אסתר ו:י מדרש: ספרי דאגדתא, אסתר רבה ופרקי דרבי אליעזר

[אסתר ו י] ויאמר המלך להמן מהר קח את הלבוש וגו', ועשה כן למרדכי היהודי. א"ל אדוני המלך הלא אני ואתה כתבני להשמיד ולהרוג לו ולכל זרעו, א"ל אל תפל דבר מכל אשר דברת, באותה שעה קרא אחשורוש לחרבונא ולשרים אחרים שילכו עמו, אמר להם הזהרו שלא יפיל דבר מכל אשר דבר, וילכו עמו, כיון שראהו מרדכי חשב ואמר כמדומה אני שרשע זה בא לרומסני בסוסו, אמר לתלמידיו ברחו שלא תכוה בגחלתי, אמרו לו בין לחיים בין למות עמך אנו. מה עשה נתעטף בטליתו ועמד בתפלה, אדהכי קרב אותו רשע ויתיב ליה גבי תלמידיו, אמר במה אתן עסוקין, אמרו לו במצות העומר, שהיו ישראל מקריבין, אמר להם במה הוה דכספא או דדהבא, א"ל דשערין, א"ל בכמה הוא טימיה דידיה, בעשרה או בעשרים קונטירין, א"ל סגין סגין בעשרה מעי, א"ל קומו דנצחן עשרה מעי דידכון לעשרת אלפא כיכרא כסף דידי, מן דמצלי א"ל סך לבוש הדין לבושא דמלכותא, א"ל מה את מבזה מלכותא, אית בר נש לביש לבושא דמלכותא ולא סחי, אזיל בעי בלנא ולא אשכח, מה עביד אסר זירתיה ואסחיה, כיון דעל א"ל לבוש הדין כלילא, א"ל ואית בר נש דלביש כלילא ולא מספר, אזיל בעי ספרא ולא אשכחיה, מה עביד אזיל לביתיה ואייתי מאני דספרא וספר ליה, שרי מתנח, א"ל מרדכי מאי האי, א"ל ווי לההוא גברא מדעביד קומיס פנטון קוזמוקלטור איתעבד בלן וספר, א"ל ולית אנא חכים לאבוי דהאי גברא, דהוה בלן וספר בכפר קורינוס כמה שנין, ואילין הוה מאני ספרא דידיה, א"ל קום רכוב על הדין סוסיא, א"ל לית בי כח, דאנא גבר סיב, א"ל ואנא נמי גבר סיב, א"ל את גרמת לנפשך, א"ל קום רכיב, ואנא מימיך קדלי ודרוס עלי וסליק ורכוב, לקיים מה שנאמר ואתה על במותימו תדרוך (דברים לג כט), כיון שרכב על הסוס היו מקלסין לפניו, ואבוקות דולקות לפניו, והוא משבח להקב"ה ארוממך ה' כי דליתני ולא שמחת אויבי לי, ה' אלהי שועתי אליך ותרפאני ה' העלית מן שאול נפשי חייתני מירדי בור (תהלים ל, ב ג ד), תלמידיו אמרו זמרו לה' חסידיו והודו לזכר קדשו, כי רגע באפו חיים ברצונו, בערב ילין בכי ולבוקר רנה (שם שם ה ו), אותו רשע מה אומר ואני אמרתי בשלוי בל אמוט לעולם, ה' ברצונך העמדתה להררי עוז הסתרת פניך הייתי נבהל (שם שם ז ח), אסתר אומרת אליך ה' אקרא ואל ה' אתחנן, מה בצע בדמי ברדתי אל שחת היודך עפר היגיד אמתך (שם שם ט י), ישראל אמרו שמע ה' וחנני ה' היה עוזר לי, הפכת מספדי למחול לי פתחת שקי ותאזרני שמחה (שם שם יא יב), ר' פנחס אמר בקריאת שמע היה עסוק, ולא הספיק לגמור, למען יזמרך כבוד ולא ידום ה' אלהי לעולם אודך (שם שם יג).

מַהֵר קַח אֶת הַלְּבוּשׁ וְאֶת הַסּוּס [וגו'] וַיִּקַּח הָמָן אֶת הַלְּבוּשׁ וְאֶת הַסּוּס (אסתר ו, י יא), הָלַךְ לוֹ אֵצֶל מָרְדֳּכַי, כֵּיוָן שֶׁהִגִּידוּ לְמָרְדֳּכַי שֶׁהוּא בָּא, נִתְיָרֵא עַד מְאֹד, וְהָיָה יוֹשֵׁב וְתַלְמִידָיו לְפָנָיו. אָמַר לָהֶם לְתַלְמִידָיו, בָּנַי, רוּצוּ וְהִבָּדְלוּ מִכָּאן שֶׁלֹא תִכָּווּ בְּגַחַלְתִּי, שֶׁהֲרֵי הָמָן הָרָשָׁע בָּא לְהָרְגֵנִי. אָמְרוּ, אִם תָּמוּת נָמוּת עִמְּךָ. אָמַר לָהֶם, אִם כֵּן נַעֲמֹד בִּתְפִלָּה וְנִפָּטֵר מִתּוֹךְ הַתְּפִלָּה, וַחֲסַלּוּן צְלוֹתְהוֹן יָתְבוּן וְעָסְקִין בְּהִלְכוֹת מִצְוַת הָעֹמֶר, שֶׁהֲרֵי אוֹתוֹ הַיּוֹם ט"ז בְּנִיסָן הָיָה, וּבְאוֹתוֹ הַיּוֹם הָיוּ מַקְרִיבִין עֹמֶר בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם. אֲתָא הָמָן לְגַבֵּיהוֹן אֲמַר לוֹן בַּמֶּה אַתּוּן עָסְקִין, אָמְרוּ לוֹ בְּמִצְוַת הָעֹמֶר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ויקרא ב, יד): וְאִם תַּקְרִיב מִנְחַת בִּכּוּרִים לַה' וגו', תַּמָּן אָמְרֵי הִלְכוֹת קְמִיצָה אַחֲווּ לֵיהּ וְדָבָר אֶחָד שֶׁהָיוּ קוֹמְצִין מִן הָעֹמֶר. אֲמַר לוֹן וְהָדֵין עוּמְרָא מַהוּ דִּדְהַב אוֹ דִּכְסַף, אַמְרֵי לֵיהּ לָא דִּדְהַב וְלָא דִּכְסַף וְלָא דְּחִיטִין, אֶלָּא דִּשְׂעוֹרִין. אֲמַר לוֹן בְּכַמָּה הוּא טִימֵיהּ דִּידֵיהּ הֲוָה בְּעַשְׂרָה קַנְטְרִין, אָמְרִין לֵיהּ סַגְיָן בְּעַשְׂרָה מָנִין. אֲמַר לוֹן קוּמוּ דְּנַצְחוּן עַשְׂרָה מִנְכוֹן לְעַשְׂרָה אַלְפֵי קַנְטְרִין דִּכְסַף דִּילִי. כֵּיוָן דַּחֲסַל מִמִּצְלֵי, אֲמַר לֵיהּ הָמָן לְמָרְדֳּכַי לְבוֹשׁ הָדֵין לְבוּשָׁא דְמַלְכָּא, אָמַר לוֹ מָה אַתְּ מְבַזֶּה מַלְכוּת, אִית בַּר נָשׁ לָבֵישׁ לְבוּשָׁא דְמַלְכוּתָא וְלָא סָח. אֲזַל בְּעָא בַּלָּנָא וְלָא אַשְׁכַּח, מָה עֲבַד אֲסַר חַרְצֵיהּ וְעָאל וְאַסְחֵי, כֵּיוָן דִּנְפַק אָמַר לוֹ סַב לְבֵישׁ הָדֵין כְּלִילָא. אֲמַר לֵיהּ מָה אַתְּ מְבַזֶּה מַלְכוּתָא, אִית בַּר נָשׁ לָבֵישׁ כְּלִילָא דְמַלְכוּתָא וְלָא מְסַפַּר. אֲזַל בְּעֵי סַפָּר וְלָא אַשְׁכַּח, מָה עֲבֵיד אֲזִיל לְבֵיתֵיהּ וְאַיְיתֵי סַפָּרָא וְיָתֵיב וְקָא מְסַפַּר לֵיהּ, שָׁרֵי וּמִתְנַח, אֲמַר לֵיהּ מַה