וַיִּמָּצֵ֣א כָת֗וּב אֲשֶׁר֩ הִגִּ֨יד מָרְדֳּכַ֜י עַל־בִּגְתָ֣נָא וָתֶ֗רֶשׁ שְׁנֵי֙ סָרִיסֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ מִשֹּׁמְרֵ֖י הַסַּ֑ף אֲשֶׁ֤ר בִּקְשׁוּ֙ לִשְׁלֹ֣חַ יָ֔ד בַּמֶּ֖לֶךְ אֲחַשְׁוֵרֽוֹשׁ׃
אסתר רבה
בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְמָלְכוֹ עָשָׂה מִשְׁתֶּה (אסתר א, ג), רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אָמַר בִּשְׁנַת שָׁלשׁ לִמְלֶאכֶת הַכִּסֵּא, כֵּיוָן שֶׁגָּמַר מְלֶאכֶת הַכִּסֵּא, עָשָׂה מִשְׁתֶּה לְכָל שָׂרָיו וַעֲבָדָיו. וְרַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר בִּשְׁנַת שָׁלשׁ לְבִטּוּל מְלֶאכֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, כֵּיוָן שֶׁגָּמַר לְבִטּוּל מְלֶאכֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שָׁלשׁ שָׁנִים, עָשָׂה מִשְׁתֶּה לְכָל שָׂרָיו וַעֲבָדָיו. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אֵימִי, אַרְבָּעָה דְבָרִים טוֹבִים הָיוּ בְּאוֹתוֹ הָאִישׁ, עָשָׂה שָׁלשׁ שָׁנִים בְּלֹא כֶתֶר וּבְלֹא כִסֵּא, וְהִמְתִּין אַרְבַּע שָׁנִים עַד שֶׁמָּצָא אִשָּׁה הַהוֹגֶנֶת לוֹ, וְלֹא הָיָה עוֹשֶׂה דָּבָר עַד שֶׁנִּמְלָךְ. אָמַר רַבִּי פִּנְחָס וְכָל מִי שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה בּוֹ טוֹבָה הָיָה כּוֹתְבָהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (אסתר ו, ב): וַיִּמָּצֵא כָתוּב אֲשֶׁר הִגִּיד מָרְדֳּכַי וגו'.