במדבר ג:כ מדרש: במדבר רבה ותנחומא בובר

וַיִּהְיוּ אֵלֶּה בְנֵי לֵוִי בִּשְׁמֹתָם וגו' (במדבר ג, יז), אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר: אֵלֶּה, פָּסַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים, וְאֵלֶּה, מוֹסִיף עַל הָרִאשׁוֹנִים, כָּאן שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּהְיוּ אֵלֶּה בְנֵי לֵוִי בִּשְׁמֹתָם, מַה פָּסַל, פָּסַל בְּכוֹרֵי יִשְׂרָאֵל עַל שֶׁעָבְדוּ לָעֵגֶל. (במדבר ג, יח): וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי גֵרְשׁוֹן וגו', רְאֵה כַּמָּה חֲבִיבִין הַלְוִיִּם, שֶׁנִּתְעַסֵּק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּכָל מִשְׁפָּחוֹת שֶׁלָּהֶם לִמְנוֹת שְׁמוֹתָם, מַה שֶׁלֹא עָשָׂה כֵן בְּיִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי גֵרְשׁוֹן לְמִשְׁפְּחֹתָם וגו', וְכֵן (במדבר ג, יט): וּבְנֵי קְהָת וגו', וְכֵן (במדבר ג, כ): וּבְנֵי מְרָרִי לְמִשְׁפְּחֹתָם וגו', אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (תוספתא תענית ג, ב): אֵלּוּ שְׁמוֹנָה מִשְׁמָרוֹת שֶׁהִתְקִין משֶׁה מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַד שֶׁעָמַד דָּוִד וְעָשָׂה אוֹתָן עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לִכְהֻנָּה וּלְוִיָּה.

וזה הדבר אשר תעשה להם. להם אתה עושה ולא לאחרים, התחיל ללמדן האיך יהיו מטהרין ואוכלין בקדשים, היאך יהו טובלין ואוכלין בתרומה, לקדש אותם לכהן לי, אמר ר' מני בשם ר' אליעזר כל מקום שנאמר לי, לעולם ולעולמי עלמים, בכורות לעולם, שנאמר כי לי כל בכור (במדבר ג יג), הכסף והזהב לעולם, שנאמר לי הכסף ולי הזהב (חגי ב ח), המלכות לעולם, שנאמר כי ראיתי בבניו לי מלך (ש"א טז א), והארץ לעולם, שנאמר כי לי הארץ (ויקרא כה כג), וישראל לעולם, שנאמר כי לי בני ישראל (שם שם נה), והלוים לעולם, שנאמר והיו לי הלוים (במדבר ג יב), הכהונה לעולם, שנאמר לכהן לי (שמות כט א).