במדבר ג:כה מדרש: במדבר רבה וספרי במדבר

לְגֵרְשׁוֹן מִשְׁפַּחַת הַלִּבְנִי וגו' (במדבר ג, כא), לָמָּה צָרִיךְ לַחֲזֹר מִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם וַהֲלוֹא כְּבָר אֲמוּרִים לְמַעְלָה, לָמָּה צָרִיךְ הַכָּתוּב לְכָךְ, לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר (במדבר ג, ב ד): וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי אַהֲרֹן הַבְּכֹר וגו' וַיָּמָת נָדָב וגו', אַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ לְאַהֲרֹן אַרְבָּעָה בָנִים לֹא הֶעֱמִידוּ מִשְׁפָּחוֹת אֶלָּא הַשְּׁנַיִם אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר, יָכוֹל אַף בַּלְוִיִּם כֵּן, אַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ לְגֵרְשׁוֹן שְׁנֵי בָנִים וְלִקְהָת אַרְבָּעָה בָנִים וְלִמְרָרִי שְׁנֵי בָנִים שֶׁמָּא לֹא הֶעֱמִידוּ כֻּלָּם מִשְׁפָּחוֹת, לְכָךְ חָזַר הַכָּתוּב כְּשֶׁבָּא לִמְנוֹת בְּנֵיהֶם גֵּרְשׁוֹן וּקְהָת וּמְרָרִי, חָשַׁב שֶׁהֶעֱמִידוּ כָּל בְּנֵיהֶם מִשְׁפָּחוֹת שֶׁהָיוּ כֻּלָּם צַדִּיקִים. חֲבִיבִין בְּנֵי לֵוִי שֶׁנִּתְעַסֵּק הַמָּקוֹם בְּכָל מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה מֵהֶן בְּמִנְיָנָם וּבִמְקוֹמָם וּבִנְשִׂיאֵיהֶם וּבַעֲבוֹדָתָן בַּמִּשְׁכָּן. בְּנֵי גֵרְשׁוֹן, מַהוּ אוֹמֵר (במדבר ג, כב): פְּקֻדֵיהֶם בְּמִסְפַּר כָּל זָכָר וגו', הֲרֵי שֶׁנִּתְעַסֵּק הַכָּתוּב בְּמִנְיַן בְּנֵי גֵרְשׁוֹן (במדבר ג, כג): מִשְׁפְּחֹת הַגֵּרְשֻׁנִּי אַחֲרֵי הַמִּשְׁכָּן יַחֲנוּ יָמָּה, הֲרֵי מְקוֹמָן, (במדבר ג, כד): וּנְשִׂיא בֵית אָב אֶלְיָסָף וגו', הֲרֵי נָשִׂיא שֶׁלָּהֶם, (במדבר ג, כה כו): וּמִשְׁמֶרֶת בְּנֵי גֵרְשׁוֹן וגו' וְקַלְעֵי הֶחָצֵר וגו', הֲרֵי עֲבוֹדָתָן בַּמִּשְׁכָּן. וְכֵן מוֹנֶה הַכָּתוּב בִּבְנֵי קְהָת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר ג, כז): וְלִקְהָת מִשְׁפַּחַת הָעַמְרָמִי וגו', הֲרֵי שֶׁהוֹדִיעַ הַכָּתוּב בִּבְנֵי קְהָת שֶׁהֶעֱמִידוּ כֻּלָּם מִשְׁפָּחוֹת, שֶׁלֹא נִתְכַּלָּה אֶחָד מֵהֶם, (במדבר ג, כח): בְּמִסְפַּר כָּל זָכָר וגו', הֲרֵי מִנְיָנָם. לָמָּה פֵּרַשׁ הַכָּתוּב בְּמִסְפַּר בְּנֵי קְהָת: שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ, מַה שֶׁלֹא נֶאֱמַר לֹא בְמִסְפַּר בְּנֵי גֵרְשׁוֹן וְלֹא בְמִסְפַּר בְּנֵי מְרָרִי, וְכִי בְּנֵי קְהָת מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמַעְלָה שׁוֹמְרִים מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ, וַהֲלוֹא עַד שֶׁהָיָה בֶּן שְׁלשִׁים לֹא הָיָה כָּשֵׁר לָעֲבוֹדָה, לָמָּה עָשָׂה כֵן, לְפִי שֶׁהָיָה הָאָרוֹן מְכַלֶה בִּבְנֵי קְהָת וְהָיָה מְמַעֲטָן, שֶׁהָיָה מְקַצֵּר יְמֵיהֶם וְאַף עַל פִּי כֵן מֵחִבַּת הַקֹּדֶשׁ הָיוּ רָצִים בְּנֵי קְהָת אַחֲרָיו, לְפִיכָךְ הֶעֱלָה עֲלֵיהֶם שָׂכָר כְּאִלּוּ מִבֶּן חֹדֶשׁ נִכְנְסוּ לְשַׁמֵּשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בִּשְׁמוּאֵל הָרָמָתִי (שמואל א ז, טו): וַיִּשְׁפֹּט שְׁמוּאֵל אֶת יִשְׂרָאֵל כֹּל יְמֵי חַיָּיו, אַף הוּא הָיָה מִבְּנֵי קְהָת. (במדבר ג, כט): מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי קְהָת יַחֲנוּ עַל יֶרֶךְ הַמִּשְׁכָּן תֵּימָנָה, הֲרֵי מְקוֹמָן, (במדבר ג, ל): וּנְשִׂיא בֵּית אָב וגו', הֲרֵי נָשִׂיא שֶׁלָּהֶם, (במדבר ג, לא): וּמִשְׁמַרְתָּם הָאָרֹן וגו', הֲרֵי עֲבוֹדָתָן בַּקֹּדֶשׁ, (במדבר ג, לב): וּנְשִׂיא נְשִׂיאֵי הַלֵּוִי וגו', לָמָּה חָשַׁב בִּבְנֵי קְהָת שְׁנֵי נְשִׂיאִים, לְפִי שֶׁמִּקְהָת יָצְאוּ כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם, מֵעַמְרָם יָצְאוּ משֶׁה וְאַהֲרֹן, בְּנֵי משֶׁה הָיוּ לְוִיִּם וּבְנֵי אַהֲרֹן כֹּהֲנִים, וּלְכָךְ חָשַׁב אֶלְעָזָר שֶׁהָיָה מִן הַכֹּהֲנִים וְהוּא הָיָה אֲמַרְכָּל עַל הַלְוִיִּם שֶׁל בְּנֵי קְהָת, וְגַם הוּא הָיָה נוֹשֵׂא מֵעֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ עִם בְּנֵי קְהָת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר ד, טז): וּפְקֻדַּת אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן וגו', וְלָמָּה לֹא חָשַׁב אִיתָמָר הֲלוֹא עַל יָדוֹ הָיְתָה מִשְׁמֶרֶת בְּנֵי גֵרְשׁוֹן וּבְנֵי מְרָרִי לָמָּה לֹא מְנָאוֹ עִמָּהֶם לְנָשִׂיא כְּמוֹ שֶׁמָּנָה אֶלְעָזָר לְנָשִׂיא עִם בְּנֵי קְהָת, לְפִי שֶׁאִיתָמָר לֹא הָיָה מְשֻׁתָּף בַּעֲבוֹדַת בְּנֵי גֵרְשׁוֹן וּבְנֵי מְרָרִי לְכָךְ לֹא מְנָאוֹ לְנָשִׂיא עִמָּהֶם, אֲבָל אֶלְעָזָר שֶׁהָיָה שֻׁתָּף בְּמַשָֹּׂאָן עִם בְּנֵי קְהָת, לְכָךְ מְנָאוֹ הַכָּתוּב לְנָשִׂיא עִמָּהֶם (במדבר ג, לג): לִמְרָרִי מִשְׁפַּחַת הַמַּחְלִי, הֲרֵי שֶׁמָּנָה הַכָּתוּב בִּבְנֵי מְרָרִי שֶׁלֹא מֵת אֶחָד מֵהֶן וְהֶעֱמִידוּ מִשְׁפָּחוֹת, (במדבר ג, לד): וּפְקֻדֵיהֶם בְּמִסְפַּר כָּל זָכָר וגו', הֲרֵי הוֹדִיעַ מִנְיָנָן, (במדבר ג, לה): וּנְשִׂיא בֵית אָב לְמִשְׁפְּחֹת מְרָרִי צוּרִיאֵל וגו', הֲרֵי נָשִׂיא שֶׁלָּהֶם, (במדבר ג, לה): עַל יֶרֶךְ הַמִּשְׁכָּן יַחֲנוּ צָפֹנָה, הֲרֵי מְקוֹמָם, (במדבר ג, לו): וּפְקֻדַּת מִשְׁמֶרֶת בְּנֵי מְרָרִי, הֲרֵי עֲבוֹדָתָן בַּמִּשְׁכָּן.

