כָּל־עַבְדֵ֣י הַמֶּ֡לֶךְ וְעַם־מְדִינ֨וֹת הַמֶּ֜לֶךְ יֽוֹדְעִ֗ים אֲשֶׁ֣ר כָּל־אִ֣ישׁ וְאִשָּׁ֡ה אֲשֶׁ֣ר יָבֽוֹא־אֶל־הַמֶּלֶךְ֩ אֶל־הֶחָצֵ֨ר הַפְּנִימִ֜ית אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־יִקָּרֵ֗א אַחַ֤ת דָּתוֹ֙ לְהָמִ֔ית לְ֠בַד מֵאֲשֶׁ֨ר יֽוֹשִׁיט־ל֥וֹ הַמֶּ֛לֶךְ אֶת־שַׁרְבִ֥יט הַזָּהָ֖ב וְחָיָ֑ה וַאֲנִ֗י לֹ֤א נִקְרֵ֙אתי֙ לָב֣וֹא אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ זֶ֖ה שְׁלוֹשִׁ֥ים יֽוֹם׃
תנא דבי אליהו רבה
ברוך המקום ברוך הוא שמכיר בראש מה שיהיה בסוף ומגיד מראשית אחרית מקדם אשר נעשה ויודע מה שנעשה ומה שעתיד לעשות וצופה לטובה ואינו צופה לרעה עשיר ושמח בחלקו ובחכמתו ובתבונתו ברא עולמו והכינו ואח"כ ברא בו אדם והשליכו לפניו והיה מדקדק עד סוף כל הדורות וצפה שתולדותיו מקציפות. אמר אם אני משמר לו חובות הראשונים אין העולם עומד. עלי להעביר ראשונות וכך עשה. ומנין תדע לך שהוא כך כשהיו ישראל במדבר סרחו במעשיהם עמד להעביר את כל אשר עשו שנאמר ויעבור ה' על פניו ויקרא (שמות ל״ד:ו׳) אל תקרי ויעבור אלא ויעביר מלמד שהעביר כל רעתם מנגד פניו. תדע לך שהוא כך מרדכי בשעה שדברה עמו אסתר שלא כהוגן קצף עליה ואלו הן הדברים שדברה שלא כהוגן שאמרה ואני לא נקראתי לבא אל המלך וגו' השיב לה כי אם החרש תחרישי וגו' וכשחזרה ודברה עמו כהוגן הודה לדבריה ואלו הן הדברים שדברה לו כהוגן לך כנוס את כל היהודים העביר כל דבריה שנאמר ויעבור מרדכי (אסתר ה) ואומר מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע (מיכה ז׳:י״ח): גלמי ראו עיניך וגו' (תהילים קל״ט:ט״ז) מה תלמוד לומר עתיד הקב"ה לישב בבית המדרש הגדול שלו וצדיקים יושבים לפניו ואומר להם בני דור פלוני כך עשה תורה וכך עשיתי עמו צדקה ואדם פלוני כך עשה תורה וכך עשיתי עמו צדקה אבל איני זוכר עונותיו ואינן עולין על לבי שנאמר אל תזכרו ראשונות וגו' (ישעיהו מ״ג:י״ח) ואומר ולא תזכרנה הראשונות וגו' (ישעיהו ס״ה:י״ז). ימים יוצרו ולא אחד בהם (תהילים קל״ט:ט״ז) זה יום השבת לישראל כיצד אדם עושה מלאכה כל ששה ונח בשביעי נתרצה עם בניו ועם בני ביתו שוב אדם עושה מלאכה בפני אויביו כל ששה ימים ונח בשביעי שוכח כל צער שהיה לו כך הוא מדתו של אדם יום טובה משכח יום רעה. יום רעה משכח יום טובה. אמר להם הקב"ה לישראל לא כתבתי לכם בתורתי לא ימוש ספר התורה הזה מפיך (יהושע א׳:ח׳) אע"פ שאתם עושים מלאכה כל ששה ימים שבת יעשה כולו תורה. מכאן אמרו ישכים אדם וישנה בשבת וילך לבית הכנסת ולבית המדרש. ויקרא בתורה וישנה בנביאים ואח"כ ילך לביתו ויאכל וישתה לקיים מה שנאמר לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך (קהלת ט׳:ז׳) לפי שאין לו מנוחה להקב"ה אלא עם עושי תורה בלבד לפי שנאמר ואת כל אלה ידי עשתה וגו' ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי (ישעיהו ס״ו:ב׳). מכאן אמרו שיקרא אדם שיהא תפוס בידו כדי שלא תשיגנו בושה וכלימה בשעה שאומרים לו עמוד וערוך מקרא שקרית וערוך משנה ששנית וכך הוא מפורש בקבלה על ידי דוד מלך ישראל ה' בוקר תשמע קולי וגו' (תהילים ה׳:ד׳):
שמות רבה
דבר אחר: החדש הזה לכם, הדא הוא דכתיב (שיר ו, י): מי זאת הנשקפה כמו שחר. ארבעה דברים של שבח יש כאן לישראל, כנגד ארבע גליות, שבארבע גליות שעמדו על ישראל, לא כפרו בהקדוש ברוך הוא. בגלות בבבל מנין? שנאמר: מי זאת הנשקפה כמו שחר. נבוכדנצר היה משתחוה לשמש, שנאמר (ישעיה יד, יב): איך נפלת משמים הילל בן שחר, ודניאל היה שוחר ומתפלל למקום, שנאמר (דניאל ו, יא): וכוין פתיחן ליה בעיליתיה נגד ירושלם ערב ובקר וצהרים. ולמה היה שוחר ומתפלל? כדי שירחם הקדוש ברוך הוא על ישראל ועליו. אמר שלמה (משלי