אסתר ז:ד מדרש: אסתר רבה, ויקרא רבה, שמות רבה ופרקי דרבי אליעזר

וֶהֱשִׁיבְךָ ה' מִצְרַיִם בָּאֳנִיּוֹת (דברים כח, סח). אָמַר רַבִּי יִצְחָק בָּאֳנִיּוֹת, בַּעֲנִיּוּת מִמַּעֲשִׂים טוֹבִים. וְלָמָּה לְמִצְרַיִם, שֶׁכִּעוּר וָרַע יֵשׁ לְעֶבֶד כְּשֶׁהוּא חוֹזֵר לְרַבּוֹ הָרִאשׁוֹן. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי בִּשְׁלשָׁה מְקוֹמוֹת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַזְהִיר לְיִשְׂרָאֵל שֶׁלֹא יַחְזְרוּ לְמִצְרַיִם, הָרִאשׁוֹן שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יד, יג): כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם וגו', וְהַשֵּׁנִי כְּתִיב (דברים יז, טז): וַה' אָמַר לָכֶם לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה, וְהָדֵין שְׁלִישִׁי, דִּכְתִיב: וֶהֱשִׁיבְךָ ה' מִצְרַיִם בָּאֳנִיּוֹת. בִּשְׁלָשְׁתָּן כָּפְרוּ וּבִשְׁלָשְׁתָּן לָקוּ. הָרִאשׁוֹנָה בִּימֵי סַנְחֵרִיב, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה לא, א): הוֹי הַיֹּרְדִים מִצְרַיִם לְעֶזְרָה, מַה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ: וּמִצְרַיִם אָדָם וְלֹא אֵל. שֵׁנִית, בִּימֵי יוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה מב, טז): וְהָיְתָה הַחֶרֶב אֲשֶׁר אַתֶּם יְרֵאִים מִמֶּנָּה וגו'. וְהַשְּׁלִישִׁית בִּימֵי טְרַכִינוּס שְׁחִיק עֲצָמוֹת, יָלְדָה אִשְׁתּוֹ בְּלֵיל תִּשְׁעָה בְּאָב וְהָיוּ כָּל יִשְׂרָאֵל אֲבֵלִים, נִשְׁחַק הַוְּלַד בַּחֲנֻכָּה, אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל נַדְלִיק אוֹ לֹא נַדְלִיק, אָמְרוּ נַדְלִיק וְכָל מַה דְּבָעֵי לִימְטֵי עֲלָן יִמְטֵי, אַדְלִיקוּ, אֲזַלוּן וַאֲמַרוּן לִישְׁנָא בִּישׁ לְאִשְׁתּוֹ שֶׁל טְרַכִינוּס, אִילֵין יְהוּדָאִין כַּד יְלֵידַתְּ הֲווֹ מִתְאַבְּלִין, וְכַד מָיֵית וַלְדָּא אַדְלִיקוּ בּוּצִינִין. שָׁלְחָה וְכָתְבָה לְבַעְלָהּ עַד דְּאַתְּ מְכַבֵּשׁ בַּרְבָּרִיִּין, בּוֹא וּכְבוֹשׁ אִילֵין יְהוּדָאִין דִּמְרָדוּ בָּךְ. סְלִיק לְאִילְפָא וַחֲשַׁב לְמֵיתֵי בַּעֲשָׂרָה יוֹמִין, וְאַיְיתֵיהּ רוּחָא בַּחֲמִשָּׁה יוֹמִין, אֲתָא וְאַשְׁכְּחִינוּן דַּהֲווֹ עֲסִיקִין בְּהָדֵין פְּסוּקָא (דברים כח, מט): יִשָֹּׂא ה' עָלֶיךָ גּוֹי מֵרָחֹק מִקְצֵה הָאָרֶץ כַּאֲשֶׁר יִדְאֶה הַנָּשֶׁר, אֲמַר לְהוֹן אֲנָא הוּא נִשְׁרָא דַּחֲשֵׁיבִית לְמֵיתֵי בַּעֲשָׂרָה יוֹמִין וְאַיְתִיתַנִי רוּחָא בַּחֲמִשָּׁה יוֹמִין, הֵקִיפוֹן לִגְיוֹנוֹתָיו וַהֲרָגָן. וְאֵין קוֹנֶה, לָמָּה אֵין קוֹנֶה, רַב אָמַר עַל יְדֵי שֶׁלֹא הִקְנֵיתֶם דִּבְרֵי הַבְּרִית, שֶׁאֵין בָּכֶם מִי קוֹנֶה דִּבְרֵי חֲמִשָּׁה סִפְרֵי תוֹרָה, מִנְיַן שֶׁל קוֹנֶה. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן עַל יְדֵי שֶׁחָזַרְתִּי עַל כָּל הָאֻמּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם וְאֵין מִי קוֹנֶה דִבְרֵי תוֹרָה כַּיּוֹצֵא בָכֶם. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר יִצְחָק אַתֶּם יֵשׁ לָכֶם קִנְיָן בְּאֻמּוֹת הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה, מה): וְגַם מִבְּנֵי הַתּוֹשָׁבִים הַגָּרִים עִמָּכֶם מֵהֶם תִּקְנוּ, אֲבָל לָאֻמּוֹת אֵין לָהֶם קִנְיָן בָּכֶם. וְלָמָּה יֵשׁ לָכֶם קִנְיָן בְּאֻמּוֹת הָעוֹלָם, עַל יְדֵי שֶׁהִקְנֵיתֶם אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית. וְלָמָּה אֻמּוֹת הָעוֹלָם אֵין לָהֶן קִנְיָן בָּכֶם, עַל יְדֵי שֶׁלֹא קָנוּ אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית. אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן אַתֶּם יֵשׁ לָכֶם פַּטְרוֹנוֹת, וּמָה הֵן אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית. אָמַר רַבִּי יוּדָא אַתֶּם טַמִּיקָא אַתֶּם, הַלּוֹקֵחַ לוֹ עֶבֶד מִן הַטַּמִּיקָא שׁוּב אֵינוֹ מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ, שֶׁכֵּן אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ (אסתר ח, ז): הִנֵּה בֵית הָמָן נָתַתִּי לְאֶסְתֵּר, וְאָמַר רַבִּי יוּדָא בַּר רַבִּי סִימוֹן עַל דְּפָשַׁט יָדֵיהּ בְּטַמִּיקָא כֵּן הֲוָה לֵיהּ. אָמַר רַבִּי יִצְחָק מַעֲשֶׂה בִּפְרוֹצֶפְּיָה בְּאִשָּׁה אַחַת שֶׁהָיְתָה פּוֹדָה אֶת הַשְּׁבוּיִים, בָּאֲתָה שְׁבוּיָה אַחַת וּפְדָאַתָּהּ, שְׁנִיָּה, וּפְדָאַתָּהּ, וְכֵיוָן שֶׁמָּטָה יָדָהּ וְלֹא הָיְתָה יְכוֹלָה לִפְדוֹת, מִיָּד הִקִּיפוּהָ לִגְיוֹנוֹת וַהֲרָגוּהָ, וְכָל כָּךְ לָמָּה, כְּדֵי לְזָרֵז הַשַּׁבָּאִים הַבָּאִים. רַבִּי לֵוִי וְרַבִּי יִצְחָק, רַבִּי לֵוִי אוֹמֵר מִי לָקַח לוֹ חָבֵר וּלְמָחָר הוּא לַהֲרִיגָה, מִי לָקַח לוֹ אִשָּׁה וּלְמָחָר הִיא לַהֲרִיגָה. רַבִּי יִצְחָק אָמַר לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת אִי אַתֶּם נִקְנִין, אֲבָל אַתֶּם נִקְנִין לְהַשְּׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד, שֶׁכֵּן אֶסְתֵּר אוֹמֶרֶת לַאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ: וְאִלּוּ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת נִמְכַּרְנוּ וגו'. שֶׁכֵּן כָּתַב לָנוּ משֶׁה רַבֵּנוּ בַּתּוֹרָה (דברים כח, סח): וְהִתְמַכַּרְתֶּם שָׁם לְאֹיְבֵיכֶם לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת וְאֵין קוֹנֶה, שֶׁמָּא לְהַשְּׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד, כֵּיוָן שֶׁרָאוּ הַכֹּל הִתְחִילוּ צוֹוְחִין וַוי, וַיְהִי, וַוי שֶׁהָיָה בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ.

אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן כָּל הַנְּבִיאִים רָאוּ הַמַּלְכֻיּוֹת בְּעִסּוּקָן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ב, י): וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת וגו', רַבִּי תַּנְחוּמָא וְאַמְרֵי לָהּ רַבִּי מְנַחֲמָא בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַשְׁקוֹת כּוֹס הַתַּרְעֵלָה לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם לֶעָתִיד לָבוֹא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן, מָקוֹם שֶׁהַדִּין יוֹצֵא, (בראשית ב, י): וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים, אֵלּוּ אַרְבָּעָה נְהָרוֹת, (בראשית ב, יא): שֵׁם הָאֶחָד פִּישׁוֹן, זֶה בָּבֶל, עַל שֵׁם (חבקוק א, ח): וּפָשׁוּ פָּרָשָׁיו. (בראשית ב, יא): הוּא הַסֹּבֵב אֵת כָּל אֶרֶץ הַחֲוִילָה, נְבוּכַדְנֶצַּר הָרָשָׁע שֶׁעָלָה וְהִקִּיף אֶת כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁמְּיַחֶלֶת לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים מב, ו): הוֹחִלִי לֵאלֹהִים. (בראשית ב, יא): אֲשֶׁר שָׁם הַזָּהָב, אֵלּוּ דִּבְרֵי תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יט, יא): הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפָּז רָב. (בראשית ב, יב): וּזֲהַב הָאָרֶץ הַהִוא טוֹב, מְלַמֵּד שֶׁאֵין תּוֹרָה כְּתוֹרַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְאֵין חָכְמָה כְּחָכְמַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, (בראשית ב, יב): שָׁם הַבְּדֹלַח וְאֶבֶן הַשֹּׁהַם, מִקְרָא מִשְׁנָה תַּלְמוּד הֲלָכוֹת וְאַגָּדוֹת. (בראשית ב, יג): וְשֵׁם הַנָּהָר הַשֵּׁנִי גִיחוֹן, זֶה מָדַי, שֶׁהֶעֱמִידָה אֶת הָמָן הָרָשָׁע שֶׁמָּשַׁךְ עִסָּה כַּנָּחָשׁ, עַל שׁוּם (בראשית ג, יד): עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ. (בראשית ב, יג): הוּא הַסּוֹבֵב אֶת כָּל אֶרֶץ כּוּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר א, א): מֵהוֹדוּ וְעַד כּוּשׁ. (בראשית ב, יד): וְשֵׁם הַנָּהָר הַשְּׁלִישִׁי חִדֶּקֶל, זוֹ יָוָן, שֶׁהִיא חַדָּה וְקַלָּה בִּגְזֵרוֹתֶיהָ עַל יִשְׂרָאֵל, וְאוֹמֵר לָהֶם כִּתְבוּ עַל קֶרֶן הַשּׁוֹר שֶׁאֵין לְיִשְׂרָאֵל חֵלֶק בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. (בראשית ב, יד): הַהֹלֵךְ קִדְמַת אַשּׁוּר, אָמַר רַב הוּנָא כָּל הַמַּלְכֻיּוֹת נִקְרְאוּ עַל שֵׁם אַשּׁוּר, שֶׁהָיוּ מְאַשְׁרִין עַצְמָן מִיִּשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא, כָּל הַמַּלְכֻיּוֹת נִקְרְאוּ עַל שֵׁם מִצְרַיִם, עַל שֵׁם שֶׁהָיוּ מְצֵירִין לְיִשְׂרָאֵל. (בראשית ב, יד): וְהַנָּהָר הָרְבִיעִי הוּא פְרָת, הוּא אֱדוֹם שֶׁפָּרָת וְרָבָת בִּתְפִלָּתוֹ שֶׁל זָקֵן. דָּבָר אַחֵר, שֶׁפָּרָת וְרָבָת וְהֵצֵירָה לְעוֹלָמוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל. דָּבָר אַחֵר, שֶׁפָּרָת וְרָבָת וְהֵצֵירָה לִבְנוֹ. דָּבָר אַחֵר, שֶׁפָּרָת וְרָבָת וְהֵצֵירָה לְבֵיתוֹ. דָּבָר אַחֵר, פָּרָת עַל שׁוּם סוֹפָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סג, ג): פּוּרָה דָרַכְתִּי לְבַדִּי. אַבְרָהָם רָאָה הַמַּלְכֻיּוֹת בְּעִסּוּקָן (בראשית טו, יב): וְהִנֵּה