קִיְּמ֣וּ וקבל [וְקִבְּל֣וּ] הַיְּהוּדִים֩ ׀ עֲלֵיהֶ֨ם ׀ וְעַל־זַרְעָ֜ם וְעַ֨ל כָּל־הַנִּלְוִ֤ים עֲלֵיהֶם֙ וְלֹ֣א יַעֲב֔וֹר לִהְי֣וֹת עֹשִׂ֗ים אֵ֣ת שְׁנֵ֤י הַיָּמִים֙ הָאֵ֔לֶּה כִּכְתָבָ֖ם וְכִזְמַנָּ֑ם בְּכָל־שָׁנָ֖ה וְשָׁנָֽה׃
עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)
אמר רבי יהושע בן לוי שלשה דברים עשו בית דין של מטה והסכימו בית דין של מעלה על ידן. אלו הן מקרא מגילה ושאילת שלום בשם והבאת מעשר. מקרא מגילה דכתיב (אסתר ט כז) קימו וקבלו היהודים קיימו למעלה מה שקבלו למטה. שאילת שלום בשם דכתיב (רות ב ד) והנה בועז בא מבית לחם ויאמר לקוצרים ה׳ עמכם ואומר (שופטים ו יב) ה׳ עמך גבור החיל מאי ואומר וכי תימא בועז הוא דעביד מדעתיה ומן שמיא לא אסכימו על ידיה תא שמע ה׳ עמך גבור החיל. הבאת מעשר דכתיב (מלאכי ג י) הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף וגו׳ (שם) והריקותי לכם ברכה עד בלי די אמר רב חמא אמר רב עד שיבלו שפתותיכם מלומר די:
עין יעקב
יט אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים עָשׂוּ בֵּית־דִּין שֶׁל מַטָּה, וְהִסְכִּימוּ בֵּית־דִּין שֶׁל מַעְלָה עַל יָדָן. אֵלּוּ הֵן: מִקְרָא מְגִלָּה, וּשְׁאֵלַת שָׁלוֹם בַּשֵּׁם, וַהֲבָאַת מַעֲשֵׂר. מִקְרָא מְגִלָּה, דִּכְתִיב: (אסתר ט׳:כ״ז) "קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים", קִיְּמוּ לְמַעְלָה מַה שֶּׁקִּבְּלוּ לְמַטָּה. שְׁאֵלַת שָׁלוֹם, (בשם) דִּכְתִיב: (רות ב׳:ד׳) "וְהִנֵּה בֹעַז בָּא מִבֵּית לֶחֶם, וַיֹּאמֶר לַקּוֹצְרִים: ה' עִמָּכֶם". וְאוֹמֵר: (שופטים ו׳:י״ב-י״ג) "ה' עִמְּךָ גִּבּוֹר הֶחָיִל". מַאי 'וְאוֹמֵר'? וְכִי תֵּימָא: בֹּעַז הוּא דְּעָבַד מִדַּעְתֵּיהּ, וּמִן שְׁמַיָּא לָא אַסְכִּימוּ עַל יְדֵיהּ, תָּא שְׁמַע, [וְאוֹמֵר]: "ה' עִמְּךָ גִּבּוֹר הֶחָיִל". הֲבָאַת מַעֲשֵׂר, דִּכְתִיב: ((דברי הימים ב ל״א:ה׳) "וְכִפְרֹץ הַדָּבָר, הִרְבּוּ בְנֵי יִשְׁרָאֵל רֵאשִׁית דָּגָן וְגוֹ', וְכֹל תְּבוּאַת שָׂדֶה וּמַעְשַׂר הַכֹּל לָרֹב", וּכְתִיב:) (מלאכי ג׳:י׳) "הָבִיאוּ אֶת [כָּל] הַמַּעֲשֵׂר אֶל בֵּית הָאוֹצָר, וִיהִי טֶרֶף וְגוֹ'. (שם) וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי". [מַאי "עַד בְּלִי דָי"]? אָמַר רַב (חָמָא, אָמַר רַב) [רָמִי בַּר רַב]: עַד שֶׁיִּבְלוּ שִׂפְתוֹתֵיכֶם מִלּוֹמַר: 'דַּי'.
ספרי דאגדתא
[אסתר ג ח] ויאמר המן למלך אחשורוש ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים בכל מדינות מלכותך ודתיהם שונות מכל עם. כד אנן בעין למיזבן מנהון מיד סוגרים עלינו שוקים, ומשחקים עלינו ומכניסין הפרד בממוננו, חדא לשבעה יומין שבתא, לתלתין יומין ריש ירחא, בניסן פסחא, בסיון עצרתא, ואית להון ירחא ומפסידין בו ממונו של עולם, ריש שתא ויומא רבא וחגא דמטללא תמניא יומין, כל יומא אכלין ושתין ורווין ונפקין ויתבין ומבזי ליה למלכא, א"ל הקב"ה רשע יאות זנית אלא מה הנאה דלא מנית אינון תרין יומין דאנא עתיד למיתן בהון שמחה במפלתו של אותו רשע, כדכתיב להיות עושים את שני הימים האלה (אסתר ט כז).