לָּךְ מִתְנַח, אֲמַר לֵיהּ וַוי לַאֲבוּהּ דְּהַהוּא גַבְרָא מַעֲבֵיר דּוּמִין פַּנְטוֹן קוֹמִין קְלֵטוֹ עֲבֵיד בַּלָּן סַפָּר. אֲמַר לֵיהּ וּבְהַהִיא שְׁאֵילִית לָךְ לֵית אֲנָא חַכִּים לַאֲבוּי דְּהַהוּא גַבְרָא בַּלָּן וְסַפָּר בִּכְפַר קַרְיָינוּס וְאַתְּ מַשְׁכַּחַת מָאנֵי סַפָּרָא דִידֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ קוּם רְכוֹב עַל הָדֵין סוּסְיָא, אֲמַר לֵיהּ לֵית בִּי כֹּחַ, דַּאֲנָא סָב. אֲמַר לֵיהּ וְלֵית אֲנָא גְּבַר סָב, אָמַר לוֹ וְלָא אַתְּ הוּא דִּגְרַמְתְּ לְנַפְשָׁךְ. אֲמַר לֵיהּ קוּם דַּאֲנָא סָמֵיךְ קָדְלִי וְאַתְּ דָּרֵיס עֲלוֹי וּסְלֵיק וּרְכַב לִמְקַיְימָה לְכוֹן מַה דַּאֲמַר כְּתָבָא (דברים לג, כט): וְאַתָּה עַל בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ.

בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ, וְאוֹתָהּ הַלַּיְלָה נָד כִּסְאוֹ שֶׁל מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְנָדְדָה הַמֶּלֶךְ שֶׁבָּאָרֶץ וְעָמַד מִשְּׁנָתוֹ, שֶׁרָאָה בַּחֲלוֹמוֹ לְהָמָן שֶׁנָּטַל אֶת הַסַּיִף לְהָרְגוֹ וְנִבְהַל וְעָמַד מִשְּׁנָתוֹ, וְאָמַר לִבְנֵי הָמָן שַׁמְשַׁי וְסָפְרֵי כּוֹתְבֵי סִפְרֵי הַמֶּלֶךְ: ״לִקְרוֹת בַּסְּפָרִים וְלִרְאוֹת וְלֵידַע מַה שֶּׁעָבְרוּ עָלָיו״. וּפָתְחוּ הַסְּפָרִים וַיִּמְצְאוּ הַדָּבָר שֶׁהִגִּיד מָרְדֳּכַי, וְלֹא הָיוּ רוֹצִים לִקְרוֹת אוֹתָהּ, וְהָיוּ גּוֹלְלִין אֶת הַסְּפָרִים. אָמַר לָהֶם הַמֶּלֶךְ: ״קִרְאוּ מַה שֶּׁכָּתוּב לִפְנֵיכֶם!״ וְלֹא הָיוּ רוֹצִין לִקְרוֹת, וְהַכְּתוּבִין הֵם נִקְרָאִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ מֵאֲלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּהְיוּ נִקְרָאִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ״. וַיִּהְיוּ קוֹרְאִין [אֵין] כָּתוּב כָּאן, אֶלָּא ״וַיִּהְיוּ נִקְרָאִים״. אָמַר הַמֶּלֶךְ לַעֲבָדָיו: ״קִרְאוּ לִי לְהָמָן״. אָמְרוּ לוֹ: ״הֲרֵי הוּא עוֹמֵד בַּחוּץ״. אָמַר הַמֶּלֶךְ: ״יָבֹא וְיִכָּנֵס לְפָנַי״. וּבָא הָמָן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: ״אֲנִי רוֹצֶה לְגַדֵּל וּלְרוֹמֵם לְאִישׁ אֶחָד שֶׁנָּתַן אֵלַי הַחַיּוֹת, מַה לַּעֲשׂוֹת לוֹ?