אֵימָה, זוֹ בָּבֶל עַל שֵׁם (דניאל ג, יט): נְבוּכַדְנֶצַּר הִתְמְלִי חֱמָא. (בראשית טו, יב): חֲשֵׁכָה, זוֹ מָדַי, שֶׁהֶחֱשִׁיכָה בִּגְזֵרוֹתֶיהָ אֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר ג, יג): לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד. (בראשית טו, יב): גְּדֹלָה, זוֹ יָוָן, אָמַר רַב נַחְמָן מְלַמֵּד שֶׁהָיְתָה מַלְכוּת יָוָן מַעֲמֶדֶת מֵאָה וְשִׁבְעִים וְאֶחָד אִפַּרְכִין, מֵאָה וְעֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה אִסְטְרָטָלִיטוּן, וְרַבָּנָן אָמְרִין שִׁשִּׁים שִׁשִׁים, וְרַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי חָנִין עַל הֲדָא דְרַבָּנָן (דברים ח, טו): הַמּוֹלִיכְךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב, נָחָשׁ זֶה בָּבֶל. שָׂרָף, זֶה מָדַי. עַקְרָב, זֶה יָוָן, מָה עַקְרָב זֶה מַשְׁרֶצֶת שִׁשִּׁים שִׁשִּׁים, כָּךְ הָיְתָה מַלְכוּת יָוָן מַעֲמֶדֶת שִׁשִּׁים שִׁשִּׁים. (בראשית טו, יב): נֹפֶלֶת, זוֹ אֱדוֹם, עַל שֵׁם (ירמיה מט, כא): מִקּוֹל נִפְלָם רָעֲשָׁה הָאָרֶץ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים אֵימָה, זוֹ אֱדוֹם, עַל שֵׁם (דניאל ז, ז): דְּחִילָה וְאֵימְתָנִי. חֲשֵׁכָה, זוֹ יָוָן. גְּדֹלָה, זוֹ מָדַי, עַל שֵׁם (אסתר ג, א): גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. נֹפֶלֶת, זוֹ בָּבֶל, עַל שֵׁם (ישעיה כא, ט): נָפְלָה נָפְלָה בָּבֶל. רָאָה דָּנִיֵּאל אֶת הַמַּלְכֻיּוֹת בְּעִסּוּקָן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דניאל ז, ב ג): חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוִי עִם לֵילְיָא וַאֲרוּ אַרְבַּע רוּחֵי שְׁמַיָא מְגִיחָן לְיַמָּא רַבָּא, וְאַרְבַּע חֵיוָן רַבְרְבָן סָלְקָן מִן יַמָּא, אִם זְכִיתֶם מִן יַמָּא וְאִם לָאו מִן חוֹרְשָׁא, הֲדָא חֵיוְתָא דְיַמָּא כִּי סָלְקָא מִן יַמָּא הִיא מִמַּכְיָא, סָלְקָא מִן חוֹרְשָׁא לֵית הִיא מִמַּכְיָא, דְכַוָּותָא (תהלים פ, יד): יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר, עַיִ"ן תְּלוּיָה, אִם זְכִיתֶם מִן הַיְאוֹר וְאִם לָאו מִן הַיַּעַר, הֲדָא חֵיוְתָא כִּי סָלְקָא מִן נַהֲרָא הִיא מִמַּכְיָא, סָלְקָא מִן חוֹרְשָׁא לֵית הִיא מִמַּכְיָא, (דניאל ז, ג): שָׁנְיָן דָּא מִן דָּא, אַל תִּקְרֵי שָׁנְיָן אֶלָּא סָנְיָן דָּא מִן דָּא, מְלַמֵּד שֶׁכָּל אֻמָּה שֶׁשּׁוֹלֶטֶת בָּעוֹלָם הִיא שׂוֹנְאָה לְיִשְׂרָאֵל וּמְשַׁעְבְּדָא בָּהֶן. (דניאל ז, ד): קַדְמָיְתָא כְאַרְיֵה, זוֹ בָּבֶל, יִרְמְיָה רָאָה אוֹתָהּ אֲרִי וְרָאָה אוֹתָהּ נֶשֶׁר, דִּכְתִיב (ירמיה ד, ז): עָלָה אַרְיֵה מִסֻּבְּכוֹ (ירמיה מט, כב): הִנֵּה כַנֶּשֶׁר יַעֲלֶה וְיִדְאֶה, אָמְרִין לְדָנִיֵּאל אַתּ מָה חָמֵית לְהוֹן, אָמַר לְהוֹן חָמֵיתִי אַפִּין כְּאַרְיֵה וְגַפִּין דִּי נְשַׁר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דניאל ז, ד): קַדְמָיְתָא כְאַרְיֵה וְגַפִּין דִּי נְשַׁר לַהּ חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי מְּרִיטוּ גַּפֵּיהּ וּנְטִילַת מִן אַרְעָא. רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר כָּל אוֹתוֹ אֲרִי לָקָה וְלִבּוֹ לֹא לָקָה, דִּכְתִיב (דניאל ז, ד): וּלְבַב אֱנָשׁ יְהִיב לַהּ. וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר אַף לִבּוֹ לָקָה, דִּכְתִיב (דניאל ד, יג): לִבְבֵהּ מִן אֲנָשָׁא יְשַׁנּוֹן. חָזֵה הֲוֵית (דניאל ז, ה): וַאֲרוּ חֵיוָה אָחֳרֵי תִנְיָנָא דָמְיָא לְדֹב, לְדב כְּתִיב זֶה מָדַי, הוּא דַעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן (ירמיה ה, ו): עַל כֵּן הִכָּם אַרְיֵה מִיַּעַר, זוֹ בָּבֶל. (ירמיה ה, ו): זְאֵב עֲרָבוֹת יְשָׁדְדֵם, זוֹ מָדַי. (ירמיה ה, ו): נָמֵר שֹׁקֵד עַל עָרֵיהֶם, זוֹ יָוָן. (ירמיה ה, ו): כָּל הַיּוֹצֵא מֵהֵנָּה יִטָּרֵף, זוֹ אֱדוֹם, לָמָּה, (ירמיה ה, ו): כִּי רַבּוּ פִּשְׁעֵיהֶם עָצְמוּ מְשֻׁבוֹתֵיהֶם. (דניאל ז, ו): חָזֵה הֲוֵית וַאֲרוּ אָחֳרִי כִּנְמַר, זוֹ יָוָן, שֶׁהָיְתָה מַעֲמֶדֶת בִּגְזֵרוֹתֶיהָ וְאוֹמֶרֶת לְיִשְׂרָאֵל כִּתְבוּ עַל קֶרֶן הַשּׁוֹר שֶׁאֵין לָכֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. (דניאל ז, ז): בָּאתַר דְּנָא חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוֵי לֵילְיָא וַאֲרוּ חֵיוָה רְבִיעָאָה דְּחִילָה וְאֵימְתָנִי וְתַקִּיפָא יַתִּירָה, זוֹ אֱדוֹם, דָּנִיֵּאל רָאָה שְׁלָשְׁתָּן בְּלַיְלָה אֶחָד וְלָזוֹ בְּלַיְלָה אֶחָד, לָמָּה, רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר שֶׁשְּׁקוּלָה כְּנֶגֶד שְׁלָשְׁתָּן, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר יַתִּירָה. מָתִיב רַבִּי יוֹחָנָן לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ (יחזקאל כא, יט): בֶּן אָדָם הִנָּבֵא וְהַךְ כַּף אֶל כָּף, דָּא מָה עָבַד לָהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ (יחזקאל כא, יט): וְתִכָּפֵל. משֶׁה רָאָה אֶת הַמַּלְכֻיּוֹת בְּעִסּוּקָן, (ויקרא יא, ד): אֶת הַגָּמָל, זוֹ בָּבֶל, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלז, ח): אַשְׁרֵי שֶׁיְשַׁלֶּם לָךְ אֶת גְּמוּלֵךְ שֶׁגָּמַלְתְּ לָנוּ. (ויקרא יא, ה): אֶת הַשָּׁפָן, זוֹ מָדַי. רַבָּנָן וְרַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן, רַבָּנָן אָמְרֵי מַה הַשָּׁפָן הַזֶּה יֵשׁ בּוֹ סִימָנֵי טֻמְאָה וְסִימָנֵי טָהֳרָה, כָּךְ הָיְתָה מַלְכוּת מָדַי מַעֲמֶדֶת צַדִּיק וְרָשָׁע. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן דָּרְיָוֶשׁ הָאַחֲרוֹן בְּנָהּ שֶׁל אֶסְתֵּר הָיָה, טָהוֹר מֵאִמּוֹ וְטָמֵא מֵאָבִיו. (ויקרא יא, ו): וְאֶת הָאַרְנֶבֶת, זוֹ יָוָן, אִמּוֹ שֶׁל תַּלְמַי אַרְנֶבֶת שְׁמָהּ. (ויקרא יא, ז): וְאֶת הַחֲזִיר, זוֹ פָּרַס, משֶׁה נָתַן שְׁלָשְׁתָּם בְּפָסוּק אֶחָד, וְלָזוֹ בְּפָסוּק אֶחָד, וְלָמָּה, רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר שֶׁשְּׁקוּלָה כְּנֶגֶד שְׁלָשְׁתָּן, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר (דניאל ז, ז): יַתִּירָה. מָתִיב רַבִּי יוֹחָנָן לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בֶּן אָדָם הִנָּבֵא וְהַךְ כַּף אֶל כָּף, דָּא מָה עָבַד לֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ וְתִכָּפֵל. רַבִּי פִּנְחָס וְרַבִּי חִלְקִיָּה בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן מִכָּל הַנְּבִיאִים לֹא פִּרְסְמוּהָ אֶלָּא שְׁנַיִם אָסָף וּמשֶׁה, אָסָף אָמַר (תהלים פ, יד): יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר. משֶׁה אָמַר (ויקרא יא, ז): וְאֶת הַחֲזִיר כִּי מַפְרִיס פַּרְסָה, לָמָּה נִמְשְׁלָה לַחֲזִיר, לוֹמַר לָךְ מָה חֲזִיר בְּשָׁעָה שֶׁהוּא רוֹבֵץ מוֹצִיא טְלָפָיו וְאוֹמֵר רְאוּ שֶׁאֲנִי טָהוֹר, כָּךְ מַלְכוּת אֱדוֹם מִתְגָּאָה וְחוֹמֶסֶת וְגוֹזֶלֶת וְנִרְאֵית כְּאִלּוּ מַצַּעַת בִּימָה. מַעֲשֶׂה בְּשִׁלְטוֹן אֶחָד שֶׁהָיָה הוֹרֵג הַגַּנָּבִים וְהַמְנָאֲפִים וְהַמְכַשְּׁפִים, גָּחִין וְאָמַר לַסַּנְקְלִיטִין, שְׁלָשְׁתָּן עָשִׂיתִי בְּלַיְלָה אֶחָד. דָּבָר אַחֵר, (ויקרא יא, ד): אֶת הַגָּמָל, זוֹ בָּבֶל, (ויקרא יא, ד): כִּי מַעֲלֶה גֵרָה הוּא, שֶׁמְקַלֶּסֶת לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי חֶלְבּוֹ בְּשֵׁם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּר נַחְמָן, כָּל מַה שֶּׁפָּרַט דָּוִד כָּלַל אוֹתוֹ רָשָׁע בְּפָסוּק אֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ד, לד): כְּעַן אֲנָה נְבֻכַדְנֶצַּר מְשַׁבַּח וּמְרוֹמֵם וּמְהַדַּר לְמֶלֶךְ שְׁמַיָא. מְשַׁבַּח (תהלים קמז, יב): שַׁבְּחִי יְרוּשָׁלַיִם אֶת ה'. וּמְרוֹמֵם (תהלים ל, ב): אֲרוֹמִמְךָ ה'. וּמְהַדַּר (תהלים קד, א): ה' אֱלֹהַי גָדַלְתָּ מְאֹד הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ. (דניאל ד, לד): דִּי כָל מַעֲבָדוֹהִי קְשֹׁט (תהלים קלח, ב): עַל חַסְדְּךָ וְעַל אֲמִתֶּךָ. (דניאל ד, לד): וְאֹרְחָתֵהּ דִּין (תהלים צו, י): יָדִין עַמִּים בְּמֵישָׁרִים. (דניאל ד, לד): וְדִי מַהְלְכִין בְּגֵוָה (תהלים צג, א): ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ. (דניאל ד, לד): יָכִל לְהַשְׁפָּלָה (תהלים עה, יא): וְכָל קַרְנֵי רְשָׁעִים אֲגַדֵּעַ. (ויקרא יא, ה): וְאֶת הַשָּׁפָן, זוֹ מָדַי, (ויקרא יא, ה): כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא, שֶׁמְקַלֶּסֶת לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (עזרא א, ב): כֹּה אָמַר כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס. (ויקרא יא, ו): וְאֶת הָאַרְנֶבֶת, זוֹ יָוָן, (ויקרא יא, ו): כִּי מַעֲלַת גֵּרָה הִוא, שֶׁמְּקַלֶּסֶת לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אֲלֶכְּסַנְדְּרוֹס מוֹקְדוֹן כַּד הֲוָה חָמֵי לְרַבִּי שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק, אוֹמֵר בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי שֶׁל שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק. (ויקרא יא, ז): וְאֶת הַחֲזִיר, זֶה אֱדוֹם, (ויקרא יא, ז): וְהוּא גֵרָה לֹא יִגָּר, שֶׁאֵינָהּ מְקַלֶּסֶת לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְלֹא דַּיָּן שֶׁאֵינָהּ מְקַלֶּסֶת אֶלָּא מְחָרֶפֶת וּמְגַדֶּפֶת וְאוֹמֶרֶת (תהלים עג, כה): מִי לִי בַשָּׁמָיִם. דָּבָר אַחֵר, אֶת הַגָּמָל, זוֹ בָּבֶל, כִּי מַעֲלֶה גֵרָה הוּא, שֶׁמְגַדֶּלֶת אֶת דָּנִיֵּאל, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ב, מט): וְדָנִיֵּאל בִּתְרַע מַלְכָּא. וְאֶת הַשָּׁפָן, זוֹ מָדַי, כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא, שֶׁמְגַדֶּלֶת אֶת מָרְדְּכַי, שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר ב, יט): וּמָרְדֳּכַי ישֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ. וְאֶת הָאַרְנֶבֶת, זוֹ יָוָן, כִּי מַעֲלַת גֵּרָה הִוא, שֶׁמְגַדֶּלֶת הַצַּדִּיקִים. אֲלֶכְּסַנְדְּרוֹס כַּד הֲוָה חָמֵי לְשִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק הֲוָה קָאֵים עַל רַגְלֵיהּ, אָמְרִין לֵיהּ מִינָאֵי, מִן קֳדָם יְהוּדָאי אַתְּ קָאֵים, אָמַר לָהֶם בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי יוֹצֵא לְמִלְחָמָה דְּמוּתוֹ אֲנִי רוֹאֶה וְנוֹצֵחַ. וְאֶת הַחֲזִיר, זוֹ אֱדוֹם, וְהוּא גֵרָה לֹא יִגָּר, שֶׁאֵינָה מְגַדֶּלֶת הַצַּדִּיקִים, וְלֹא דַי שֶׁאֵינָה מְגַדֶּלֶת אֶלָּא שֶׁהוֹרֶגֶת אוֹתָם. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה מז, ו): קָצַפְתִּי עַל עַמִּי חִלַּלְתִּי נַחֲלָתִי וגו', נַחֲלָתִי רַבִּי עֲקִיבָא וַחֲבֵרָיו. דָּבָר אַחֵר, אֶת הַגָּמָל, זוֹ בָּבֶל, כִּי מַעֲלֶה גֵרָה, שֶׁגָּרְרָה מַלְכוּת אַחֲרֶיהָ. וְאֶת הַשָּׁפָן, זוֹ מָדַי כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא, שֶׁגָּרְרָה מַלְכוּת אַחֲרֶיהָ, וְאֶת הָאַרְנֶבֶת, זוֹ יָוָן, כִּי מַעֲלַת גֵרָה הִוא, שֶׁגָּרְרָה מַלְכוּת אַחֲרֶיהָ. וְאֶת הַחֲזִיר, זוֹ אֱדוֹם, וְהוּא גֵרָה לֹא יִגָּר, שֶׁאֵינָה גוֹרֶרֶת מַלְכוּת אַחֲרֶיהָ, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ חֲזִיר, שֶׁמַּחֲזֶרֶת עֲטָרָה לִבְעָלֶיהָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (עובדיה א, כא): וְעָלוּ מוֹשִׁיעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לַה' הַמְּלוּכָה.

דבר אחר: זה הדבר, הה"ד (הושע יד): קחו עמכם דברים, זהו שאמר הכתוב (תהלים כו): ארחץ בנקיון כפי לשמיע בקול תודה. יכול אף להקריב פרים ואילים? תלמוד לומר: לשמיע בקול תודה, לפי שישראל אומרים: רבון העולם! הנשיאים חוטאים ומביאים קרבן ומתכפר להם, משיח חוטא ומביא קרבן ומתכפר לו, אנו אין לנו קרבן?! אמר להם: ואם כל עדת ישראל ישגו וגו'. אמרו לו: עניים אנו ואין לנו להביא קרבנות. אמר להם: דברים אני מבקש, שנאמר: קחו עמכם דברים ושובו אל ה', ואני מוחל על כל עונותיכם, ואין דברים, אלא דברי תורה, שנאמר ( דברים א): אלה הדברים אשר דבר משה. אמרו לו: אין אנו יודעין. אמר להם: בכו והתפללו לפני, ואני מקבל. אבותיכם כשנשתעבדו במצרים לא בתפלה פדיתי אותם?! שנאמר (שמות ב): ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו. בימי יהושע לא בתפלה עשיתי להם נסים?! שנאמר (יהושע ז): ויקרע יהושע שמלותיו. ומה אמרתי לו? נטה בכידון! בימי השופטים, בבכיה שמעתי צעקתם, שנאמר (שופטים ו): ויהי כי זעקו בני ישראל אל ה'. בימי שמואל, לא בתפלה שמעתי להם?! שנאמר (ש"א ז) ויזעק שמואל אל ה' בעד ישראל ויענהו ה'. וכן אנשי ירושלים, אע"פ שהכעיסוני בשביל שבכו לפני, רחמתי עליהם, שנא' (ירמיה לא): כה אמר ה' רנו ליעקב שמחה וגו'. הוי, איני מבקש מכם, לא זבחים, ולא קרבנות, אלא דברים, שנאמר: קחו עמכם דברים ושובו אל ה'. לכך אמר דוד (תהלים כז): ארחץ בנקיון כפי, איני אומר להקריב לך, אלא לשְּׁמִעַ בקול תודה שאני מודה לך על דברי תורה. דבר אחר: קחו עמכם דברים אמר משה (דברים לג): מעונה אלהי קדם, אלו ישראל, שבזכותן נברא העולם ועליהם העולם עומד. רבי אומר: ויגרש מפניך אויב, זה המן, שנאמר (אסתר ז): איש צר ואויב. ולמה צר ואויב? אלא צר למעלן ואויב למטן. צר לאבות ואויב לבנים. צר לי ואויב לך. ויאמר השמד, אלו בניו, (דברים לג): וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב, אין עין אלא נבואה, שנאמר ( ישעיה כט): כי נסך עליכם ה' רוח תרדמה ויעצם את עיניכם. אמר רבי שמעון בן גמליאל: גדולה חיבתן של ישראל, שהקב"ה משנה סדרי בראשית בשביל טובתן, שהוא מוריד להם מן מן השמים, ומעלה להם מן הארץ טל, שנא' (שמות טז): ותעל שכבת הטל. וכן (דברים לג): אף שמיו יערפו טל. כיון, שראה משה מתן שכרן של צדיקים, אמר להם: אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה'. בני אדם, שהן משתמשים בהקב"ה מגן עזרך, כנגד אברהם, שנאמר (בראשית יד): אשר מגן צריך בידך. ואשר חרב גאותך, כנגד יצחק, שפשט צוארו. כנגד החרב. ויכחשו אויביך לך, כנגד יעקב, שנאמר (שם לו) וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו. (דברים לג) ואתה על במותימו תדרוך, בימי מרדכי, שנאמר (אסתר ו): ויקח המן את הלבוש ואת הסוס. מי גרם למרדכי לבא לידי הגדולה הזאת? אמור, שהיה מתפלל בכל שעה, שנאמר (שם ד): ומרדכי ידע את כל אשר נעשה, מאחר שראה עצמו בגדולה, לא הגיס לבו ולא עמד מן התפלה, אלא וישב מרדכי, כשם שהיה מתחלה. (דברים ל) ונתן ה' אלהיך את כל האלות האלה, לא עליך, אלא על אויביך ועל שונאיך, אשר רדפוך, ואתה תעמוד לך מן התפלה?! לאו! אלא, מה כתיב אחריו? ואתה תשוב ושמעת בקול ה', כשם שעשה מרדכי, שנאמר (אסתר ז): וישב מרדכי אל שער המלך, שחזר לשקו ולתעניתו, לכך נאמר: קחו עמכם דברים, אף כאן הוא אומר, זה הדבר, לפי שלא התרצה הקב"ה לאהרן, אלא ע"י התפלה, שנאמר (דברים ט): ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו: