איכה ד:ח מדרש: איכה רבה ומדרש לקח טוב

חָשַׁךְ מִשְּׁחוֹר תָּאֳרָם. רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר כַּהֲדָא חַרְתָא, וְרַבִּי לֵוִי אָמַר כַּהֲדָא נָאגָא. לֹא נִכְּרוּ בַּחוּצוֹת, אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי צָדוֹק אֶרְאֶה בְּנֶחָמָה אַף עַל פִּי כֵן שֶׁהָיָה אַבָּא כָּל אוֹתָן הַשָּׁנִים אַחַר חֻרְבָּן לֹא חָזַר גּוּפוֹ עָלָיו כְּמוֹת שֶׁהָיָה, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: צָפַד עוֹרָם עַל עַצְמָם יָבֵשׁ הָיָה כָעֵץ. [ספרים אחרים: לא נכרו בחוצות, אמר רבי אליעזר בר צדוק מעשה בעני אחד שבא ועמד על פתח בית אבא, אמר לי אבא צא וראה שמא מבני ירושלים הוא, הלכתי ומצאתי אותה אשה שנשל שערה, ולא היה אדם יודע אם זכר אם נקבה היא, ולא היתה תובעת אלא דבלה, לקים מה שנאמר: לא נכרו בחוצות צפד עורם על עצמם).

חשך משחור תארם. יותר מן השחור שבו משחירין את העורות חשך תארם של אותם שהיו זכים מן השלג צחים יותר מן החלב חזרו להיות שחור'. לא נכרו בחוצות לא היה אדם מכיר את חבירו אלא שצפד עורם על בשרם כלומ' יבש היה כעץ צפד דבק.

רַבִּי אַבָּהוּ פָּתַח (ירמיה ד, יח): דַּרְכֵּךְ וּמַעֲלָלַיִךְ עָשׂוֹ אֵלֶּה לָךְ וגו'. אֵימָתַי שִׁבְחוֹ שֶׁל מֶלֶךְ לְהִזָּקֵק לְלִגְיוֹנוֹתָיו בַּמִּדְבָּר אוֹ בַּיִּשּׁוּב, לֹא בַּיִּשּׁוּב, בַּמִּדְבָּר כְּתִיב (שמות טז, ד): הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם, וְהָכָא כְּתִיב (איכה ד, ד): עוֹלָלִים שָׁאֲלוּ לֶחֶם וגו', בַּמִּדְבָּר כְּתִיב (תהלים עח, כ): הֵן הִכָּה צוּר וַיָּזוּבוּ מַיִם, וְהָכָא כְּתִיב (איכה ד, ד): דָּבַק לְשׁוֹן יוֹנֵק אֶל חִכּוֹ בַּצָּמָא. בַּמִּדְבָּר כְּתִיב (תהלים קה, לט): פָּרַשׂ עָנָן לְמָסָךְ, וְהָכָא כְּתִיב (איכה ד ח ט): צָפַד עוֹרָם עַל עַצְמָם. וּמִי עָשָׂה לָךְ, דַּרְכֵּךְ וּמַעֲלָלַיִךְ, אוֹרְחָתֵיךְ בִּישָׁאתָא וְעוֹבָדַיִךְ מְרִידָאתָא. (ירמיה ד, יח): זֹאת רָעָתֵךְ כִּי מָר כִּי נָגַע עַד לִבֵּךְ, זוֹ סַנְהֶדְּרֵי גְדוֹלָה שֶׁהֵן קְרוּיִין לִבָּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב (שופטים ה, ט): לִבִּי לְחוֹקְקֵי יִשְׂרָאֵל, וְכֵיוָן שֶׁהֵן מַכְעִיסִין אוֹתִי, לֵית לִבִּי לְחוֹקְקֵי יִשְׂרָאֵל. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: כִּי נָגַע עַד לִבֵּךְ, זֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר (דברי הימים ב ז, טז): וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים. דָּבָר אַחֵר, כִּי נָגַע עַד לִבֵּךְ, זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמַר רַבִּי חִיָּא הֵיכָן מָצִינוּ שֶׁנִּקְרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִבָּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, מִן הָדֵין קְרָיָא (תהלים עג, כו): צוּר לְבָבִי וְחֶלְקִי אֱלֹהִים לְעוֹלָם.