במדבר ג:כד מדרש: במדבר רבה וספרי במדבר

לְגֵרְשׁוֹן מִשְׁפַּחַת הַלִּבְנִי וגו' (במדבר ג, כא), לָמָּה צָרִיךְ לַחֲזֹר מִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם וַהֲלוֹא כְּבָר אֲמוּרִים לְמַעְלָה, לָמָּה צָרִיךְ הַכָּתוּב לְכָךְ, לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר (במדבר ג, ב ד): וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי אַהֲרֹן הַבְּכֹר וגו' וַיָּמָת נָדָב וגו', אַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ לְאַהֲרֹן אַרְבָּעָה בָנִים לֹא הֶעֱמִידוּ מִשְׁפָּחוֹת אֶלָּא הַשְּׁנַיִם אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר, יָכוֹל אַף בַּלְוִיִּם כֵּן, אַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ לְגֵרְשׁוֹן שְׁנֵי בָנִים וְלִקְהָת אַרְבָּעָה בָנִים וְלִמְרָרִי שְׁנֵי בָנִים שֶׁמָּא לֹא הֶעֱמִידוּ כֻּלָּם מִשְׁפָּחוֹת, לְכָךְ חָזַר הַכָּתוּב כְּשֶׁבָּא לִמְנוֹת בְּנֵיהֶם גֵּרְשׁוֹן וּקְהָת וּמְרָרִי, חָשַׁב שֶׁהֶעֱמִידוּ כָּל בְּנֵיהֶם מִשְׁפָּחוֹת שֶׁהָיוּ כֻּלָּם צַדִּיקִים. חֲבִיבִין בְּנֵי לֵוִי שֶׁנִּתְעַסֵּק הַמָּקוֹם בְּכָל מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה מֵהֶן בְּמִנְיָנָם וּבִמְקוֹמָם וּבִנְשִׂיאֵיהֶם וּבַעֲבוֹדָתָן בַּמִּשְׁכָּן. בְּנֵי גֵרְשׁוֹן, מַהוּ אוֹמֵר (במדבר ג, כב): פְּקֻדֵיהֶם בְּמִסְפַּר כָּל זָכָר וגו', הֲרֵי שֶׁנִּתְעַסֵּק הַכָּתוּב בְּמִנְיַן בְּנֵי גֵרְשׁוֹן (במדבר ג, כג): מִשְׁפְּחֹת הַגֵּרְשֻׁנִּי אַחֲרֵי הַמִּשְׁכָּן יַחֲנוּ יָמָּה, הֲרֵי מְקוֹמָן, (במדבר ג, כד): וּנְשִׂיא בֵית אָב אֶלְיָסָף וגו', הֲרֵי נָשִׂיא שֶׁלָּהֶם, (במדבר ג, כה כו): וּמִשְׁמֶרֶת בְּנֵי גֵרְשׁוֹן וגו' וְקַלְעֵי הֶחָצֵר וגו', הֲרֵי עֲבוֹדָתָן בַּמִּשְׁכָּן. וְכֵן מוֹנֶה הַכָּתוּב בִּבְנֵי קְהָת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר ג, כז): וְלִקְהָת מִשְׁפַּחַת הָעַמְרָמִי וגו', הֲרֵי שֶׁהוֹדִיעַ הַכָּתוּב בִּבְנֵי קְהָת שֶׁהֶעֱמִידוּ כֻּלָּם מִשְׁפָּחוֹת, שֶׁלֹא נִתְכַּלָּה אֶחָד מֵהֶם, (במדבר ג, כח): בְּמִסְפַּר כָּל זָכָר וגו', הֲרֵי מִנְיָנָם. לָמָּה פֵּרַשׁ הַכָּתוּב בְּמִסְפַּר בְּנֵי קְהָת: שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ, מַה שֶׁלֹא נֶאֱמַר לֹא בְמִסְפַּר בְּנֵי גֵרְשׁוֹן וְלֹא בְמִסְפַּר בְּנֵי מְרָרִי, וְכִי בְּנֵי קְהָת מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמַעְלָה שׁוֹמְרִים מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ, וַהֲלוֹא עַד שֶׁהָיָה בֶּן שְׁלשִׁים לֹא הָיָה כָּשֵׁר לָעֲבוֹדָה, לָמָּה עָשָׂה כֵן, לְפִי שֶׁהָיָה הָאָרוֹן מְכַלֶה בִּבְנֵי קְהָת וְהָיָה מְמַעֲטָן, שֶׁהָיָה מְקַצֵּר יְמֵיהֶם וְאַף עַל פִּי כֵן מֵחִבַּת הַקֹּדֶשׁ הָיוּ רָצִים בְּנֵי קְהָת אַחֲרָיו, לְפִיכָךְ הֶעֱלָה עֲלֵיהֶם שָׂכָר כְּאִלּוּ מִבֶּן חֹדֶשׁ נִכְנְסוּ לְשַׁמֵּשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בִּשְׁמוּאֵל הָרָמָתִי (שמואל א ז, טו): וַיִּשְׁפֹּט שְׁמוּאֵל אֶת יִשְׂרָאֵל כֹּל יְמֵי חַיָּיו, אַף הוּא הָיָה מִבְּנֵי קְהָת. (במדבר ג, כט): מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי קְהָת יַחֲנוּ עַל יֶרֶךְ הַמִּשְׁכָּן תֵּימָנָה, הֲרֵי מְקוֹמָן, (במדבר ג, ל): וּנְשִׂיא בֵּית אָב וגו', הֲרֵי נָשִׂיא שֶׁלָּהֶם, (במדבר ג, לא): וּמִשְׁמַרְתָּם הָאָרֹן וגו', הֲרֵי עֲבוֹדָתָן בַּקֹּדֶשׁ, (במדבר ג, לב): וּנְשִׂיא נְשִׂיאֵי הַלֵּוִי וגו', לָמָּה חָשַׁב בִּבְנֵי קְהָת שְׁנֵי נְשִׂיאִים, לְפִי שֶׁמִּקְהָת יָצְאוּ כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם, מֵעַמְרָם יָצְאוּ משֶׁה וְאַהֲרֹן, בְּנֵי משֶׁה הָיוּ לְוִיִּם וּבְנֵי אַהֲרֹן כֹּהֲנִים, וּלְכָךְ חָשַׁב אֶלְעָזָר שֶׁהָיָה מִן הַכֹּהֲנִים וְהוּא הָיָה אֲמַרְכָּל עַל הַלְוִיִּם שֶׁל בְּנֵי קְהָת, וְגַם הוּא הָיָה נוֹשֵׂא מֵעֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ עִם בְּנֵי קְהָת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר ד, טז): וּפְקֻדַּת אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן וגו', וְלָמָּה לֹא חָשַׁב אִיתָמָר הֲלוֹא עַל יָדוֹ הָיְתָה מִשְׁמֶרֶת בְּנֵי גֵרְשׁוֹן וּבְנֵי מְרָרִי לָמָּה לֹא מְנָאוֹ עִמָּהֶם לְנָשִׂיא כְּמוֹ שֶׁמָּנָה אֶלְעָזָר לְנָשִׂיא עִם בְּנֵי קְהָת, לְפִי שֶׁאִיתָמָר לֹא הָיָה מְשֻׁתָּף בַּעֲבוֹדַת בְּנֵי גֵרְשׁוֹן וּבְנֵי מְרָרִי לְכָךְ לֹא מְנָאוֹ לְנָשִׂיא עִמָּהֶם, אֲבָל אֶלְעָזָר שֶׁהָיָה שֻׁתָּף בְּמַשָֹּׂאָן עִם בְּנֵי קְהָת, לְכָךְ מְנָאוֹ הַכָּתוּב לְנָשִׂיא עִמָּהֶם (במדבר ג, לג): לִמְרָרִי מִשְׁפַּחַת הַמַּחְלִי, הֲרֵי שֶׁמָּנָה הַכָּתוּב בִּבְנֵי מְרָרִי שֶׁלֹא מֵת אֶחָד מֵהֶן וְהֶעֱמִידוּ מִשְׁפָּחוֹת, (במדבר ג, לד): וּפְקֻדֵיהֶם בְּמִסְפַּר כָּל זָכָר וגו', הֲרֵי הוֹדִיעַ מִנְיָנָן, (במדבר ג, לה): וּנְשִׂיא בֵית אָב לְמִשְׁפְּחֹת מְרָרִי צוּרִיאֵל וגו', הֲרֵי נָשִׂיא שֶׁלָּהֶם, (במדבר ג, לה): עַל יֶרֶךְ הַמִּשְׁכָּן יַחֲנוּ צָפֹנָה, הֲרֵי מְקוֹמָם, (במדבר ג, לו): וּפְקֻדַּת מִשְׁמֶרֶת בְּנֵי מְרָרִי, הֲרֵי עֲבוֹדָתָן בַּמִּשְׁכָּן.

זאת אשר ללוים שנים פוסלים בלוים ואין המום פוסל בלוים. שהיה בדין ומה במקום שלא פסלו שנים פסלו במומים, כאן שפסלו שנים אינו דין שיפסלו במומים, ת"ל [זאת] אשר ללוים שנים פוסלים בלוים ואין מומים פוסלים בהם. ומבן (חמשים) [חמש ועשרים] שנה כתוב אחד אומר מבן חמש ועשרים שנה ומעלה וכתוב אחד אומר (במדבר ה') מבן שלשים שנה, כיצד יתקיימו שני הכתובים מבן חמש ועשרים שנה לתלמוד ומבן שלשים לעבודה: