במדבר ג:מא מדרש: ספרא ובמדבר רבה

[ב] דבר אחר: "קח את אהרן ואת בניו אתו" מה תלמוד לומר? והלא בכמה מקומות נאמר בו במשה 'לקיחה' בבני אדם, שנאמר: (במדבר ג, מא) "ולקחת את הלוים לי אני השם" (שם יא, טז) "ולקחת אֹתָם אל אהל מועד (שם א, יז) "ויקח משה…את האנשים האלה אשר נקבו בשמות" (שם כז, יח) "קח לך את יהושע בן נון" וכי מפשיל היה משה בני אדם לאחריו?! אלא אמר לו הקב"ה "קחם בדברים שלא יהיה לבם לדבר אחר".

וְלָקַחְתָּ אֶת הַלְוִיִּם לִי (במדבר ג, מא), שֶׁיִּהְיוּ לְקוּחִים לִשְׁמִי (במדבר ג, מא): אֲנִי ה', נֶאֱמָן אֲנִי לְשַׁלֵּם שָׂכָר טוֹב עַל שֶׁהֵם לְקוּחִים לִשְׁמִי. (במדבר ג, מא): תַּחַת כָּל בְּכֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, לְפִי שֶׁהַבְּכוֹרוֹת שֶׁלִּי הֵם, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ח, יז): כִּי לִי כָל בְּכוֹר בְּיוֹם הַכֹּתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וגו', אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּשְׁבִיל חִבָּתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל שִׁנִּיתִי סִדְרוֹ שֶׁל עוֹלָם, בְּאֵיזֶה צַד כָּתַבְתִּי בַּתּוֹרָה שֶׁיְהֵא חֲמוֹר נִפְדֶה בְּשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לד, כ): וּפֶטֶר חֲמוֹר תִּפְדֶה בְשֶׂה, אֲנִי לֹא עָשִׂיתִי כֵן אֶלָּא פָּדִיתִי שֶׂה בַּחֲמוֹר, הַמִּצְרִיִים שֶׁנִּקְרְאוּ חֲמוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל כג, כ): אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם, וְיִשְׂרָאֵל נִקְרְאוּ שֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה נ, יז): שֶׂה פְזוּרָה יִשְׂרָאֵל, וְהָרַגְתִּי בְּכוֹרֵיהֶם, וְהִקְדַּשְׁתִּי בְּכוֹרֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי לִי כָל בְּכוֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּיוֹם הַכֹּתִי כָל בְּכוֹר וגו' (במדבר ג, מא): וְאֵת בֶּהֱמַת הַלְּוִיִם תַּחַת כָּל בְּכוֹר בְּבֶהֱמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁכֵּן אַתְּ מוֹצֵא שֶׁהָרַג הַמָּקוֹם בְּכוֹרֵי בֶּהֱמַת מִצְרַיִם וְהִצִּיל בַּהֲמוֹת יִשְׂרָאֵל, וּלְכָךְ הִקְדִּישׁ לִשְׁמוֹ בְּכוֹרֵי בַּהֲמוֹת יִשְׂרָאֵל, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: כִּי לִי כָל בְּכוֹר בְּיוֹם הַכֹּתִי כָל בְּכוֹר וגו'.