יא, כז): שוחר טוב יבקש רצון ונמצא להם האלהים בעת צרתם, שנאמר (שם ח, יז): אני אוהבי אהב וגו'. וכן מצינו שהשלך דניאל לגוב אריות לא ניזק, שנאמר (דניאל שם, כג): אלהי שלח מלאכיה וסגר פום אריותא ולא חבלוני. חנניה מישאל ועזריה הושלכו לכבשן האש ולא ניזוקו, שנאמר (שם ג, כז): ושער ראשיהן לא התחרך וריח נור לא עדת בהון, אלא האירו לעולם כשחר שהוא מאיר לעולם, לפיכך הנשקפה כמו שחר, ועשו לעובדי כוכבים, להכיר להקדוש ברוך הוא ולקלסו, שכן נבוכדנצר אמר כשיצאו חנניה מישאל ועזריה מן הכבשן (שם שם, כח): בריך אלההון די שדרך מישך ועבד נגו (שם שם, כו): עבדוהי די אלהא עילאה. וכן דריוש אמר כשנפל דניאל לגוב אריות (שם ו, כז): להוון זעין ודחלין מן קדם אלהא די דניאל די הוא אלהא חייא, לכך כתיב: מי זאת הנשקפה כמו שחר. יפה כלבנה- בגלות מדי, אתה מוצא בלילה, אם אין הלבנה נראית ברקיע, החשך בעולם ואין אדם יכול להלך אפילו תוך המדינה, כיון שהלבנה נראית ברקיע, הכל שמחין ומהלכין בדרך. כך בימי אחשורוש, שגזרו על ישראל להשמיד להרוג ולאבד ובאה אסתר והאירה לישראל, שנאמר (אסתר ח, טז): ליהודים היתה אורה ושמחה, לכך כתיב: יפה כלבנה, בגלות מדי. ואם רצונך לידע שנדמית אסתר ללבנה, כשם שהלבנה נולדה לשלשים יום, כך אסתר אמרה (שם ד, יא): ואני לא נקראתי לבא אל המלך זה שלשים יום. לפיכך, יפה כלבנה, בגלות מדי. ברה כחמה - במלכות יון, סנדריאוס אם אוליאוס חמה שמה, והשמש גבור נקרא, שנאמר (תהלים יט, ו): ישיש כגבור לרוץ אורח, בתקופת תמוז מי יוכל לעמוד כנגד השמש, הכל בורחים ממנו, שנאמר (שם שם, ז): ואין נסתר מחמתו. כך במלכות יון, הכל ברחו ממנו, ומתתיה הכהן ובניו עמדו באמונתו של הקדוש ברוך הוא, וברחו מפניהם האוכלוסין של יון ונהרגו כולן. וכן הקדוש ברוך הוא אומר להם (יואל ד, י): כתו אתיכם לחרבות ומזמרותיכם לרמחים החלש יאמר גבור אני. ואומר (שופטים ה, לא): כן יאבדו כל אויביך ה' וגו' לקיים מה שנאמר: ברה כחמה. איומה כנדגלות - באדום. למה נקרא שמה איומה? לפי שעומדת במלכות שיש לה אימה, שנאמר (דניאל ז, ז): וארו חיוה רביעאה דחילה ואמתני ותקיפא. מהו איומה כנדגלות? אתה מוצא שנים עשר מזלות יש ברקיע, כשם שאין השמים יכולין לעמוד חוץ משנים עשר מזלות, כך אין העולם יכול לעמוד חוץ משנים עשר שבטים, שנאמר (ירמיה לא, לה): אם ימושו החוקים וגו'. איומה כנדגלות, אין דגלים אלא צבאות, שנאמר (במדבר ב, ג): דגל מחנה וצבאו ופקודיהם. וכן דגלי השמים והמלאכים, ודגלי הארץ ישראל. צבאות השמים מלאכים, שנאמר (דה"ב יח, יח): וכל צבא השמים עומדים וגו'. צבאות הארץ ישראל, שנאמר (שמות יב, מא): יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים. ואדון שניהם, הקדוש ברוך הוא, וכשם שהכל יראים מן הקדוש ברוך הוא ומן המלאכים, כך העובדי כוכבים היו יראים מישראל, שנאמר (דברים כח, י): וראו כל עמי הארץ כי שם ה' וגו' לכך נאמר: איומה כנדגלות, שדימה הקדוש ברוך הוא את ישראל למלאכים. במלאכים נאמר (ישעיה ו, ב): שרפים עומדים ממעל לו. ובישראל נאמר (דברים כט, ט): אתם נצבים היום. המלאכים אומרים: בכל יום: קדוש קדוש קדוש. וישראל אומרים: אלהי אברהם, אלהי יצחק, ואלהי יעקב. המלאכים נקראו אש, דכתיב (תהלים קד, ד): משרתיו אש לוהט. וישראל כמו כן, דכתיב (עובדיה א, יח): והיה בית יעקב אש. המלאכים מתחדשין בכל יום ומקלסין להקדוש ברוך הוא, והן חוזרין לנהר אש שיצאו ממנו, ושוב האלהים מחדשן ומחזירן כשם שהיו בראשונה, שנאמר (איכה ג, כג): חדשים לבקרים. כך ישראל, משתקעין בעונות מיצר הרע שיש בגופן, וחוזרין בתשובה, והאלהים בכל שנה סולח לעונותיהם ומחדש לבם ליראתו, שנאמר (יחזקאל לו, כו): ונתתי לכם לב חדש לכך כתיב: איומה כנדגלות: