אסתר ד:ה מדרש: עין יעקב, ספרי דאגדתא ואסתר רבה

ג וּבָבָא בֶּן בּוּטָא, הֵיכִי (משיא[עָבַד הָכִי]? וְהָאָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב, וְאִיתֵּימָא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: מִפְּנֵי מַה נֶּעֱנַשׁ דָּנִיֵּאל? מִפְּנֵי שֶׁהִשִּׂיא עֵצָה לִנְבוּכַדְנֶאצַּר, דִּכְתִיב: (דניאל ד׳:כ״ד) "לָהֵן מַלְכָּא מִלְכִּי יִשְׁפַּר עֲלָךְ, וַחֲטָאָךְ בְּצִדְקָה פְרֻק, [וַעֲוָיָתָךְ בְּמִחַן עֲנָיִן, הֵן תֶּהֱוֵה אַרְכָה לִשְׁלֵוְתָךְ" וְגוֹ'. וּכְתִיב: (שם ד) "כֹּלָא מְטָא עַל נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא]. וּכְתִיב: (שם) "וְלִקְצָת יַרְחִין תְּרֵי־עֲשַׂר" וְגוֹ'. אִי בָּעִית אֵימָא: שַׁאנִי עַבְדָּא, דְּאִיחַיֵיב בְּמִצְווֹת. וְאִי בָּעִית אֵימָא: שַׁאנִי בֵּית הַמִּקְדָשׁ, (דלא סגיא ליה בלא מלכא,) [דְּאִי לָא מַלְכוּת, לָא מִתְבְּנִי. וְדָנִיֵּאל], מְנָא לָן דְּאִיעֲנַשׁ? אִילֵימָא מִשּׁוּם דִּכְתִיב: (אסתר ד׳:ה׳) "וַתִּקְרָא אֶסְתֵּר לַהֲתָךְ". וְאָמַר רַב: 'הֲתָךְ' זֶה דָּנִיֵּאל, הָא נִיחָא לְמַאן דְּאָמַר: שֶׁחֲתָכוּהוּ מִגְּדֻלָּתוֹ. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר: שֶׁכָּל דִּבְרֵי מַלְכוּת נֶחְתָּכִין עַל פִּיו, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? שֶׁהִשְׁלִיכוּהוּ לְגֹב אֲרָיוֹת. וּבָבָא בֶּן בּוּטָא, הֵיכִי אַסְבֵיהּ [לֵיהּ] עֵצָה לְהוֹרְדוּס לְמִסְתְּרֵיהּ לְבֵית הַמִּקְדָשׁ, וְהָאָמַר רַב חִסְדָּא: לָא לִסְתּוֹר אִינִישׁ בֵּי כְּנִישְׁתָּא עַד דְּבָנִי בֵּי כְּנִישְׁתָּא אַחֲרִיתִי? אִי בָּעִית אֵימָא: שַׁאנִי מַלְכוּתָא דְּלָא הַדְרָה בֵּיהּ. דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: אִי אָמְרָה מַלְכוּתָא: עֲקַרְנָא טוּרָא, עַקְרוּהָ וְלָא הַדְרָה בֵּיהּ. אִי בָּעִית אֵימָא: תִּיוּהָא חֲזָא בֵּיהּ.

[אסתר ד, ה] ותקרא אסתר להתך [וגו'] לדעת מה זה ועל מה זה ויגד לו מרדכי את כל אשר קרהו. ברוח הקודש היו משיבין זה את זה, שאמר לו שעמד אחד מזרע עמלק ולקח את ישראל, שאין קרהו אלא עמלק, שנאמר אשר קרך בדרך (דברים כה יח).

וַתִּקְרָא אֶסְתֵּר לַהֲתָךְ (אסתר ד, ה), רַבָּנִין דְּתַמָּן אָמְרִין הֲתָךְ זֶה דָּנִיֵּאל, וּלְפִי שֶׁחֲתָכוּהוּ מִגְּדֻלָּתוֹ נִקְרָא הֲתָךְ, חֲתָךְ. וְרַבָּנָן דְּהָכָא אָמְרִין שֶׁחָתַךְ אֶת הַדְּבָרִים. לָדַעַת מַה זֶּה וְעַל מַה זֶּה, אָמְרָה לוֹ לֵךְ אֱמֹר לוֹ, מִימֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל לֹא בָאוּ לְצָרָה כָּזֹאת, שֶׁמָּא כָּפְרוּ יִשְׂרָאֵל (שמות טו, ב): בְּזֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ, וְשֶׁמָּא כָּפְרוּ בַּלּוּחוֹת, דִּכְתִיב בָּהֶן (שמות לב, טו): מִזֶּה וּמִזֶּה הֵם כְּתֻבִים.