נָשׂא אֶת רֹאשׁ וגו', הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב לו, ז): לֹא יִגְרַע מִצַּדִּיק עֵינָיו וגו', אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹנֵעַ דּוּגְמָא דִּידְהוּ, לְפִי שֶׁמָּצִינוּ שֶׁיַּעֲקֹב חָמַד אֶת הַבְּכוֹרָה לְשֵׁם שָׁמַיִם כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהַקְרִיב, וּלְקָחָהּ מֵעֵשָׂו בְּדָמִים, וְהִסְכִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִמּוֹ, וּקְרָאוֹ (שמות ד, כב): בְּנִי בְּכֹרִי, וְנָתַן גְּדֻלָּה לַבְּכוֹרִים שֶׁיַּקְרִיבוּ לְפָנָיו, הֱוֵי: לֹא יִגְרַע מִצַּדִּיק עֵינָיו, וְאֵין עֵינָיו אֶלָּא תַּחְתָּיו, כְּמָה דְתֵימָא (ויקרא יג, ה): וְהִנֵּה הַנֶּגַע עָמַד בְּעֵינָיו. וּמַהוּ תַּחְתָּיו, אֵלּוּ בָּנָיו, כְּמָה דְתֵימָא (תהלים מה, יז): תַּחַת אֲבֹתֶיךָ יִהְיוּ בָנֶיךָ, (איוב לו, ז): וְאֶת מְלָכִים לַכִּסֵּא, שֶׁחָלַק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּבוֹד לַבְּכוֹרִים וְלָהֶם רָאוּי מַלְכוּת לִטֹּל, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב כא, ג): וְאֶת הַמַּמְלָכָה נָתַן לִיהוֹרָם כִּי הוּא הַבְּכוֹר. וְכֵן בְּדָוִד הוּא אוֹמֵר (תהלים פט, כח): אַף אָנִי בְּכוֹר אֶתְּנֵהוּ עֶלְיוֹן לְמַלְכֵי אָרֶץ, הֱוֵי: וְאֶת מְלָכִים לַכִּסֵּא (איוב לו, ז): וַיּשִׁיבֵם לָנֶצַח, שֶׁהֵם הָיוּ רְאוּיִם לִטֹּל הַכְּהֻנָּה וּמַה שֶּׁהַלְוִיִּם עוֹשִׂים אִלּוּלֵי לֹא חָטְאוּ בְּמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל, שֶׁבַּתְּחִלָּה הָיוּ הַבְּכוֹרִים מַקְרִיבִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כד, ה): וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וגו', וְכֵן יַעֲקֹב אוֹמֵר לִרְאוּבֵן (בראשית מט, ג): רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה וגו' שְׂאֵת זוֹ כְּהֻנָּה, כְּמָה דְתֵימָא (ויקרא ט, כב): וַיִּשָֹּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָיו אֶל הָעָם וַיְבָרֲכֵם. עָז זוֹ מַלְכוּת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א ב, י): וְיִתֶּן עֹז לְמַלְכּוֹ, שֶׁאִלּוּלֵי לֹא סָרַח רְאוּבֵן בְּמַעֲשֵׂה בִּלְהָה הָיָה רָאוּי לִטֹּל כְּהֻנָּה וּמַלְכוּת, לְפִי שֶׁהָיָה בְּכוֹר, וּמִנַּיִן אַף לַעֲבוֹדַת הַלְוִיִּם הָיָה רְאוּיִין, שֶׁכֵּן אַתְּ מוֹצֵא שֶׁנִּכְנְסוּ פְּשׁוּטֵי הַלְוִיִּם תַּחַת בְּכוֹרֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ג, מא): וְלָקַחְתָּ אֶת הַלְוִיִּם לִי אֲנִי ה' תַּחַת כָּל בְּכֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל וגו', הֱוֵי: וַיּשִׁיבֵם לָנֶצַח, זוֹ הִיא הַלְוִיָּה