במדבר ג:מז מדרש: עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), עין יעקב, במדבר רבה ותנחומא בובר

(דף יז) תנו רבנן (במדבר יא כו) וישארו שני אנשים במחנה י״א בקלפי נשתיירו שבשעה שאמר לו הקב״ה למשה (שם) אספה לי שבעים איש מזקני ישראל אמר משה כיצד אעשה אברור ששה מכל שבט ושבט נמצאו שנים יתרים אבחר חמשה חמשה מכל שבט ושבט נמצאו עשרה חסרים אבחר ששה משבט זה וחמשה משבט זה הריני מטיל קנאה בין השבטים מה עשה בירר ששה ששה והביא שבעים ושנים פתקין על שבעים כתב זקן ושנים הניח חלק בללן ונתנן בקלפי אמר להם בואו וטלו פתקיכם כל מי שעלה בידו זקן אמר כבר קדשך שמים מי שעלה בידו חלק אמר המקום לא חפץ בך אני מה אעשה לך. כיוצא בדבר אתה אומר (שם ג) ולקחת חמשת חמשת שקלים לגלגלת אמר משה כיצד אעשה להם לישראל אם אומר לו תן לי פדיונך וצא יאמר לי כבר פדאני בן לוי מה עשה הביא עשרים ושנים אלפים פתקין וכתב עליהם בן לוי ועל שלשה ושבעים ומאתים כתב עליהם חמשת שקלים בללן ונתנן בקלפי אמר להם טלו פתקיכם מי שעלה בידו בן לוי אמר לו כבר פדאך בן לוי מי שעלה בידו חמשת שקלים אמר לו תן פדיונך וצא. תנא רבי שמעון אומר במחנה נשתיירו בשעה שאמר לו הקב״ה למשה (שם יא) אספה לי שבעים איש אמרו אלדד ומידד אין אנו ראויין לאותה גדולה אמר הקב״ה הואיל ומעטתם עצמכם הריני מוסיף גדולה על גדולתכם ומה גדולה הוסיף להם שהנביאים כולם נתנבאו ופסקו והם נתנבאו ולא פסקו ומה נבואה נתנבאו אמרו משה מת יהושע מכניס את ישראל לארץ. אבא חנין אומר משום ר׳ אליעזר על עסקי שליו הם מתנבאים עלי שליו עלי שליו רב נחמן אומר על עסקי גוג ומגוג היו מתנבאים שנאמר (יחזקאל לח יז) כה אמר ה׳ אלהים האתה הוא אשר דברתי בימים קדמונים ביד עבדי נביאי ישראל הנבאים בימים ההם שנים להביא אותך עליהם וגו׳ אל תקרי שנים אלא שנים איזו הן שנים נביאים שנתנבאו בפרק אחד בבואה אחת הוי אומר אלדד ומידד:

יח תָּנוּ רַבָּנָן: "וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים בַּמַּחֲנֶה". (במדבר י״א:כ״ו) יֵשׁ אוֹמְרִים: בַּקַלְפִּי נִשְׁתַּיְּרוּ, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: (שם) "אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל", אָמַר מֹשֶׁה: כֵּיצַד אֶעֱשֶׂה? אֶבְרֹר שִׁשָּׁה מִכָּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט, נִמְצְאוּ שְׁנַיִם יְתֵרִים. אֶבְרֹר חֲמִשָּׁה חֲמִשָּׁה מִכָּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט, נִמְצְאוּ עֲשָׂרָה חֲסֵרִים. אֶבְרֹר שִׁשָּׁה מִשֵּׁבֶט זֶה וַחֲמִשָּׁה מִשֵּׁבֶט זֶה, הֲרֵינִי מַטִּיל קִנְאָה בֵּין הַשְּׁבָטִים, מֶה עָשָׂה? בֵּרֵר שִׁשָּׁה שִׁשָּׁה, וְהֵבִיא שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם פִּתְקִין, עַל שִׁבְעִים כָּתַב 'זָקֵן', וּשְׁנַיִם הִנִּיחַ חָלָק, בְּלָלָן וּנְתָנָן בַּקַּלְפִּי. אָמַר לָהֶם: בּוֹאוּ וּטְלוּ פִּתְקֵיכֶם. כָּל מִי שֶׁעָלָה בְּיָדוֹ 'זָקֵן', אָמַר: כְּבָר קִדֶּשְׁךָ שָׁמַיִם, מִי שֶׁעָלָה בְּיָדוֹ חָלָק, אָמַר: הַמָּקוֹם לֹא חָפֵץ בְּךָ, אֲנִי מָה אֶעֱשֶׂה לְךָ? כַּיּוֹצֵא בַּדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר: (שם ג) "וְלָקַחְתָּ חֲמֵשֶׁת חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים לַגֻּלְגֹּלֶת", אָמַר מֹשֶׁה: כֵּיצַד אֶעֱשֶׂה לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל? אִם אֹמַר לוֹ: תֵּן לִי פִּדְיוֹנְךָ וְצֵא, יֹאמַר לִי: כְּבָר