אסתר א:כב מדרש: ספרי דאגדתא, אסתר רבה ופרקי דרבי אליעזר

ד"א [אסתר א, כב] איש יהודי. וכי לא היה שם יהודי אחר אלא הוא, והלא היו שם יהודים הרבה, אלא שהוא היה ירא חטא, לפיכך כתבו בו יהודי. א"ר יצחק למה נקרא שמו יהודי, שכולם אכלו מסעודתו של אחשורוש, והוא לא אכל. ושמו מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני. בן יאיר, שהאיר עיני ישראל בתפלתו, בן שמעי, ששמע הקב"ה את תפלתו, בן קיש, שהקיש ופתח לו הקב"ה. איש ימיני, משהוא קורא אותו איש יהודי, חוזר וקורא אותו איש ימיני, אם משבט יהודה הוא, היאך היה משבטו של בנימין, אלא משבטו של בנימין היה, וכשיצא שמעי וקילל את דוד, שכן אמר שמעי, וכה אמר שמעי בקללו צא צא איש הדמים ואיש הבליעל (ש"ב טז ז), א"ל אבישי בן צרויה למה יקלל הכלב [המת] הזה את אדוני [המלך], אעברה נא ואסירה את ראשו (שם שם ט), צפה דוד שעתיד מרדכי לצאת ממנו, שכן אמר דוד היום יומת איש בישראל (שם יט כג), זה איש יהודי. אמר ר' לוי מה הוא איש יהודי איש ימיני, אילולי דוד שהיה משבטו של יהודה, לא היה איש ימיני.

וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל כָּל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ (אסתר א, כב), אָמַר רַב הוּנָא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ דַּעַת סְרוּחָה הָיְתָה לוֹ, מִנְהָג שֶׁבָּעוֹלָם אָדָם מְבַקֵּשׁ לֶאֱכֹל עֲדָשִׁים וְאִשְׁתּוֹ מְבַקֶּשֶׁת לֶאֱכֹל אֲפוּנִים, יָכוֹל הוּא לְכוּפָהּ, לָא מַה דְּהִיא בָּעְיָא עָבְדָה. אָמַר רַבִּי פִּנְחָס וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁנַּעֲשָׂה שְׂחוֹק בָּעוֹלָם, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם מָדִיִּי נוֹשֵׂא פַּרְסִית וְהִיא מְדַבֶּרֶת בְּלָשׁוֹן מָדִיִּי, פַּרְסִי נוֹשֵׂא מָדִיִּית וְהִיא מְדַבֶּרֶת בְּלָשׁוֹן פַּרְסִי, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דִּבֶּר עִם יִשְׂרָאֵל בַּלָּשׁוֹן שֶׁלָּמְדוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות כ, ב): אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ, לָשׁוֹן יָחֳנָךְ. אָמַר רַבִּי נָתָן דְּבֵית גּוּבְרִין, אַרְבַּע לְשׁוֹנוֹת נָאִין הֵן שֶׁיִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן עוֹלָם, לַעַז לְזֶמֶר, פַּרְסִי לְאֶלְיָה, עִבְרִי לְדִבּוּר, רוֹמִים לַקְּרָב. וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף אַשּׁוּרִית לִכְתָב. עִבְרִית, יֵשׁ לָהּ דִּבּוּר וְאֵין לָהּ כְּתָב. אַשּׁוּרִית. יֵשׁ לָהּ כְּתָב וְאֵין לָהּ דִּבּוּר, בָּחֲרוּ לָהֶם כְּתַב אַשּׁוּרִית וְלָשׁוֹן עִבְרִית. בּוּרְגָנִי אֶחָד אָמַר בָּרְרוּ לְהוֹן לָשׁוֹן רוֹמִי מִלָּשׁוֹן יְוָנִי. רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן אָמַר גְּנַאי הוּא לָהּ שֶׁחוֹתֶמֶת שֶׁאֵינָהּ שֶׁלָּה. וְרַב חָנִין בַּר אָדָא אָמַר אַף עַל פִּי כֵן (דניאל ז, יט): וְטִפְרַהּ דִּי נְחָשׁ, אֵינָהּ חוֹתֶמֶת אֶלָּא בִּלְשׁוֹנָהּ. אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן מִכָּאן אָדָם צָרִיךְ לִשְׁנוֹת אֶת פָּרָשִׁיּוֹתָיו, אִלּוּ לֹא שָׁנָה לָנוּ משֶׁה אֶת הַתּוֹרָה מֵהֵיכָן אָנוּ יוֹדְעִין (דברים יד, ז): הַשְּׁסוּעָה, וְאִלּוּ לֹא שָׁנָה לָנוּ דָּנִיֵּאל אֶת הַחֲלוֹם, מֵהֵיכָן אָנוּ יוֹדְעִין וְטִפְרַהּ דִּי נְחָשׁ.

[ד"א [אסתר א, כב] איש יהודי]. וכי היה משבט יהודה ולא משבט בנימין היה, שנאמר איש ימיני, מה ראה הכתוב שקראו יהודי, אלא שירדו השבטים למצרים אצל יוסף, וראה בנימין עמהם, ונתן הגביע באמתחת בנימין, ונמצא באמתחתו, ואמר האיש אשר ימצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד (בראשית מד יז), א"ל בבקשה ממך כבר יש בידי רעה אחת, שאמרתי לאחיי לכו ונמכרנו לישמעאלים (בראשית לז כז), וזאת תביא לי ותחזור לאותה רעה, לאחי מכרתי, וזה נטלתי מאבי להחזירו אצלו, ואת נוטלו לעבד, אין לי עמידה לא לפני הקב"ה, ולא לפני אבי, חייב אני להיות עבד שמכרתי את יוסף אחי, בדין הוא שאעשה עבד תחתי, וכן הוא אומר ועתה ישב נא עבדך תחת הנער עבד לאדוני (שם מד לג), למה כי עבדך ערב את הנער מעם אבי וגו' (שם שם לב), ואמר שלמה בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפיך (משלי ו א), א"ל הקב"ה אתה מסרת נפשך לעבד תחת בנימין, חייך הגואל שעתיד לעמוד לישראל, לשמך אני כותבו, לכך נאמר איש יהודי.