וְהַחֹנִים לִפְנֵי הַמִּשְׁכָּן קֵדְמָה (במדבר ג, לח), זָכָה קְהָת שֶׁהִקִּיפוּ בָּנָיו הַמִּשְׁכָּן מִשְׁנֵי רוּחוֹת, הֲרֵי נַעֲשׂוּ שֵׁבֶט לֵוִי אַרְבַּע מַחְלָקוֹת לְהַקִּיף אַרְבָּעָה רוּחוֹת הַמִּשְׁכָּן כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה דְּגָלִים, וּלְפִי מַעֲשֵׂיהֶם הָיוּ הַלְוִיִּם חוֹנִים לְאַרְבָּעָה רוּחוֹת כְּמוֹ שֶׁהָיוּ הַדְּגָלִים סְדוּרִים, הָא כֵיצַד, מַעֲרָב מִשָּׁם אוֹצְרוֹת שֶׁלֶג וְאוֹצְרוֹת בָּרָד וְקֹר וָחֹם, וּכְנֶגְדָן הָיוּ חוֹנִים דֶּגֶל אֶפְרַיִם וּבִנְיָמִין וּמְנַשֶּׁה שֶׁהָיוּ גִּבּוֹרִים, כְּדֵי לַעֲמֹד בְּכֻלָּם, וְכֵן הִשְׁרָה הַמָּקוֹם לְרוּחַ מַעֲרָב גֵּרְשׁוֹן שֶׁהָיָה עֲבוֹדָתוֹ בַּקֹּדֶשׁ (במדבר ג, כה): הָאֹהֶל מִכְסֵהוּ וּמָסָךְ, מִי יַעֲמֹד לִפְנֵי שֶׁלֶג וּבָרָד וְקֹר וָחֹם, אֹהֶל וּמִכְסֶה וּמָסָךְ, וּלְכָךְ נִקְרָא גֵּרְשׁוֹן, מִי יָגוּר נֶגֶד שֶׁלֶג וּבָרָד וְקֹר וָחֹם, מִי שֶׁהוּא חָזָק כַּשֵּׁן, וְאֵין שֵׁן אֶלָּא לָשׁוֹן חָזָק, כְּדִכְתִיב (שיר השירים ה, יד): מֵעָיו עֶשֶׁת שֵׁן. דָּרוֹם טַלְּלֵי בְּרָכָה וְגִשְׁמֵי בְּרָכָה יוֹצְאִין מִמֶּנּוּ לָעוֹלָם, וְשָׁם חוֹנִים דֶּגֶל רְאוּבֵן שֶׁהוּא בַּעַל תְּשׁוּבָה, שֶׁבִּזְכוּת הַתְּשׁוּבָה הַגְּשָׁמִים יוֹרְדִין, וְכֵן הִשְׁרָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאוֹתוֹ רוּחַ דָּרוֹם בְּנֵי קְהָת, שֶׁהָיוּ נוֹשְׂאִין הָאָרוֹן שֶׁבּוֹ הַתּוֹרָה, שֶׁאֵין הַגְּשָׁמִים תְּלוּיִים אֶלָּא עַל הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו, ג ד): אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וגו' וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם וגו', (ויקרא כו, טו): וְאִם בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ וגו' (ויקרא כו, יט): וְנָתַתִּי אֶת שְׁמֵיכֶם כַּבַּרְזֶל, וּלְכָךְ נִקְרָא קְהָת כְּמָה דְתֵימָא (קהלת י, י): אִם קֵהָה הַבַּרְזֶל, אִם רָאִיתָ שֶׁקָּהוּ הַשָּׁמַיִם מִלְּהוֹרִיד מָטָר וְנַעֲשׂוּ בַּרְזֶל, כְּמָה דְתֵימָא: וְנָתַתִּי אֶת שְׁמֵיכֶם כַּבַּרְזֶל, הֱוֵי יוֹדֵעַ בַּעֲבוּר עֹנֶשׁ הַתּוֹרָה שֶׁלֹא קִיְמוּ, דִּכְתִיב (קהלת י, י): וְהוּא לֹא פָנִים קִלְקַל, עַל שֶׁלֹא קִיְמוּ הַתּוֹרָה שֶׁנְּתָנָהּ לָהֶם פָּנִים בְּפָנִים, כְּמָה דְתֵימָא (דברים ה, ד): פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם וגו' וְקִלְקְלוּ מַעֲשֵׂיהֶם, הֱוֵי: קִלְקַל, צָפוֹן מִשָּׁם הַחשֶׁךְ יוֹצֵא לָעוֹלָם וְשָׁם הָיוּ חוֹנִים שֵׁבֶט דָּן שֶׁהָיוּ חשֶׁךְ בַּעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁעָשָׂה יָרָבְעָם וְהִנִּיחַ בְּדָן, לְכָךְ הָיוּ חוֹנִים שָׁם בְּנֵי מְרָרִי שֶׁהָיְתָה עֲבוֹדָתָם הָעֵצִים (במדבר ג, לו). קַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן וּבְרִיחָיו וְעַמֻּדָיו, כְּמָה דְתֵימָא (ירמיה י, ח): מוּסַר הֲבָלִים עֵץ הוּא, וּלְכָךְ נִקְרָא שְׁמוֹ מְרָרִי, עַל מֵרוּר. מִזְרָח מִשָּׁם הָאוֹר יוֹצֵא לָעוֹלָם וְשָׁם הָיוּ חוֹנִים דֶּגֶל יְהוּדָה שֶׁהָיוּ בַּעֲלֵי מְלוּכָה בַּעֲלֵי תּוֹרָה בַּעֲלֵי מִצְווֹת, לְכָךְ הָיוּ חוֹנִים שָׁם משֶׁה וְאַהֲרֹן וּבָנָיו שֶׁהָיוּ בַּעֲלֵי תּוֹרָה, בַּעֲלֵי מִצְווֹת, מְכַפְּרִים עַל יִשְׂרָאֵל בִּתְפִלָּתָם וּבְקָרְבָּנָם, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר אַשְׁרֵי צַדִּיק וְאַשְׁרֵי שְׁכֵנוֹ, אֵלּוּ שְׁבָטִים שֶׁהָיוּ סְמוּכִים לְמשֶׁה וּלְאַהֲרֹן, יְהוּדָה וְיִשָֹּׂשכָר וּזְבוּלוּן, הָיוּ כֻּלָּם גְּדוֹלִים בַּתּוֹרָה (בראשית מט, י): לֹא יָסוּר שֵׁבֶט וגו', (דברי הימים א יב, לג). וּמִבְּנֵי יִשָֹּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה וגו', (שופטים ה, יד): וּמִזְבוּלֻן משְׁכִים בְּשֵׁבֶט סֹפֵר, עַל שֶׁהָיוּ שְׁכֵנִים לַתּוֹרָה נַעֲשׂוּ כֻּלָּן בְּנֵי תּוֹרָה, וּשְׁלשָׁה שֶׁל דָּרוֹם שֶׁהָיוּ לְבַעֲלֵי מַחֲלֹקֶת סְמוּכִין, אָבְדוּ עִמָּהֶם, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר אוֹי לָרָשָׁע אוֹ לִשְׁכֵנוֹ, וּמִי הָיוּ בַּעֲלֵי מַחֲלֹקֶת (במדבר טז, א): קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת, וּלְפִי שֶׁהָיוּ סְמוּכִים לָהֶם רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן וְגָד, הָיוּ כֻּלָּם בַּעֲלֵי מַחֲלֹקֶת, שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר (במדבר טז, א): וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר וגו'. וְכֵן בְּנֵי גָד וּבְנֵי שִׁמְעוֹן אַף הֵם הָיוּ בַּעֲלֵי מְרִיבָה, (במדבר ג, לח): שֹׁמְרִים מִשְׁמֶרֶת הַמִּקְדָּשׁ לְמִשְׁמֶרֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הָיוּ שׁוֹמְרִים שֶׁלֹא יִכָּנְסוּ שָׁם יִשְׂרָאֵל, כָּל כָּךְ לָמָּה שֶׁאִם הָיוּ נִכְנָסִין לְשָׁם הָיוּ נֶעֱנָשִׁים מִיתָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר ג, לח): וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת.

ומבן חמשים שנה ישוב שומע אני מכל עבודה במשמע ת"ל ולא יעבוד עוד ושרת את אחיו באהל מועד מלמד שחוזר לנעילת שערים ולעבודת בני גרשון. ר' יהודה אומר (הואיל ו) חזרה תורה ואמרה לא יעבוד (עוד) אם למדתי שהעובד בשלשים אינו עובד (בעשרים וחמשה) [בחמשים] כך הכהן לא יעבוד (בעשרים וחמשה) [בחמשים] ת"ל ולא יעבוד עוד. ושרת את אחיו באהל מועד ועבודה לא יעבוד שנים פוסלים בלוים ואין פוסלים בכהנים. שהיה בדין ומה אם במקום שלא פסל מומים פסל שנים, כאן שפסל מומים אינו דין שיפסול שנים, ת"ל ושרת את אחיו [וגו'] שנים פוסלים בלוים ואין פוסלים בכהונה. שעד שלא נכנסו לארץ היו הלוים כשרים מבן שלשים שנה ועד בן חמשים שנה והכהנים משיביאו שתי שערות עד עולם. אבל משנכנסו לארץ אין הלוים נפסלים אלא בקול: