וְנָתְנ֣וּ עָ֠לָיו אֶֽת־כָּל־כֵּלָ֞יו אֲשֶׁ֣ר יְֽשָׁרְת֧וּ עָלָ֣יו בָּהֶ֗ם אֶת־הַמַּחְתֹּ֤ת אֶת־הַמִּזְלָגֹת֙ וְאֶת־הַיָּעִ֣ים וְאֶת־הַמִּזְרָקֹ֔ת כֹּ֖ל כְּלֵ֣י הַמִּזְבֵּ֑חַ וּפָרְשׂ֣וּ עָלָ֗יו כְּס֛וּי ע֥וֹר תַּ֖חַשׁ וְשָׂמ֥וּ בַדָּֽיו׃
במדבר רבה
מִזְבַּח הַנְּחשֶׁת שֶׁהָיָה עוֹמֵד בֶּחָצֵר, הָיוּ מְסִירִין אֶת הַדֶּשֶׁן מֵעָלָיו וְהָיוּ פּוֹרְשִׂים עָלָיו בֶּגֶד אַרְגָּמָן לְהַבְדִּיל בֵּינוֹ וּבֵין כֵּלָיו הַנְּתוּנִין עָלָיו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר ד, יג): וְדִשְׁנוּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ וּפָרְשׂוּ עָלָיו בֶּגֶד אַרְגָּמָן. מִזְבַּח הָעוֹלָה, לְפִי שֶׁלֹא הָיָה בִּפְנִים לֹא הָיוּ מְכַסִּין אוֹתוֹ בַּתְּכֵלֶת אֶלָּא בָּאַרְגָּמָן, לָמָּה בָּאַרְגָּמָן, שֶׁהוּא הָיָה אוֹרֵג אֶת יִשְׂרָאֵל מִן הַחֵטְא, שֶׁעָלָיו הָיוּ מַקְרִיבִין תְּמִידִין בְּכָל יוֹם וְחַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת וְעוֹלוֹת וּשְׁלָמִים. וְאַחַר שֶׁהָיוּ מְכַסִּין אוֹתוֹ נוֹתְנִין עָלָיו כֵּלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ד, יד): וְנָתְנוּ עָלָיו אֶת כָּל כֵּלָיו אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ וגו'. (תורת כהנים צו, י): תָּנוּ (ויקרא ו, ו): אֵשׁ תָּמִיד, אַף בַּשַּׁבָּת אַף בְּטֻמְאָה, (ויקרא ו, ו): לֹא תִכְבֶּה, אַף בַּמַּסָּעוֹת, מָה הָיוּ עוֹשִׂין לָהּ, כּוֹפִין עָלֶיהָ פְּסַכְתֵּר, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אַף בִּשְׁעַת מַסָּעוֹת הָיוּ מְדַשְּׁנִין אוֹתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְדִשְׁנוּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה נִיחָא, שֶׁלְּכָךְ לֹא הִזְכִּיר פְּסַכְתֵּר עִם כְּלֵי הַמִּזְבֵּחַ בַּמַּסָּעוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ד, יד): אֶת הַמַּחְתֹּת וְאֶת הַמִּזְלָגֹת וְאֶת הַיָּעִים וְאֶת הַמִּזְרָקֹת, וְאֵינוֹ מַזְכִּיר סִירוֹת, לָמָּה, שֶׁעַל גַּבֵּי הָאֵשׁ הָיוּ כּוֹפִין אוֹתָהּ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן (במדבר ד, יד): כֹּל כְּלֵי הַמִּזְבֵּחַ, לְרַבּוֹת אֶת הַסִּירוֹת. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן וְדִשְׁנוּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ, נִיחָא, עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה הָיוּ מְדַשְּׁנִין אוֹתוֹ וְהָיוּ מַנִּיחִין שָׁם אֵשׁ וְחוֹזְרִין וְכוֹפִין עָלָיו פְּסַכְתֵּר כְּדֵי שֶׁלֹא תִכְבֶּה. וְאַף עַל פִּי שֶׁהָיָה הֶפְרֵשׁ בֵּין כֵּלִים הַנִּתָּנִין בִּפְנִים לַכֵּלִים הָעוֹמְדִים בַּחוּץ לְעִנְיַן בֶּגֶד תְּכֵלֶת, אֲבָל לְעִנְיַן עוֹר תַּחַשׁ אֵלּוּ וְאֵלּוּ שָׁוִין, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ד, יד): וּפָרְשׂוּ עָלָיו כְּסוּי עוֹר תַּחַשׁ וְשָׂמוּ בַדָּיו.
מדרש אגדה
את המחתות. שבהם מביאים אש למזבח ומכניסין בו קטרת, וכן היו המחתות האחרות למנורה שבהם מכניסין אש להדליק את הנירות: