איכה ג:מא מדרש: עין יעקב, עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), אוצר מדרשים ופרקי דרבי אליעזר

כ אָמַר (רבי לוי) [רֵישׁ לָקִישׁ]: מַאי דִּכְתִיב: (קהלת י׳:י״א) "אִם יִשֹּׁךְ הַנָּחָשׁ בְּלוֹא לָחַשׁ וְאֵין יִתְרוֹן לְבַעַל הַלָּשׁוֹן" לֶעָתִיד לָבוֹא מִתְקַבְּצוֹת וּבָאוֹת כָּל הַחַיּוֹת אֵצֶל הַנָּחָשׁ וְאוֹמְרוֹת לוֹ: אֲרִי דּוֹרֵס וְאוֹכֵל, זְאֵב טוֹרֵף וְאוֹכֵל, אַתָּה, מָה הֲנָאָה יֵשׁ לְךָ? אָמַר לָהֶם: "וְאֵין יִתְרוֹן לְבַעַל הַלָּשׁוֹן". אָמַר רַבִּי אַמִי: אֵין תְּפִלָּתוֹ שֶׁל אָדָם נִשְׁמַעַת, אֶלָּא אִם כֵּן מֵשִׂים נַפְשׁוֹ בְּכַפּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (איכה ג׳:מ״א) "נִשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל כַּפָּיִם". אוֹקִים (רבי) שְׁמוּאֵל [בַּר נַחְמָנִי] אֲמוֹרָא עֲלֵיהּ וְדָרַשׁ: (תהילים ע״ח:ל״ו-ל״ז) "וַיְפַתּוּהוּ בְּפִיהֶם וּבִלְשׁוֹנָם יְכַזְּבוּ לוֹ, וְלִבָּם לֹא נָכוֹן עִמּוֹ, וְלֹא נֶאֶמְנוּ בִּבְרִיתוֹ", וְאַף עַל פִּי כֵן, "וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן" וְגוֹ'. קַשְׁיָּן אַהֲדָדֵי? לָא קַשְׁיָא, הָא בְּיָחִיד, הָא בְּצִבּוּר.

אמר רבי אמי אין תפלתו של אדם נשמעת אלא אם כן משים נפשו בכפו שנאמר (איכה ג מא) נשא לבבנו אל כפים אוקים רבי שמואל בר נחמני אמורא עליה ודרש (תהלים עח לו) ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו ולא נאמנו בבריתו ואף על פי כן והוא רחום יכפר עון וגו׳ קשיין אהדדי לא קשיא הא ביחיד הא בצבור:

כל סכו חסר וי״ו בר מן חד ויחמס כגן סוכו (איכה ב׳ ו׳) מלא כתיב, שכיון שגלו שככה חמתו של הקב״ה. בדא מלבו (מ״א י״ב ל״ג) מלבד כתיב, מלבד (מלמד?) שהוציאו ירבעם מלבו, כמה דאת אמר מלבד שבתות ה׳ (ויקרא כ״ג ל״ח). שתם תפלתי (איכה ג׳ ח') שתם כתיב בשי״ן ללמדך שכל המתפלל לאחר הצבור מעשיו נפרשין. בחיטי מנית (יחזקאל כ״ז י"ז) מלא יו״ד, ללמדך שחמש מאות מיני חטים הם מנין מנית. נשא לבבנו (איכה ג׳ מ״א) בשי״ן כתיב, כך משנשבא ליבא דבר נש. והורדתי בריחים כלם (ישעיה מ״ג י״ד) בריחים כתיב לא היו רחיים בבבל עד שבאו ישראל ולמדום.