טוֹבִ֤ים הָיוּ֙ חַלְלֵי־חֶ֔רֶב מֵֽחַלְלֵ֖י רָעָ֑ב שֶׁ֣הֵ֤ם יָז֙וּבוּ֙ מְדֻקָּרִ֔ים מִתְּנוּבֹ֖ת שָׂדָֽי׃ (ס)
עין יעקב
ז אִיפְרָא הוֹרְמִיז אִימֵיהּ דִּשְׁבוּר מַלְכָּא, שַׁדְּרָהּ אַרְנְקָא דְּדִינְרֵי קַמֵּיהּ דְּרַב יוֹסֵף, אָמְרָה לֵיהּ: תֶּהֱוֵי דָּא לְמִצְוָה רַבָּה. יָתִיב רַב יוֹסֵף וְקָא מְעַיֵּין בָּהּ, 'מִצְוָה־רַבָּה' מַאי הֲוֵי? אָמַר לֵיהּ אַבַּיֵי: מִדְּתָנִי רַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה: אֵין פּוֹסְקִין צְדָקָה עַל הַיְּתוֹמִים, אֲפִלּוּ לְפִדְיוֹן שְׁבוּיִים, שְׁמַע מִינָהּ: 'מִצְוָה רַבָּה', פִּדְיוֹן שְׁבוּיִים הוּא. אָמַר לֵיהּ רָבָא לְרַבָּה בַּר מָרִי: מְנָא הָא מִלְּתָא דְּאָמוּר רַבָּנָן: 'מִצְוָה רַבָּה', פִּדְיוֹן שְׁבוּיִים הוּא? [אָמַר לֵיהּ]: דִּכְתִיב: (ירמיהו ט״ו:ב׳) "וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ: אָנָה נֵצֵא? וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם: כֹּה אָמַר ה': אֲשֶׁר לַמָּוֶת לַמָּוֶת, וַאֲשֶׁר לַחֶרֶב לַחֶרֶב, וַאֲשֶׁר לָרָעָב לָרָעָב, וַאֲשֶׁר לַשְּׁבִי לַשְּׁבִי". וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כָּל הַמְּאֻחָר בְּפָסוּק זֶה קָשֶׁה מֵחֲבֵרוֹ, חֶרֶב קָשָׁה מִמָּוֶת. אִי בָּעִית אֵימָא: סְבָרָא, וְאִי בָּעִית אֵימָא: קְרָא. אִי בָּעִית אֵימָא סְבָרָא, הַאִי [קָא] מִנַּוֵּל, וְהַאי לָא קָא מִנַּוֵּל. אִי בָּעִית אֵימָא: קְרָא: (תהילים קט״ז:ט״ו) "יָקָר בְּעֵינֵי ה' הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו". רָעָב קָשֶׁה מֵחֶרֶב (אי בעית אימא: סברא, אי בעית אימא: קרא) אִי בָּעִית אֵימָא סְבָרָא, הַאי קָא מִצְטַעֵר, הַאי לָא קָא מִצְטַעֵר. אִי בָּעִית אֵימָא קְרָא: (איכה ד׳:ט׳) "טוֹבִים הָיוּ חַלְלֵי חֶרֶב מֵחַלְלֵי רָעָב". שְׁבִי קָשֶׁה מִכֻּלָּם, דְּכוּלְהוּ אִיתְנְּהוּ בֵּיהּ.
עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)
איפרא הורמיז אמיה דשבור מלכא שדרה ארנקי דדינרי קמיה דרב יוסף אמרה ליה תהוי דא למצוה רבה יתיב רב יוסף וקא מעיין בה מצוה רבה מאי היא אמר ליה אביי מדתני רב שמואל בר יהודה אין פוסקין צדקה על היתומים אפילו לפדיון שבוים שמע מינה מצוה רבה (ע״ב) פדיון שבוים הוא. אמר ליה רבא לרבה בר מרי מנא הא מלתא דאמור רבנן מצוה רבה פדיון שבוים הוא אמר ליה דכתיב (ירמיה טו ב) והיה כי יאמרו אליך אנה נצא ואמרת אליהם כה אמר ה׳ אשר לחרב לחרב ואשר לרעב לרעב ואשר לשבי לשבי ואמר רבי יוחנן כל המאוחר בפסוק זה קשה מחברו חרב קשה ממות אבע״א סברא ואבע״א קרא. אבע״א סברא האי מינוול והאי לא מינוול. ואבע״א קרא (תהלים קטו טו) יקר בעיני ה׳ המותה לחסידיו. רעב קשה מחרב אבע״א סברא ואבע״א קרא. אבע״א סברא האי קא מצטער האי לא קא מצטער. ואבע״א קרא (איכה ד ט) טובים היו חללי חרב מחללי רעב. שבי קשה מכולם דכולהו איתנהו ביה:
מדרש שכל טוב
להמית את כל הקהל הזה ברעב. ר' יהושע אומר אין לך מיתה קשה ממיתת רעב, שנא' טובים היו חללי חרב מחללי רעב (איכה ד ט). ר' אלעזר המודעי אומר ברעב בא רעב אחר רעב, כלומר מדהוה לי' למימר ברעב שב"א תחת ב' ואמר ברעב שהבית נפתחת ש"מ לכדדרשינן: