איכה ה:יא מדרש: עין יעקב, עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), אסתר רבה ומדרש תנחומא

ה רַבִּי יוֹחָנָן וְסָבַיָּא אַמְרֵי תַּרְוַיְהוּ: אֵין מְקַבְּלִין גֵּרִים מִן הַתַּרְמוֹדִיִּים. פְּלִיגֵי בָּהּ רַבִּי יוֹחָנָן וְסָבַיָּא, חַד אָמַר: מִשּׁוּם עַבְדֵי שְׁלֹמֹה, וְחַד אָמַר: מִשּׁוּם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם. בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר: מִשּׁוּם עַבְדֵי שְׁלֹמֹה, קָסָבַר: [גּוֹי] עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה וְעֶבֶד הַבָּא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל, הַוָּלָד מַמְזֵר. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר: מִשּׁוּם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם, מַאי הִיא? פְּלִיגֵי בָּהּ רַב יוֹסֵף (ורב כהנא) [וְרַבָּנָן], וְתַרְוַיְהוּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבָּה בַּר בַּר חַנָּה, חַד אָמַר: תְּרֵיסַר אַלְפֵי גַּבְרֵי וְשִׁיתָּא אַלְפֵי קַשְׁתּוּיֵי, וְחַד אָמַר: תְּרֵיסַר אַלְפֵי גַּבְרָא וּמִינַיְהוּ שִׁיתָּא אַלְפֵי קַשְׁתּוּיֵי, בְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנְסוּ גּוֹיִים [עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת] לַהֵיכָל, הַכֹּל נִפְנוּ עַל כֶּסֶף וְזָהָב, וְהֵם נִפְנוּ עַל בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: (איכה ה) "נָשִׁים בְּצִיּוֹן עִנּוּ, בְּתוּלוֹת בְּעָרֵי יְהוּדָה". אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי, אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: פָּסוּק זֶה שַׂר־הָעוֹלָם אֲמָרוֹ: (תהלים לז) "נַעַר הָיִיתִי גַּם זָקַנְתִּי". מַאן אֲמָרָהּ? אִילֵימָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מִי אִיכָּא זִקְנָה קַמֵּיהּ? וְאֶלָּא דָּוִד אֲמָרָהּ, מִי קָשִׁישׁ כּוּלֵּי הַאי? אֶלָּא שְׁמַע מִינָהּ: שַׂר־הָעוֹלָם אֲמָרוֹ. וְאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי, אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: מַאי דִּכְתִיב: (איכה א) "יָדוֹ פָּרַשׂ צָר עַל כָּל מַחֲמַדֶּיהָ", זֶה עַמּוֹן וּמוֹאָב, בְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנְסוּ גּוֹיִים [עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת] לַהֵיכָל, הַכֹּל נִפְנוּ עַל כֶּסֶף וְזָהָב, וְהֵם נִפְנוּ עַל סֵפֶר תּוֹרָה, אָמְרוּ: זֶה שֶׁכָּתוּב בּוֹ (דברים כג) "לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה'", יִשָּׂרֵף בָּאֵשׁ! (איכה א) "צִוָּה ה' לְיַעֲקֹב סְבִיבָיו צָרָיו". אָמַר רַב: כְּגוֹן הוּמַנְיָא לְפוּם נַהֲרָא.

מז זְעִירִי הֲוָה קָא מִשְׁתַּמִּיט מִינֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, דַּהֲוָה אָמַר לֵיהּ: נָסִיב בְּרַתִּי. יוֹמָא חַד הֲווּ קָאַזְלֵי בְּאוֹרְחָא, מַטוּ לְעוּרְקְמָא דְּמַיָּא, אַרְכְּבֵיהּ לְרַבִּי יוֹחָנָן אַכַּתְפֵיהּ וְקָא מַעֲבָר לֵיהּ. אָמַר לֵיהּ: אוֹרַיְתִין כְּשֵׁרָה, בְּנַתִּין לָא כָּשְׁרָן? מַאי דַּעְתִּיךְ? אִילֵימָא מִדִּתְנָן: עֲשָׂרָה יוּחֲסִין עָלוּ מִבָּבֶל: כַּהֲנֵי, לְוִיֵּי, וְיִשְׂרְאֵלֵי. אַטּוּ כַּהֲנֵי, לְוִיֵּי וְיִשְׂרְאֵלֵי, כּוּלְּהוּ סְלִיקוּ? כִּי הֵיכִי דְּאִשְׁתַּיּוּר מֵהַנֵּי, אִשְׁתַּיּוּר נַמִּי מֵהַנֵּי. אִשְׁתַּמִיטְתֵּיהּ הָא דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לֹא עָלָה עֶזְרָא מִבָּבֶל עַד שֶׁעֲשָׂאָהּ כְּסֹלֶת נְקִיָּה וְעָלָה. עוּלָא אִיקְלַע לְפוּמְבְּדִיתָא, לְבֵי רַב יְהוּדָה, חַזְיָהּ לְרַב יִצְחָק בְּרֵיהּ, דְּגַדִּל וְלָא נָסִיב. אָמַר: מַאי טַעְמָא לָא קָמִנְסִיב לֵיהּ מַר אִיתְּתָא לִבְרֵיהּ? אָמַר לֵיהּ: מִי יָדַעְנָא מֵהֵיכָא אַנְסְבֵיהּ. אָמַר לֵיהּ: אַטּוּ אַנָן, מִי יַדְעִינָן מֵהֵיכָן קָאַתִּינָן? דִּלְמָא מֵהַנָךְ דִּכְתִיב: (איכה ה׳:י״א) "נָשִׁים בְּצִיּוֹן עִנּוּ, בְּתֻלֹת בְּעָרֵי יְהוּדָה". וְכִי תֵּימָא: גּוֹי וְעֶבֶד הַבָּא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל הַוָּלָד כָּשֵׁר, וְדִלְמָא מֵהַנָךְ דִּכְתִיב: (עמוס ו׳:ד׳) "הַשֹּׁכְבִים עַל מִטּוֹת שֵׁן וּסְרֻחִים עַל עַרְשׂוֹתָם", וְאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא: אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם הַמַּשְׁתִּינִים מַיִם בִּפְנֵי מִטּוֹתֵיהֶם עֲרֻמִּים. וּמְגַדֵּף בָּהּ רַבִּי אַבָּהוּ: (אלא מעתה) אִי הָכִי, הַיְנוּ דִּכְתִיב: (שם) "לָכֵן עַתָּה יִגְלוּ בְּרֹאשׁ גֹּלִים", מִשּׁוּם דְּמַשְׁתִּינִים מַיִם בִּפְנֵי מִטּוֹתֵיהֶם עֲרֻמִּים, יִגְלוּ בְּרֹאשׁ גֹּלִים? אֶלָּא, אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ: אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁאוֹכְלִים וְשׁוֹתִים זֶה עִם זֶה, וּמְדַבְּקִים מִטּוֹתֵיהֶם זוֹ בְּזוֹ, וּמַחֲלִיפִין נְשׁוֹתֵיהֶם זֶה לָזֶה, וּמַסְרִיחִים עַרְשׂוֹתָם בְּשִׁכְבַת זֶרַע שֶׁאֵינָהּ שֶׁלָּהֶם. אָמַר לֵיהּ: הֵיכִי נַעָבִיד? אָמַר לֵיהּ: זִיל בָּתַר שְׁתִיקוּתָא, כִּי הַאי דְּבַדְקֵי בְּנֵי מַעֲרָבָא, כִּי מִינְצוּ בֵּי תְּרֵי בַּהֲדֵי הֲדָדֵי, חָזוּ, הֵי מִינַיְהוּ דְּקָדִים וְשָׁתִיק, אַמְרֵי: הָא, מְיֻחָס טְפֵי. אָמַר רַב: שְׁתִיקוּתָא דְּבָבֶל הַיְנוּ יִחוּסָא. אֵינִי? וְהָא אִיקְלַע רַב לְבֵי שַׁפִי חַלָא, וּבָדַק בְּהוּ, (היכי בדק?) [מַאי] לָאו, לְיוּחֲסִים, לָא, *)) אִי שַׁתְקֵי אִי לָא שַׁתְקֵי. אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: אִם רָאִיתָ שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם שֶׁמִּתְגָּרִים זֶה בָּזֶה, [שֶׁמֶץ] פְּסוּל יֵשׁ בְּאֶחָד מֵהֶם, וְאֵין מַנִּיחִין אוֹתָם לִדָּבֵק אֶחָד בַּחֲבֵרוֹ. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: אִם רָאִיתָ שְׁתֵּי מִשְׁפָּחוֹת מִתְגָּרוֹת זוֹ בְּזוֹ, שֶׁמֶץ פְּסוּל יֵשׁ בְּאַחַת מֵהֶן, וְאֵין מַנִּיחִין אוֹתָהּ לִדָּבֵק בַּחֲבֶרְתָּהּ.

עולא איקלע לפומבדיתא לבי רב יהודה חזיה לרב יצחק בריה דגדל ולא נסיב אמר מ״ט לא קמנסיב לי׳ מר איתתא לבריה א״ל מי ידענא מהיכא אנסביה א״ל אטו אנן מי ידעינן מהיכן קאתינן דלמא מהנך דכתיב (איכה ה יא) נשים בציון ענו בתולות בערי יהודה א״ל היכי נעביד א״ל זיל בתר שתיקותא כי הא דבדקי בני מערבא כי מינצו בי תרי בהדי הדדי חזו הי מינייהו דקדים ושתיק אמרי האי מיוחס טפי אמר רב שתיקותא דבבל היינו יחוסא איני והא איקלע רב דבי בר שפי חלא ובדק בהו היכי בדק לאו ליוחסים לא אי שתקי אי לא שתקי אמר רב יהודה אמר רב אם ראית שני בני אדם שמתגרים זה בזה שמץ פסול יש באחד מהם ואין מניחים אותם לדבק אחד בחבירו א״ר יהושע בן לוי אם ראית שתי משפחות מתגרות זו בזו שמץ פסול יש באחת מהם מניחים אותם לדבק בחברתה: