אסתר ג:ט מדרש: ספרי דאגדתא, אסתר רבה, תנחומא בובר ומדרש תנחומא

[אסתר ג ט] אם על המלך טוב. אמר ליה [וכמה אינון, א"ל] המן השתא אין אנא יודע מנייניהון כמה אינון, אלא כד נפקו ממצרים הוו להו שית מאה אלפי גברא, על כל חד וחד יהיבנא לך מאה זוזי, לחוד קולמוס את יהיב, א"ל אחשורוש אף אני רוצה לאבדן, אלא מה אעשה שאלהיהם גדול הוא, והוא אוהב אותם ביותר, וכל העומד עליהם הוא מפילו תחת כפות רגליהם, ויש לנו ללמוד מפרעה שמלך מסוף העולם ועד סופו, ובשביל שהעביד בישראל, שפטם בנגעים גדולים, והוציאם ברכוש, וקרע להם את הים, מה שלא עשה לאומה אחרת, ורדף אחריהם בשש מאות אלף, וטבעו בים סוף הוא וכל חילו, בא עמלק זקינך עליהם בארבע מאות אלף איש גבורים, וכלם מסרן אלהיהן ביד יהושע בן נון והרגם, שנאמר ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו (שמות יז יג), בא סיסרא עליהם בארבעים אלף ראשי גייסות, וכל אחד היה עמו מאה אלף איש, וכלם הממם, וצוה לכוכבים ושרפום, שנאמר מן שמים נלחמו הככבים ממסלותם נלחמו עם סיסרא (שופטים ה כ), ולסיסרא עצמו מה עשו, כמו שספרו לנו אבותינו, לא היה גבור כמוהו, ובן שלשים שנה היה, וכבש כל העולם בכחו, ולא היה כרך שלא הפיל חומותיו בקולו, ואפילו חיה בשדה, כיון שנתן קולו עליה לא זזה ממקומה, אמרו עליו פעם אחד ירד לנחל קישון לשתות מים, ועלו בזקנו כמה דגים, וכשהיה יורד למלחמה, היו נושאין אותו תשע מאות סוסים במרכבה, ובחזירתו לא היה אחד מהם יוצא מתחתיו בשלום, שהיה חותכן כברזל לצמר, ולבסוף מסרו אלהיהם ביד אשה, ועשאוהו חרפה וקלון לכל העולם, ומלכים רבים וגדולים ממנו עמדו עליהם, וכלם הפילם וביטלם מן העולם, והיו חרפה לדורות, ואנו על אחת כמה וכמה, חדל לך מהרעה הזאת, ואעפ"כ היה מטריחו בכל יום, אמר לו אחשורוש הואיל וכן נימלך בחכמים ובחרטומים, מיד קיבץ כל חכמי אומה ולשון, א"ל מה אתם אומרים, רצונכם שנאבד אומה זאת שמעשיה משונים מכל הבריות, אמרו לו מי זה שרוצה להכשילך במכשול גדול כזה, אם ישראל יאבדו, אין העולם יכול להתקיים, אפילו שעה אחת, לפי שאין העולם מתקיים אלא בשביל התורה שהוגין בה יומם ולילה, שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי (ירמיה לג כה), ולא עוד אלא שכל אומות העולם קרויין נכרים, שנאמר וגם את הנכרי (מ"א ח מא), וישראל קרויין בנים, שנאמר בנים אתם לה' אלהיכם (דברים יד א), ויש אדם שנוגע בבניו של הקב"ה שהוא מלך בעליונים ובתחתונים ובידו רוחות ונשמות והוא משפיל ומרומם ממית ומחיה, וינקה מהם, א"ל המן אלהיהם שעשה להם כל הנסים עזבם והסתיר פניו מהם ואינו מסתכל בהם, שהרי נבוכדנצר עלה והחריב ביתו ושרף היכלו, ולא עמד כנגדו, שנאמר ויאמרו לא יראה יה וגו' (תהלים צד ז), כיון שאמר להם כעניין זה, מיד קיבלו ממנו ועמדו והסכימו עמו, אמר להם אחשורוש [נפיל גורלות] אם יעלה הכסף בידי והעם בידך, הרי הם מסורים לך, ואם יעלה העם בידי והכסף בידך אינם מסורים לך, מיד הפילו גורלות, ורוח הקודש צווחת ואומרת ואל עמי ידו גורל (יואל ד ג), ועלו העם בגורלו של המן, מיד צרה לו צרה גדולה על הכסף, ראה אחשורוש ושאירע לו על הכסף, מיד ויסר המלך את טבעתו וגו'.

אַשְׁרֵי שֹׁמְרֵי מִשְׁפָּט עֹשֵׂה צְדָקָה בְכָל עֵת (תהלים קו, ג), נִמְנוּ בַּעֲלִיַּת רַבִּי טַרְפוֹן וְאָמְרוּ אֵיזֶה הוּא שֶׁעוֹשֶׂה צְדָקָה בְכָל עֵת, אִם תֹּאמַר אֵלּוּ סוֹפְרִים וּמַשְׁנִים, אֵינָן לֹא אוֹכְלִים וְלֹא שׁוֹתִין וְלֹא יְשֵׁנִים, אֶלָּא אֵלּוּ כּוֹתְבֵי תְּפִלִּין וּמְזוּזוֹת, אֵינָן לֹא אוֹכְלִים וְלֹא שׁוֹתִין וְלֹא יְשֵׁנִים, אֶלָּא אֵיזֶהוּ עוֹשֵׂה צְדָקָה בְכָל עֵת, הֱוֵי אוֹמֵר זֶה הַמְגַדֵּל יָתוֹם בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ. תֵּימַר שֶׁאֵין מִתְגַּלְגֵּל עָרֹם בַּלַּיְלָה, אָמְרוּ עֲדַיִן צְרִיכִין אָנוּ לְמוֹדָעִי, בָּא רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי וְלִמֵּד לֹא דִּבְּרָה תּוֹרָה אֶלָּא מִתּוֹךְ פְּרוּסָה שֶׁאוֹכְלָהּ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ. דָּבָר אַחֵר, אַשְׁרֵי שֹׁמְרֵי מִשְׁפָּט, זֶה מָרְדֳּכַי, עֹשֵׂה צְדָקָה בְכָל עֵת, שֶׁגִּדֵּל יְתוֹמָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ. אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם (תהלים קו, ג): זָכְרֵנִי ה' בִּרְצוֹן עַמֶּךָ, בְּשָׁעָה שֶׁתַּעֲשֶׂה תְּשׁוּעָה לְיִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי מָרְדֳּכַי וְאֶסְתֵּר, בְּשָׁעָה שֶׁבִּקֵּשׁ הָמָן לְהַשְׁמִיד אֶת יִשְׂרָאֵל וְשָׁקַל עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף עַל יְדֵי עוֹשֵׂי מְלֶאכֶת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, דִּכְתִיב (אסתר ג, ט): וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף וגו', מַה כְּתִיב שָׁם, אִישׁ יְהוּדִי וגו'.

ד"א וזאת התרומה [וגו' זהב וכסף ונחושת]. זהב כנגד מלכות בבל, שכתיב בו אנת הוא (רישא דיהבא) [ראשה די דהבא] (דניאל ב לח), וכסף זו מלכות מדי, שכתיב בו ועשרת אלפים ככר כסף (אסתר ג ט), ונחושת זו מלכות יון, שהיתה פחותה מכולם, עורות אלים מאדמים זו מלכות אדום, שנאמר ויצא הראשון אדמוני (בראשית כה כה), אמר הקב"ה אע"פ שאתם רואים ארבע מלכיות האלו מתגאות עליכם חייכם שאני מצמיח לכם ישועה מתוך השיעבוד, מה כתיב אחריו שמן למאר (שמות כה ו), מהו מאור, זה מלך המשיח, שנא' שם אצמיח קרן לדוד [ערכתי נר למשיחי] (תהלים קלב יז), ודניאל היה רואה [ארבע] מלכיות אלו ומתיירא, שנאמר אתכרית רוחי אנה דניאל (דניאל ז טו), ומה היה דניאל רואה, אלא כיון שראה נבוכדנצר את החלום, ודניאל בא ופתר לו, אמר לו אנת הוא (רישא דידהבא) [ראשה די דהבא] (דניאל ב לח), חדוהי ודרעוהי די כסף (שם שם לב), זו מלכות בבל, ובתרך תקום מלכו אחרי ארע מינך (שם שם לט), מעוהי (וירכתוהי) [וירכתה] די נחש (שם שם לב), זו מלכות מדי, ומלכו תליתאי אחרי (דנחשא) [די נחשא] די תשלט בכל ארעא (דניאל ב לט), שקוהי די פרזל (שם שם לג), זו מלכות יון, ומלכו רביעאה (תהוי תקפא) [תהוא תקיפה] כפרזלא, (ורגלוהי) [רגליא] מנהן (די פרזל) [פרזל] ומנהון (די) חסף (שם שם מ מב), זו אדום, למה נמשלה בברזל ובחרס, אמרו רבותינו המלכות הרשעה הזו היא עתידה להשתמש במטבע של חרס.