איכה ה:טו מדרש: איכה רבה ומדרש לקח טוב

שָׁבַת מְשׂוֹשׂ לִבֵּנוּ, אָמַר רַב חִסְדָּא בָּרִאשׁוֹנָה כְּשֶׁהָיְתָה אֵימַת סַנְהֶדְרִין עַל יִשְׂרָאֵל לֹא הָיוּ אוֹמְרִין דְּבַר נְבָלָה בַּשִּׁיר, אֲבָל מִשֶּׁבָּטְלוּ הַסַּנְהֶדְרִין הָיוּ אוֹמְרִים דִּבְרֵי נְבָלָה בַּשִּׁיר. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי אָבִין בְּשֵׁם רַב חִסְדָּא בָּרִאשׁוֹנָה כְּשֶׁהָיְתָה צָרָה בָּאָה עַל יִשְׂרָאֵל הָיוּ פּוֹסְקִים כְּנֶגְדָּהּ שִׂמְחָה, מִשֶּׁבָּטְלָה סַנְהֶדְּרִין בָּטַל הַשִּׁיר מִבֵּית הַמִּשְׁתָּאוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כד, ט): בַּשִּׁיר לֹא יִשְׁתּוּ יָיִן. מִשֶּׁפָּסְקוּ אֵלּוּ וָאֵלּוּ שָׁבַת מְשׂוֹשׂ לִבֵּנוּ נֶהְפַּךְ לְאֵבֶל מְחוֹלֵנוּ.

שבת משוש לבנו. מיום שחרב בית המדרש אין שמחה שלימה בעולם. נהפך לאבל מחולינו תחת המחולות שהיינו עושין נהפך לאבל (תהלים קלז ו) אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי זה אפר מקלה שמשימין תלמידי חכמים על ראשון בעת חתונתם.