במדבר ג:יא מדרש: מדרש תנחומא ותנחומא בובר

שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים נִתְקַשּׁוּ לְמֹשֶׁה, וְהֶרְאָם לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּאֶצְבַּע. וְאֵלּוּ הֵן, מַעֲשֵׂה הַמְּנוֹרָה, וְהַיָּרֵחַ, וְהַשְּׁקָצִים. מַעֲשֵׂה הַמְּנוֹרָה כֵּיצַד הָיָה. שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁעָלָה מֹשֶׁה, וְהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַרְאֶה לוֹ בָּהָר הֵיאַךְ יַעֲשֶׂה אֶת הַמִּשְׁכָּן. כֵּיוָן שֶׁהֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲשֵׂה הַמְּנוֹרָה, נִתְקַשָּׁה בָּהּ מֹשֶׁה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֲרֵי אֲנִי עוֹשֶׂה אוֹתָהּ לְפָנֶיךָ. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. הֶרְאָה לוֹ אֵשׁ לְבָנָה וְאֵשׁ אֲדֻמָּה וְאֵשׁ שְׁחֹרָה אֵשׁ יְרוּקָה, וְעָשָׂה מֵהֶן אֶת הַמְּנוֹרָה, גְּבִיעֶיהָ כַּפְתּוֹרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ וְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים. וְהוּא אוֹמֵר לוֹ: כָּךְ וְכָךְ עֲשֵׂה אוֹתָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנוֹרָה (במדבר ח, ד). מְלַמֵּד, שֶׁהֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּאֶצְבַּע אֶת הַמְּנוֹרָה, וְאַף עַל פִּי כֵן נִתְקַשָּׁה בָּהּ הַרְבֵּה מֹשֶׁה לַעֲשׂוֹתוֹ. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, חָקְקָהּ עַל כַּף יָדוֹ שֶׁל מֹשֶׁה. אָמַר לוֹ: וּרְאֵה וַעֲשֵׂה בְּתַבְנִיתָם (שמות כה, מ), כְּשֵׁם שֶׁחֲקַקְתִּיהָ עַל כַּף יָדְךָ. וְאַף עַל פִּי כֵן נִתְקַשָּׁה בָּהּ מֹשֶׁה וְאָמַר, מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה (שמות כה, לא). כְּלוֹמַר, מַה קָּשֶׁה לַעֲשׂוֹת. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הַשְׁלֵךְ אֶת הַזָּהָב לָאֵשׁ וְהַמְּנוֹרָה תֵּעָשֶׂה מֵאֵלֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר: מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה. כְּתִיב תֵּעָשֶׂה, מֵעַצְמָהּ תֵּעָשֶׂה. מְלַמֵּד, שֶׁנִּתְקַשָּׁה לוֹ הַמְּנוֹרָה, וְהֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּאֶצְבַּע, שֶׁנֶּאֱמַר זֶה. הַיָּרֵחַ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה, הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם (שם יב, א-ב). אָמַר לוֹ בְּחֹדֶשׁ נִיסָן, כָּזֶה וְכָזֶה תִּרְאֶה וְקַדֵּשׁ. מְלַמֵּד, שֶׁהֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּאֶצְבַּע. הַשְּׁרָצִים מִנַּיִן. שֶׁנֶּאֱמַר: וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא בַּשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ. תָּפַשׂ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל מִין וָמִין וְהֶרְאָה לוֹ לְמֹשֶׁה, וְאָמַר לוֹ: זֶה אֱכֹל וְזֶה לֹא תֹּאכַל, שֶׁנֶּאֱמַר: זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ, וְזֶה אֲשֶׁר לֹא תֹּאכְלוּ. וְאִם תָּמֵהַּ אַתָּה עַל הַדָּבָר, עַל שֶׁהֶעֱבִירָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִפְנֵי מֹשֶׁה, כָּךְ הֶעֱבִירָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִפְנֵי אָדָם הָרִאשׁוֹן כָּל בְּרִיּוֹת שֶׁבָּרָא. וְאָמַר לוֹ: מַה שְּׁמוֹ שֶׁל זֶה. וְהוּא אוֹמֵר לוֹ: שׁוֹר. מַה שְּׁמוֹ שֶׁל זֶה. וְהוּא אוֹמֵר לוֹ: גָּמָל וְכֵן חֲמוֹר. וְכֵן כָּל דָּבָר וְדָבָר. וּמִנַּיִן, שֶׁכֵּן כְּתִיב: וְכָל אֲשֶׁר יִקְרָא לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ וְגוֹ' (בראשית ב, יט). לְאַחַר שֶׁקָּרָא לְכֻלָּן שֵׁמוֹת, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וַאֲנִי מַה שְּׁמִי. אָמַר לוֹ: ה'. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: אֲנִי ה' הוּא שְׁמִי (ישעיה מב, ח). הוּא שְׁמִי, שֶׁקָּרָא לִי אָדָם הָרִאשׁוֹן. הוּא שְׁמִי, שֶׁהִתְנֵיתִי בֵּינִי לְבֵין בְּרִיּוֹתַי. וּמָה אִם אָדָם הָרִאשׁוֹן, הֶעֱבִיר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת כָּל הַבְּרִיּוֹת לְפָנָיו. מֹשֶׁה, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבַקֵּשׁ שֶׁיַּזְהִיר אֶת יִשְׂרָאֵל עַל הַטְּהֹרוֹת וְעַל הַטְּמֵאוֹת, אַתָּה תָּמֵהַּ שֶׁהֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כֵן, שֶׁכָּתוּב, וְזֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ וְזֶה אֲשֶׁר לֹא תֹּאכְלוּ, שֶׁאָמַר לוֹ: הַזְהֵר אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל דְּבָרִים טְמֵאִים. שֶׁלֹּא יַטְעֶךָ יִצְרְךָ לוֹמַר, שֶׁכָּל דְּבָרִים טוֹבִים אָסַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כָּל מַה שֶּׁאָסַרְתִּי לְךָ, הִתַּרְתִּי לְךָ כְּנֶגְדוֹ. כֵּיצַד, אָסַרְתִּי לְךָ דַּם נִדָּה, הִתַּרְתִּי לְךָ דַּם בְּתוּלִים. אָסַרְתִּי לְךָ אֶת הַדָּם, הִתַּרְתִּי לְךָ אֶת הַכָּבֵד שֶׁכֻּלּוֹ דָּם. אָסַרְתִּי לְךָ אֶת הַחֲזִיר, הִתַּרְתִּי לְךָ אֶת הַדָּג שֶׁשְּׁמוֹ שִׁבּוּטָא, שֶׁהוּא דּוֹמֶה לַחֲזִיר. אָסַרְתִּי לְךָ אֵשֶׁת אִישׁ, הִתַּרְתִּי לְךָ גְּרוּשַׁת אִישׁ. אָסַרְתִּי לְךָ נָכְרִית, הִתַּרְתִּי לְךָ אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר. אָסַרְתִּי לְךָ אֵשֶׁת אָח, הִתַּרְתִּי לְךָ יְבָמָה לְאַחַר מִיתָתוֹ בְּלֹא בָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ (דברים כה, ה). אָסַרְתִּי לְךָ כִּלְאַיִם, הִתַּרְתִּי לְךָ סָדִין בְּצִיצִית. אָסַרְתִּי לְךָ חֵלֶב בְּהֵמָה, הִתַּרְתִּי לְךָ חֵלֶב חַיָּה. אָמַר רַבִּי בִּיסְנָא בְּשֵׁם רַבִּי חִיָּא, כָּל מַה שֶּׁאָסַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּבְּהֵמָה, הִתִּיר בַּחַיָּה. וְכָל מַה שֶּׁאָסַר בַּחַיָּה, הִתִּיר בָּעוֹף. וְאֶת שֶׁאָסַר בָּעוֹף, הִתִּיר בַּדָּג. כֵּיצַד, אָסַר חֵלֶב בַּבְּהֵמָה, הִתִּיר חֵלֶב חַיָּה. אָסַר גִּיד הַנָּשֶׁה בַּחַיָּה, וְהִתִּיר אוֹתָהּ בָּעוֹף. אָסַר בָּעוֹף הַדָּם, הִתִּיר אוֹתוֹ בַּדָּג. וְכָל כָּךְ לָמָּה. כְּדֵי שֶׁיִּתֵּן שָׂכָר טוֹב לְיִשְׂרָאֵל שֶׁמְּשַׁמְּרִין אֶת הַמִּצְוֹת. לְכָךְ נֶאֱמַר: הָאֵל תָּמִים דַּרְכּוֹ (תהלים יח, לא), שֶׁכָּל דְּרָכָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תְּמִימוֹת הֵן. וְכִי מָה אִכְפַּת לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בֵּין שֶׁשּׁוֹחֵט אֶת הַבְּהֵמָה וְאוֹכֵל אוֹ אִם נוֹחֵר וְאוֹכֵל. כְּלוּם אַתָּה מוֹעִילוֹ אוֹ כְּלוּם אַתָּה מַזִּיקוֹ. אוֹ מָה אִכְפַּת לוֹ, בֵּין אוֹכֵל טְהוֹרוֹת לְאוֹכֵל נְבֵלוֹת. אָמַר שְׁלֹמֹה, אִם חָכַמְתָּ חָכַמְתָּ לָךְ וְגוֹ' (משלי ט, יב). הָא לֹא נִתְּנוּ הַמִּצְוֹת אֶלָּא לְצָרֵף בָּהֶן אֶת הַבְּרִיּוֹת וְיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: אִמְרַת ה' צְרוּפָה (תהלים יח, לא). לָמָּה, שֶׁיְּהֵא מָגֵן עָלֶיךָ, שֶׁנֶּאֱמַר: מָגֵן הוּא לְכָל הַחוֹסִים בּוֹ (תהלים יח, לא). הֱוֵי אוֹמֵר, זֹאת הַחַיָּה וְגוֹ'.

[זאת החיה אשר תאכלו]. שלשה דברים נתקשה משה, מעשה המנורה, והירח, והשרצים. מעשה המנורה כיצד, בשעה שעלה משה היה הקב"ה מראה לו בהר היאך יעשה את המשכן, כיון שהראה לו מעשה המנורה נתקשה בו משה, א"ל הקב"ה הרי אני עושה אותה לפניך, מה עשה הקב"ה, הראה לו אש לבנה, [אש אדומה], אש שחורה, אש ירוקה, ועשה מהן את המנורה, גביעיה כפתוריה ופרחיה וששת הקנים, ואומר לו זה מעשה המנורה (במדבר ח ד), שהקב"ה מראה לו באצבע, ואעפ"י כן נתקשה, מה עשה הקב"ה חקקה על ידו, אמר לו רד ועשה כשם שחקקתיה על ידך, שנאמר וראה ועשה [כתבניתם) [בתבניתם] (שמות כה מ), ומנין שחקקה על ידו, שנאמר וישלח תבנית יד (יחזקאל ח ג), ואין תבנית אלא מעשה המנורה שנאמר וראה ועשה (כתבניתם) [בתבניתם] וגו', ואעפ"י כן נתקשה ואמר מקשה [תיעשה המנורה] (שמות כה לא), מה קשה היא לעשותה, א"ל הקב"ה השלך את הזהב לאש והיא תיעשה מאליה, שנאמר מקשה תיעשה המנורה [תיעשה כתיב] מעצמה תיעשה.