אסתר א:כ מדרש: מדרש לקח טוב, ספרי דאגדתא ואסתר רבה

רבתי בגוים. מלשון (ירהיה מא א) ורבי המלך וכן (אסתר א כ) כי רבה היא מלמד שהיו ישראל גדולים בעיני האומות ושרי המדינות. ס"א רבתי בגוים בחכמות כענין שנ' (מ"א ה י) ותרב חכמת שלמה.

[אסתר א, כ] היא אסתר. היא בנערותה והיא בזקנותה, היא אסתר כשנכנסה למלכות, והיא עד שלא נכנסת למלכות, וכשמת אביה ואמה היה מרדכי מגדלה. וכיון שנתפרסו דיוגמוטאות של מלך במדינה, היו נכללות הרבה, ומתקבצות בכל מקום, שנאמר ויהי בהשמע דבר המלך ודתו ובהקבץ נערות רבות וגו', היו בנות הגוים לובשות ומתקשטות, ונראות לשלוחי המלך, בשביל שהיו מבקשות לינשא למלך, והיתה אסתר מטמנת עצמה, ולא נראית לכל אדם ארבע שנים, משנת שלש למלכו עד שנת שבע למלכותו, והיו הסריסים מביאין כל הבתולות לפני המלך, והיה המלך טורפן, שלא היו מוצאות חסד לפניו, עד שמצא את אסתר בשושן טמונה מפני הסריסים, והקב"ה אמר לה את מטמנת עצמך, אין נכנסת למלכות אלא את, ותלקח אסתר אל המלך אחשורוש, וכן היה תכסיס של נשים, שכל אחת היתה עושה י"ב חדש בבית המלך, כשהיו באות אצל המלך, שהיו מתעדנות ומתפנקות ששה חדשים בשמן המור וששה חדשים בבשמים. א"ר יצחק כך היו עושות, נותנות להם סריסים מבית המלך, והיה נמסר לכל אחת ואחת ו' נערות, כמו שהיתה רוצה היא, והיו נכנסות עמה, אם היתה שחורה, אמרה שיבאו עמה שחורות, ואם היתה קצרה אמרה שיבאו עמה קצרות, שכן הוא אומר ובזה הנערה באה וגו'.

וְנִשְׁמַע פִּתְגָם הַמֶּלֶךְ וגו' (אסתר א, כ), רַבִּי לֵוִי וְרַבִּי יִצְחָק, רַבִּי לֵוִי אָמַר פִּתְגָם גָּדוֹל אָנוּ עֲתִידִים לִשְׁמֹעַ מִזּוֹ שֶׁנִּכְנְסָה לַמַּלְכוּת, מַהוּ (אסתר ד, ג): אֵבֶל גָּדוֹל לַיְּהוּדִים. וְרַבִּי יִצְחָק אָמַר פִּתְגָם גָּדוֹל אָנוּ עֲתִידִים לִשְׁמֹעַ מִזּוֹ שֶׁנִּכְנְסָה לַמַּלְכוּת, מַהוּ (אסתר ח, יז): שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן לַיְּהוּדִים. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן וְנִשְׁמַע פִּתְגָם מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאָמַר בְּחָכְמָתוֹ וּבִתְבוּנָתוֹ (שמות יז, יד): מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק. כִּי רַבָּה הִיא, רַב וּשְׁמוּאֵל חַד אֲמַר הֲדָא מַלְכוּתָא רַבְּתָא לַהֲדָא חֲטִיתָא, וְחַד אֲמַר הֲדָא חֲטִיתָא רַבְּתָא לַהֲדָא מַלְכוּתָא, וְכָל הַנָּשִׁים יִתְּנוּ יְקָר לְבַעְלֵיהֶן וגו'.