שֶׁהָיוּ רְאוּיִן הַבְּכוֹרִים לִטֹּל, כְּמָה דְתֵימָא (דברי הימים א כג, ג ד): וַיִּסָּפְרוּ הַלְוִיִּם מִבֶּן שְׁלשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וגו' מֵאֵלֶּה, (עזרא ג, ח): לְנַצֵּחַ עַל מְלֶאכֶת בֵּית ה' וגו', וְעַל שֵׁבֶט הַלֵּוִי אָמַר הַכָּתוּב (תהלים קא, ו): עֵינַי בְּנֶאֶמְנֵי אֶרֶץ לָשֶׁבֶת עִמָּדִי, הֱוֵי: וַיּשִׁיבֵם לָנֶצַח, (איוב לו, ז): וַיִּגְבָּהוּ, מִי גָרַם לָהֶם לַבְּכוֹרִים שֶׁאִבְּדוּ הַכָּבוֹד הַזֶּה, עַל שֶׁנִּתְגַבְּהוּ בְּעַצְמָם וְעָבְדוּ לִפְנֵי הָעֵגֶל, לְפִיכָךְ (איוב לו, ח): וְאִם אֲסוּרִים בַּזִּקִּים, שֶׁנֶּאֶסְרוּ מִלְּהַקְרִיב דָּבָר הַנַּעֲשָׂה בָּאֵשׁ, וְאֵין זִקִּים אֶלָּא אֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נ, יא): הֵן כֻּלְּכֶם קֹדְחֵי אֵשׁ וגו', שֶׁהֵם צְרִיכִים לִפְדוֹת עַצְמָם כָּל אֶחָד וְאֶחָד בַּחֲמִשָּׁה שְׁקָלִים כֶּסֶף וְלִתֵּן לַלְוִיִּם. הֲרֵי מָצִינוּ בִּבְכוֹרֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁיָּרְדוּ מִגְדֻלָּתָם עַל מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל, אֲבָל בְּכוֹרֵי הַלְוִיִּם שֶׁלֹא טָעוּ בָּעֵגֶל נִתְּנָה הַכְּהֻנָּה לְאַהֲרֹן שֶׁהָיָה בְּכוֹר, וּשְׁאָר בְּכוֹרֵי הַלְוִיִּם לֹא הֻצְרְכוּ לְפִדְיוֹן וְלֹא לְכַפָּרָה, וְזָכוּ לַלְוִיִּם עִם אֲחֵיהֶם. וְאִם לְחָשְׁךָ אָדָם וַהֲלוֹא גֵּרְשׁוֹן הָיָה בְּכוֹר לָמָּה הִקְדִּים הַכָּתוּב לִקְהָת לִנְשִׂיאַת רֹאשׁ וְאַחַר מָנָה לְגֵרְשׁוֹן, אַף אַתָּה אֱמָר לוֹ לְפִי שֶׁקְּהָת הָיָה מִטּוֹעֲנֵי הָאָרוֹן שֶׁהוּא קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים וְיָצָא מִמֶּנּוּ אַהֲרֹן הַכֹּהֵן שֶׁהוּא קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, וְגֵרְשׁוֹן הָיָה קֹדֶשׁ, לְכָךְ הִקְדִּימוֹ הַכָּתוּב לִקְהָת. וּמִנַּיִן אַתְּ לָמֵד שֶׁגֵּרְשׁוֹן לֹא אִבֵּד גְּדֻלָּתוֹ לְפִי שֶׁהָיָה בְּכוֹר, שֶׁכֵּן אַתְּ מוֹצֵא כְּשֵׁם שֶׁאָמוּר בִּקְהָת (במדבר ד, ב): נָשׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי קְהָת, כָּךְ אָמוּר בְּגֵרְשׁוֹן: נָשׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן. וּמַהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: גַּם הֵם, שֶׁלֹא תֹאמַר שֶׁלְּכָךְ מָנָה בְּנֵי גֵּרְשׁוֹן שְׁנִיִּים שֶׁהֵם פְּחוּתִים מִבְּנֵי קְהָת, לָאו, אֶלָּא כְּתִיב גַּם הֵם, שֶׁאַף בְּנֵי גֵּרְשׁוֹן כַּיּוֹצֵא בָּהֶם שֶׁל בְּנֵי קְהָת. אֶלָּא שֶׁהִקְדִּימוֹ הַכָּתוּב כָּאן בִּשְׁבִיל כְּבוֹד הַתּוֹרָה, אֲבָל בִּמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים הִקְדִּים לְגֵרְשׁוֹן תְּחִלָּה לִקְהָת.