פְּדָאַנִי בֶּן לֵוִי. מֶה עָשָׂה? הֵבִיא עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֲלָפִים פִּתְקִין וְכָתַב עֲלֵיהֶם: 'בֶּן־לֵוִי', וְעַל מָאתַיִם שִׁבְעִים וּשְׁלֹשָׁה, כָּתַב עֲלֵיהֶם: 'חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים'. בְּלָלָן וּנְתָנָן בַּקַּלְפִּי, אָמַר לָהֶם: טְלוּ פִּתְקֵיכֶם, מִי שֶׁעָלָה בְּיָדוֹ 'בֶּן־לֵוִי', אָמַר לוֹ: כְּבָר פְּדָאֲךָ בֶּן־לֵוִי. מִי שֶׁעָלָה בְּיָדוֹ 'חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים', אָמַר לוֹ: תֵּן פִּדְיוֹנְךָ וְצֵא. (תנא) רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: בַּמַּחֲנֶה נִשְׁתַּיְּרוּ, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: (במדבר י״א:ט״ז) "אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ", אָמְרוּ אֶלְדָד וּמֵידָד: אֵין אָנוּ רְאוּיִין לְאוֹתָהּ גְּדֻלָּה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הוֹאִיל וּמִעַטְתֶּם עַצְמְכֶם, הֲרֵינִי מוֹסִיף גְּדֻלָּה עַל גְּדֻלַּתְכֶם, וּמַה גְּדֻלָּה הוֹסִיף לָהֶם? שֶׁהַנְּבִיאִים כֻּלָּם נִתְנַבְּאוּ וּפָסְקוּ, וְהֵם נִתְנַבְּאוּ וְלֹא פָּסְקוּ. וּמַה נְּבוּאָה נִתְנַבְּאוּ? אָמְרוּ: "מֹשֶׁה מֵת, יְהוֹשֻׁעַ מַכְנִיס אֶת יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ". אַבָּא חַנִּין אוֹמֵר, מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: עַל עִסְקֵי שְׂלָו הֵם מִתְנַבְּאִים: "עֲלִי שְׂלָו עֲלִי שְׂלָו". רַב נַחְמָן אוֹמֵר: עַל עִסְקֵי גּוֹג וּמָגוֹג הָיוּ מִתְנַבְּאִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל ל״ח:י״ז) "כֹּה אָמַר ה' (צבאות) [אֱלֹהִים]: הַאַתָּה הוּא אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי בְּיָמִים קַדְמוֹנִים בְּיַד עֲבָדַי נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל הַנִּבְּאִים בַּיָּמִים הָהֵם שָׁנִים, לְהָבִיא אוֹתְךָ עֲלֵיהֶם". אַל תִּקְרִי 'שָׁנִים', אֶלָּא 'שְׁנַיִם', אֵיזוֹ הֵן שְׁנַיִם נְבִיאִים, שֶׁנִּתְנַבְּאוּ בְּפֶרֶק אֶחָד, נְבוּאָה אַחַת? הֱוֵי אוֹמֵר: אֶלְדָד וּמֵידָד. אָמַר מַר: כָּל הַנְּבִיאִים כֻּלָּם נִתְנַבְּאוּ וּפָסְקוּ, וְהֵם נִתְנַבְּאוּ וְלֹא פָּסְקוּ. מְנָא לָן דְּפָסְקוּ? אִילֵימָא מִדִּכְתִיב: (במדבר י״א:כ״ה) "וַיִּתְנַבְּאוּ וְלֹא יָסָפוּ", אֶלָּא מֵעַתָּה: (דברים ה׳:י״ט) "קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף", הָכִי נַמִּי דְּלָא אוֹסִיף הוּא? אֶלָּא דְּלָא פָּסַק הוּא. אֶלָּא הָכָא כְּתִיב: "וַיִּתְנַבְּאוּ", הָתָם כְּתִיב: "מִתְנַבְּאִים", עֲדַיִן מִתְנַבְּאִים וְהוֹלְכִים. בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר: "מֹשֶׁה מֵת", הַיְנוּ דִּכְתִיב: (במדבר י״א:כ״ח) "אֲדֹנִי מֹשֶׁה כְּלָאֵם", אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר: הַנָךְ תַּרְתֵּי, מַאי "אֲדֹנִי מֹשֶׁה כְּלָאֵם"? דְּלָאו אוֹרַח אַרְעָא, דַּהֲוָה לֵיהּ כְּתַלְמִיד הַמּוֹרֶה הֲלָכָה לִפְנֵי רַבּוֹ. בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר: הַנָךְ תַּרְתֵּי, הַיְנוּ דִּכְתִיב: (שם) "מִי יִתֵּן", אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר: מֹשֶׁה מֵת, (מי ניח) [מֵינַח] הֲוָה נִיחָא לֵיהּ? לָא סַיְמוּ קַמֵּיהּ. מַאי "כְּלָאֵם"? אָמַר לֵיהּ: הַטֵּל עֲלֵיהֶם צָרְכֵי צִבּוּר, וְהֵם כָּלִים מֵאֲלֵיהֶם.

וְלָקַחְתָּ חֲמֵשֶׁת חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים וגו' (במדבר ג, מז), אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתֶּם מְכַרְתֶּם בְּכוֹרָהּ שֶׁל רָחֵל, זֶה יוֹסֵף (בראשית לז, כח). בְּעֶשְׂרִים כֶּסֶף, שֶׁהֵם חֲמִשָׁה שְׁקָלִים, לְפִיכָךְ יִהְיֶה כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִכֶּם פּוֹדֶה בְּנוֹ הַבְּכוֹר חֲמִשָּׁה סְלָעִים בְּמָנֶה צוֹרִי. (במדבר ג, מח): וְנָתַתָּה הַכֶּסֶף לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו פְּדוּיֵי הָעֹדְפִים בָּהֶם, כְּשֵׁם שֶׁנִּתְּנוּ הַלְוִיִּם לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו, דִּכְתִיב (במדבר ג, ט): וְנָתַתָּה אֶת הַלְוִיִּם לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו נְתוּנִם נְתוּנִם הֵמָּה לוֹ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כָּךְ נִתַּן לוֹ כֶּסֶף הַפִּדְיוֹן שֶׁהָיָה בִּמְקוֹם לְוִיִּם. (במדבר ג, מט): וַיִקַּח משֶׁה אֵת כֶּסֶף הַפִּדְיוֹם וגו', כֵּיצַד עָשָׂה לָהֶם, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כָּךְ עָשָׂה כָּתַב עַל עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף פְּתָקִין לֵוִי לֵוִי וְנָתַן בְּקַלְפֵּי, וְעוֹד עַל מָאתַיִם וְשִׁבְעִים וּשְׁלשָׁה פְּתָקִין כָּתַב חֲמִשָּׁה סְלָעִים חֲמִשָּׁה סְלָעִים וְנָתַן בְּקַלְפֵּי וְעֵרְבָן, וְהָיָה אָבִיו שֶׁל בְּכוֹר פּוֹשֵׁט יָדוֹ בַּקַּלְפֵּי אִם עָלָה בְּיָדוֹ פֶּתֶק כְּתָב בֶּן לֵוִי, הָיָה אוֹמֵר לוֹ כְּבָר פְּדָאֲךָ בֶּן לֵוִי, וּמִי שֶׁעָלָה בְּיָדוֹ פֶּתֶק שֶׁל חֲמִשָּׁה סְלָעִים הָיָה משֶׁה אוֹמֵר לוֹ תֵּן חֲמִשָּׁה סְלָעִים שֶׁאַתָּה חַיָּב, וְכֵן עָשׂוּ כֻלָּם. וְרַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר אִם כֵּן יָכוֹל הוּא לָדוּן עִמּוֹ וְלוֹמַר לוֹ לֹא הֵימָךְ לוֹמַר לִתֵּן חֲמִשָּׁה סְלָעִים הֲרֵי נִתְמַצּוּ כָּל הַפְּתָקִין שֶׁכָּתוּב עֲלֵיהֶן לֵוִי לֵוִי, אִם אֲנִי נוֹתֵן יָדִי מָה עוֹלֶה בְּיָדִי לֹא פְּתָקִין שֶׁל חֲמִשָּׁה סְלָעִים, מִי אוֹמֵר לִי שֶׁאִם הָיָה שָׁם פֶּתֶק שֶׁל לֵוִי לֵוִי שֶׁלֹא זָכִיתִי בּוֹ, אֶלָּא כָּךְ עָשָׂה כָּתַב עַל עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף וּמָאתַיִם וְשִׁבְעִים וּשְׁלשָׁה פְּתָקִין לֵוִי לֵוִי, וְעַל מָאתַים וְשִׁבְעִים וּשְׁלשָׁה חֲמִשָּׁה סְלָעִים, בָּאוּ וְנָתְנוּ יָדָן וּמִי שֶׁהָיָה עוֹלֶה בְּיָדוֹ חֲמִשָּׁה סְלָעִים, אִם הָיָה בָּא לוֹמַר לוֹ כְּלוּם, הָיָה מְשִׁיבוֹ משֶׁה, אִלּוּ זָכִיתָ לֹא הָיָה שָׁם פֶּתֶק לֵוִי לֵוִי, אֶלָּא שֶׁאַתְּ חַיָּב מִן הַשָּׁמַיִם, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה נוֹתֵן.