וְהַיָּמִ֣ים הָ֠אֵלֶּה נִזְכָּרִ֨ים וְנַעֲשִׂ֜ים בְּכָל־דּ֣וֹר וָד֗וֹר מִשְׁפָּחָה֙ וּמִשְׁפָּחָ֔ה מְדִינָ֥ה וּמְדִינָ֖ה וְעִ֣יר וָעִ֑יר וִימֵ֞י הַפּוּרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה לֹ֤א יַֽעַבְרוּ֙ מִתּ֣וֹךְ הַיְּהוּדִ֔ים וְזִכְרָ֖ם לֹא־יָס֥וּף מִזַּרְעָֽם׃ (ס)
עין יעקב
דף ז ע"א. לקיים את אגרת הפורים הזאת השנית (אסתר ט׳:כ״ט) אמר (רב יהודה אמר שמואל) [רב שמואל בר יהודה] בתחלה קבעוה בשושן ולבסוף קבעוה בכל העולם. אמר (רבי) [רב] שמואל בר (יצחק) [יהודה] שלחה [להם] אסתר לחכמים קבעוני לדורות שלחו לה קנאה את מעוררת עלינו בין האומות שלחה להם כבר כתובה אני (ומונחת) על ספר דברי הימים למלכי מדי ופרס. רב ור' חנינא ור' יוחנן ורב חביבא מתנו ובכוליה סדר מועד כל כי האי זוגא חלופי ר' יוחנן ומעייל ר' יונתן שלחה להם אסתר לחכמים כתבוני (בספר) [לדורות] שלחו לה (משלי כ״ב:כ׳) הלא כתבתי לך שלישים במועצות ודעת שלישים ולא רביעים עד שמצאו לה מקרא מן התורה שאמר (שמות י״ז:י״ד) כתוב זאת זכרון בספר כתוב זאת מה שכתוב כאן ובמשנה תורה זכרון מה שכתוב בנביאים בספר מה שכתוב במגילה. תניא רבי אליעזר אומר מגילת אסתר ברוה"ק נאמרה שנאמר (אסתר ו׳:ו׳) ויאמר המן בלבו רבי עקיבא אומר מגילת אסתר ברוה"ק נאמרה שנאמר (שם ג) ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה (רבי יוסי בן דורמסקית) [רבי מאיר] אומר מגילת אסתר ברוה"ק נאמרה שנאמר (שם) ויודע הדבר למרדכי ויגד לאסתר המלכה (ר' מאיר) [רבי יוסי בן דורמסקית] אומר מגילת אסתר ברוה"ק נאמרה שנאמר (אסתר ט׳:י׳) ובבזה לא שלחו את ידם. (אמר רב יהודה) אמר שמואל אי הואי התם הוה אמרי להו מילתא דעדיפא מדכולהו שנאמר (שם ט) קיימו וקבלו היהודים קיימו למעלה מה שקבלו למטה. אמר רבא לכולהו אית להו פירכא לבר (מדרבי יהודה אמר שמואל) [מדשמואל] דלית ליה פירכא [דר"א סברא הוא דלא הוה אינש דחשיב למלכא כוותיה והאי כי קא מפיש טובא ואמר אדעתא דנפשיה קאמר דר"ע דילמא כר' אלעזר דאמר מלמד שכל אחד ואחד נדמתה לו כאומתו והא דרבי מאיר דילמא כרבי חייא בר אבא דאמר בגתן ותרש שני טרשיים היו והא דרבי יוסי בן דורמסקית דילמא פריסתקי שדור דשמואל ודאי לית ליה פירכא]. אמר רבינא (ואי תימא רב נחמן בר יצחק) היינו דאמרי אינשי טבא חדא פלפלא חריפא ממליא צנא דקרי רבי יוסף אמר מהכא (שם) וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים ורב נחמן בר יצחק אמר מהכא (שם) וזכרם לא יסוף מזרעם: תניא ר' שמעון בן מנסיא אומר קהלת אינו מטמא את הידים מפני שחכמתו של שלמה היא אמרו לו וכי זו בלבד אמר והלא כבר נאמר (ס"א ד) וידבר שלשת אלפים משל ואומר (משלי ל׳:ו׳) אל תוסף על דבריו מאי ואומר וכי תימא מימר טובא אמר דאי בעי איכתוב ודאי בעי לא איכתוב ת"ש אל תוסף על דבריו:
איכה רבה
תִּרְדֹּף בְּאַף וְתַשְׁמִידֵם, יִרְמְיָה אָמַר: תִּרְדֹּף בְּאַף וְתַשְׁמִידֵם, וּמשֶׁה אָמַר (שמות יז, יד): כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם, שְׁמוּאֵל אָמַר, עֲמָלֵק כְּמַשְׁמָעוֹ. זֵכֶר, זֶה הָמָן. מָחֹה, בָּעוֹלָם הַזֶּה. אֶמְחֶה, לָעוֹלָם הַבָּא. מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם, לוֹ וּלְכָל הַדּוֹר הַהוּא עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אָמַר שֶׁלֹא יְהֵא נִין וְנֶכֶד לַעֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם, שֶׁלֹא יֹאמְרוּ אִילָן זֶה שֶׁל עֲמָלֵק. גָּמָל זֶה שֶׁל עֲמָלֵק, רָחֵל זוֹ שֶׁל עֲמָלֵק. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, לְפִי שֶׁבִּקֵּשׁ לְאַבֵּד אֶת יִשְׂרָאֵל מִתַּחַת כַּנְפֵי הַשָּׁמַיִם, אָמַר משֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רָשָׁע זֶה בָּא לְאַבֵּד אֶת יִשְׂרָאֵל מִתַּחַת כְּנָפֶיךָ, סֵפֶר תּוֹרָתְךָ שֶׁנָּתַתָּ לָהֶם, מִי יִקְרָא בּוֹ. דָּבָר אַחֵר, לְפִי שֶׁבִּקֵּשׁ לְאַבֵּד אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵן עֲתִידִין לְהִתְפַּזֵּר מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כח, סד): מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אֵימָתַי יֹאבַד שְׁמָם שֶׁל אֵלּוּ מִן הָעוֹלָם וְתֵעָקֵר עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְעוֹבְדֶיהָ מִן הָעוֹלָם, וִיהֵא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְחִידִי בָּעוֹלָם, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה יד, ט): וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד, בְּשָׁעָה שֶׁתִּרְדֹּף בְּאַף וְתַשְׁמִידֵם מִתַּחַת שְׁמֵי ה'. רַבִּי נָתָן אָמַר לֹא בָּא הָמָן אֶלָּא לְזֵכֶר יִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (אסתר ט, כח): וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם. סְלִיק אַלְפָא בֵּיתָא תְּלִיתָאָה
אוצר מדרשים
יתברך שמו של הקב״ה שהוא אוהב את ישראל מכל או״ה כמו שנאמר והייתם לי סגולה (שמות י״ט ה׳), ולא מתוך שהם מרובים כמו שנאמר לא מרובכם (דברים ו׳ ז׳) אלא מאהבה שאהב לאברהם ליצחק וליעקב, כמו שנאמר כי מאהבת ה׳ אתכם (שם), וחייבים ישראל להודות ולשבח על כל נס ונס שהקב״ה עושה להם שנאמר מזמור שירו לה׳ שיר חדש כי נפלאות עשה (תהילים צ״ח:א׳). וכתיב והימים האלה נזכרים ונעשים (אסתר ט׳ כ״ח), נזכרים במקרא מגילה ונעשים באכילה ושתיה, שנאמר לעשות אותם ימי משתה ושמחה.