״ אָמַר הָמָן בְּלִבּוֹ: ״אִי״ן אֵין חֵפֶץ הַמֶּלֶךְ לַעֲשׂוֹת יְקָר וּגְדֻלָּה יוֹתֵר מִמֶּנִּי״, וְכָל זַרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק אֵין מְגַלִּין הַסּוֹד בְּפִיהֶם וְאוֹמְרִים בְּלִבָּן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר הָמָן בְּלִבּוֹ״. אָמַר הָמָן: ״אֲדַבֵּר דְּבָרִים שֶׁאֶהְיֶה מֶלֶךְ כְּמוֹהוּ״. אָמַר לוֹ: ״אִם רָצִיתָ לַעֲשׂוֹת יְקָר לְאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ, יָבִיאוּ לְבוּשׁ מַלְכוּת אֲשֶׁר לָבַשׁ בּוֹ הַמֶּלֶךְ בְּיוֹם שֶׁהִמְלִיכוּךָ, וְסוּס שֶׁרָכַבְתָּ בּוֹ בְּיוֹם שֶׁמָּלַכְתָּ, וְאֶת הַכֶּתֶר שֶׁנָּתַן בְּרֹאשְׁךָ בְּיוֹם שֶׁמָּלַכְתָּ״. וְכָעַס הַמֶּלֶךְ עַל הַכֶּתֶר הַרְבֵּה מְאֹד, אָמַר הַמֶּלֶךְ: ״הָרָשָׁע הַזֶּה לֹא דַּיּוֹ שֶׁאָמַר אֵלַי עַל הַמַּלְבּוּשׁ וְעַל הַסּוּס, אֶלָּא אַף עַל הַכֶּתֶר שֶׁבְּרֹאשִׁי? אִם כֵּן מַה הִנִּיחַ לִי?״ כֵּיוָן שֶׁרָאָה הָמָן שֶׁכָּעַס הַמֶּלֶךְ עַל הַכֶּתֶר, חָזַר וְאָמַר: ״וְנָתוֹן הַלְּבוּשׁ וְהַסּוּס עַל יַד אִישׁ מִשָּׂרֵי הַמֶּלֶךְ הַפַּרְתְּמִים״. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: ״צֵא וַעֲשֵׂה כֵן לְמָרְדֳּכַי״. שָׁמַע הָמָן וְנִבְהַל וְאָמַר לוֹ: ״אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, הַרְבֵּה מָרְדֳּכַי יֵשׁ!״ אָמַר לוֹ: ״מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי״. אָמַר לוֹ: ״יֵשׁ יְהוּדִים הַרְבֵּה!״ אָמַר לוֹ: ״הַיּוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ״. אָמַר לוֹ: ״אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, לֹא הָיִיתִי סָבוּר כִּי אִם עַל שַׂר גָּדוֹל הָיִיתָ אוֹמֵר, לָזֶה תֵּן לוֹ שָׂדוֹת וּכְרָמִים וְדַיּוֹ, אֲבָל לָזֶה מַה יּוֹעִיל לוֹ?״ אָמַר לוֹ: ״עֲשֵׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ, וְגַם אֲנִי יָכוֹל לָתֵת לוֹ כָּל מַה שֶּׁגָּזַרְתָּ״. אָמַר לוֹ: ״אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, אֶתֵּן לְךָ אֶחָד מִבָּנַי הַגְּדוֹלִים וְיַעֲשֶׂה לוֹ כְּכָל מַה שֶּׁגָּזַרְתָּ עָלַי״. אָמַר לוֹ: ״חַיֵּי רֹאשִׁי וּמַלְכוּתִי! לְךָ נָאֶה לַעֲשׂוֹת כֵּן״.