ אַמִּין שִׁתִּין פְּתָיֵה אַמִּין שִׁתִּין, חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי חוֹלֵק מַלְכוּתְךָ, וְיֵימַר מֵאָה וְעֶשְׂרִים וָשֵׁשׁ, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה, אֶלָּא כָּךְ אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַתָּה נָתַתָּ עֲלִיָּה אַחַת לְבֵיתִי מִשֶּׁלְּךָ, שֶׁאָמַרְתָּ (עזרא א, ג): מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ יְהִי אֱלֹהָיו עִמּוֹ וְיַעַל, אַף אֲנִי נוֹתֵן עֲלִיָּה תּוֹסֶפֶת אַחַת מִשֶּׁלִּי, שֶׁהוֹסִיף לוֹ מְדִינָה אַחַת בַּחֶשְׁבּוֹן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה.

הֵבִיא בְּכִלְיֹתָי בְּנֵי אַשְׁפָּתוֹ, רַב וּשְׁמוּאֵל, רַב אָמַר בְּנֵי אוֹפִיכֵיהּ, בְּנֵי אֲמוֹרֵיהּ. וּשְׁמוּאֵל אָמַר בְּנֵי אָדָם שֶׁאוֹכְלִין הַרְבֵּה וּמוֹצִיאִין אַשְׁפּוֹת, הֵבִיאָן עָלַי. הָיִיתִי שְׂחֹק לְכָל עַמִּי, כְּתִיב (תהלים סט, יג): יָשִׂיחוּ בִי ישְׁבֵי שָׁעַר, אֵלּוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם, שֶׁהֵן יוֹשְׁבִין בְּבָתֵּי תַּרְטִיאוֹת וּבְבָתֵּי קַרְקְסִיאוֹת. וּנְגִינוֹת שׁוֹתֵי שֵׁכָר, מֵאַחַר שֶׁהֵן יוֹשְׁבִין וְאוֹכְלִין וְשׁוֹתִין וּמִשְׁתַּכְּרִין, הֵן יוֹשְׁבִין וּמְשִׂיחִין בִּי וּמַלְעִיגִים בִּי וְאוֹמְרִים בְּגִין דְּלָא נִצְרוֹךְ לְחָרוֹבָא כִּיהוּדָאֵי, וְהֵן אוֹמְרִים אֵלּוּ לָאֵלּוּ, כַּמָּה שָׁנִים אַתְּ בָּעֵי מְחֵי, וְהֵן אוֹמְרִים כַּחֲלוּקָא דִּיהוּדָאֵי דְּשַׁבַּתָּא. וּמַכְנִיסִין אֶת הַגָּמָל לְטַרְטִיאוֹת שֶׁלָּהֶם וְהַחֲלוּקִין שֶׁלּוֹ עָלָיו, וְהֵן אוֹמְרִים אֵלּוּ לָאֵלּוּ עַל מָה זֶה מִתְאַבֵּל, וְהֵן אוֹמְרִים הַיְּהוּדִים הַלָּלוּ שׁוֹמְרֵי שְׁבִיעִית הֵן וְאֵין לָהֶם יָרָק וְאָכְלוּ הַחוֹחִים שֶׁל זֶה וְהוּא מִתְאַבֵּל עֲלֵיהֶם. וּמַכְנִיסִים אֶת הַמּוּמוֹס לַתֵּיאַטְרוֹן שֶׁלָּהֶם וְרֹאשׁוֹ גָּלוּחַ, וְהֵן אוֹמְרִים אֵלּוּ לָאֵלּוּ עַל מָה רֹאשׁוֹ שֶׁל זֶה מְגֻלָּח, וְהוּא אוֹמֵר הַיְּהוּדִים הַלָּלוּ שׁוֹמְרֵי שַׁבָּתוֹת הֵן, וְכָל מַה שֶּׁהֵם יְגֵיעִין כָּל יְמוֹת הַשַּׁבָּת אוֹכְלִים בַּשַּׁבָּת, וְאֵין לָהֶם עֵצִים לְבַשֵּׁל בָּהֶם, וְהֵם שׁוֹבְרִים מִטּוֹתֵיהֶם וּמְבַשְּׁלִים בָּהֶן, וְהֵם יְשֵׁנִין בָּאָרֶץ וּמִתְעַפְּרִים בֶּעָפָר וְסָכִין בְּשֶׁמֶן, לְפִיכָךְ הַשֶּׁמֶן בְּיֹקֶר. דָּבָר אַחֵר, יָשִׂיחוּ בִי ישְׁבֵי שָׁעַר, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם יוֹשְׁבִין בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, וּנְגִינוֹת שׁוֹתֵי שֵׁכָר, מֵאַחַר שֶׁהֵן יוֹשְׁבִין וְאוֹכְלִין וְשׁוֹתִין וּמִשְׁתַּכְּרִין בִּסְעוּדַת תִּשְׁעָה בְּאָב, יוֹשְׁבִין וְקוֹרְאִים קִינוֹת וּנְהִי בְּאֵיכָה. הִשְׂבִּיעַנִּי בַמְּרוֹרִים, זֶה יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, דִּכְתִיב בּוֹ (במדבר ט, יא): עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים. הִרְוַנִּי לַעֲנָה, מַה שֶּׁהִשְׂבִּיעַנִּי בְּלֵיל יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, הִרְוַנִּי בְּלֵיל תִּשְׁעָה בְּאָב לַעֲנָה, הֱוֵי לֵיל יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח הוּא לֵיל תִּשְׁעָה בְּאָב.

הביא בכליותי בני אשפתו. אלו החצים שבתוך האשפה אלו הם דאגות הגלות ומצוקות הגלות וכן הוא אומ'.