במדבר ד:יא מדרש: במדבר רבה

וְעַל מִזְבַּח הַזָּהָב יִפְרְשׂוּ בֶּגֶד תְּכֵלֶת (במדבר ד, יא), אַף מִזְבַּח הַזָּהָב לְפִי שֶׁהָיָה עוֹמֵד בַּהֵיכָל הָיוּ מְכַסִּין אוֹתוֹ בְּבֶגֶד תְּכֵלֶת תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ כִּסּוּהוּ בְּמִכְסֵה עוֹר תַּחַשׁ וְשָׂמוּ בַדָּיו לִטֹּל בָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ד, יא): וְכִסּוּ אֹתוֹ בְּמִכְסֵה וגו', אֲבָל כֵּלָיו לֹא הָיוּ נוֹתְנִין עִמּוֹ אֶלָּא לְבַד הָיוּ נוֹתְנִין אוֹתָם עַל בֶּגֶד תְּכֵלֶת וּמְכַסִּין אוֹתָן בְּמִכְסֵה עוֹר תַּחַשׁ וְהָיוּ נוֹתְנִין אוֹתָם עַל הַמּוֹט כְּדֵי לִטְּלָן עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ד, יב): כָּל כְּלֵי הַשָּׁרֵת אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ וגו', מָה הָיוּ כֵּלָיו, כַּף וּמַחְתָּה, כַּף לִקְטֹרֶת סַמִּים וּמַחְתָּה לְהַכְנִיס בָּהּ גֶּחָלִים, הָיָה מַנִּיחַ הַמַּחְתָּה שֶׁל גֶּחָלִים עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וּמְעָרֶה הַקְּטֹרֶת שֶׁבַּכַּף לְתוֹכָהּ עַל גַּבֵּי הַגֶּחָלִים, זֶה הָיָה מִזְבַּח הַזָּהָב.