בְּיוֹם־שְׁלֹשָׁ֥ה עָשָׂ֖ר לְחֹ֣דֶשׁ אֲדָ֑ר וְנ֗וֹחַ בְּאַרְבָּעָ֤ה עָשָׂר֙ בּ֔וֹ וְעָשֹׂ֣ה אֹת֔וֹ י֖וֹם מִשְׁתֶּ֥ה וְשִׂמְחָֽה׃
מדרש תנחומא
וּמַאי יוֹם הַכְּנִיסָה? יוֹם הַקְּהִלָּה, דְּאָמַר מַר, שְׁלֹשָׁה עָשָׂר, יוֹם קְהִלָּה לַכֹּל הִיא, דִּכְתִיב: וּבִשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר בִּשְׁלֹשָה עָשָׂר יוֹם בּוֹ וְגוֹ', נִקְהֲלוּ הַיְּהוּדִים בְּעָרֵיהֶם וְגוֹ' (אסתר ט, א-ב). נִקְהֲלוּ וְגָזְרוּ תַעֲנִית בִּשְׁלֹשָה עָשָׂר בַּאֲדָר. אֲבָל אַרְבָּעָה עָשָׂר, יוֹם טוֹב הוּא, דִּכְתִיב: וְנוֹחַ בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר בּוֹ וְעָשׂה אֹתוֹ יוֹם מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה (אסתר ט, יז).
מדרש תנחומא
וְאֶחָד בִּימֵי מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר. מַה כְּתִיב שָׁם, קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם וְעַל זַרְעָם (אסתר ט, יז). וּמִנַּיִן שֶׁהִסְכִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִמָּהֶם. דִּכְתִיב: וְקִבֵּל הַיְּהוּדִים, קִבֵּל רַבָּן שֶׁל יְהוּדִים.