במדבר ד:כ מדרש: ספרי זוטא, במדבר רבה, מדרש לקח טוב ומדרש שכל טוב

וימשח אותו ויקדש אותו, משה נתקדש בענן כל שבעה שנאמר וישכון כבוד ה' על הר סיני ששת ימים ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן (שמות כד טז). אהרן ובניו נתקדשו בשמן ובדם שנא' ויקח משה משמן המשחה ומן הדם אשר על המזבח ויז על אהרן וגו' (ויקרא ח ל). משיחת אהרן כיצד כל שבעת ימי המלואים היה משה מושח את אהרן היה מפשיטו ומרחיצו וסך בין עיניו כמין כי וחוזר ומלבישו ושמונה בגדים מעכבין זה את זה. משיחת בניו כיצד כל שבעת ימי המלואים היה משה מושח את בניו היה מפשיטן ומרחיצן וסך בין עיניהם כמין כי וחוזר ומלבישן ובני אהרן מעכבין זה את זה. הלוים נתקדשו בהזייה ובתגלחת בקרבן ובתנופה, בהזייה מניין הזה עליהן מי חטאת (במדבר ח ז), בתגלחת מניין והעבירו תער על כל בשרם (במדבר ח' ז'). בקרבן מניין ולקחו פר בן בקר (במדבר ח' ח'), בתנופה מניין והניף אהרן את הלוים תנופה לפני ה' (במדבר ח' י״א). ישראל נתקדשו בפרת חטאת שנ' דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה (במדבר יט ב). המשכן נתקדש בעמידה ובפירוק ובשמן המשחה, בעמידה מניין ויהי בחדש הראשון הוקם המשכן (שמות מ יז), בפירוק מניין ולא יבואו לראות כבלע את הקדש (במדבר ד כ), בשמן המשחה מניין ויקח משה משמן המשחה וימשח את המשכן (ויקרא ח י). משיחת המשכן כיצד כל שבעת ימי המלואים היה משה מושח את המשכן, היה מושחו ומעמידו ומפרקו ובשמיני היה מושחו ומעמידו ולא מפרקו, ר' שמעון או' אף בשמיני היה מושחו ומעמידו ומפרקו. - כשהיה משה מושח את המשכן היה מושחו מבחוץ ונכנס כשהיה משה מפרקו היה מפרקו מבפנים ויוצא:

אַהֲרֹן וּבָנָיו יָבֹאוּ וְשָׂמוּ אוֹתָם וגו' (במדבר ד, יט), מִיכָּן הָיָה רַבִּי שְׁמוּאֵל בְּרַבִּי נַחְמָן אוֹמֵר מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ בְּנֵי קְהָת יוֹדְעִין שֶׁכָּל מִי שֶׁטּוֹעֵן בָּאָרוֹן שְׂכָרוֹ מְרֻבֶּה וְהָיוּ מַנִּיחִין הַשֻּׁלְחָן וְהַמְּנוֹרָה וְהַמִּזְבְּחוֹת וכו' כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב לְמַעְלָה עַד אַהֲרֹן וּבָנָיו יָבֹאוּ וגו'. (במדבר ד, כ): וְלֹא יָבֹאוּ לִרְאוֹת כְּבַלַּע וגו', אָמַר רַבִּי יְהוּדָה הַלֵּוִי בְּרַבִּי שָׁלוֹם רוֹצֶה אַתָּה לִלְמֹד בְּאֵיזֶה עִנְיַן מֵתִין בְּנֵי קְהָת, צֵא וּלְמַד מִן הַמִּקְרָא הַזֶּה, וְלֹא יָבֹאוּ לִרְאוֹת כְּבַלַע וגו', מְלַמֵּד כְּשֶׁהָיוּ בָּאִין לִטְעוֹן אֶת הָאָרוֹן הָיוּ מְפָרְקִין אֶת הַפָּרֹכֶת מִפָּנָיו וְהָיוּ זָנִים עֵינֵיהֶם מִן הָאָרוֹן לְפִיכָךְ הָיוּ מִתְכַּלִּים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לג, כ): כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי, וְהֵיאַךְ עָשָׂה לָהֶם משֶׁה תַּקָּנָה, אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ מְפָרְקִין אֶת הַמִּשְׁכָּן לֹא יִהְיוּ בְּנֵי קְהָת מְפָרְקִין אֶת הַפָּרֹכֶת מִפְּנֵי הָאָרוֹן, אֶלָּא יִהְיוּ בְּנֵי אַהֲרֹן נִכְנָסִין וּמְפָרְקִין אוֹתָהּ מִפְּנֵי שֶׁהֵם כֹּהֲנִים, וִיכַסּוּ אֶת הָאָרוֹן וְכֵן הַשֻּׁלְחָן וְכֵן כָּל הַכֵּלִים הַנִּזְכָּרִים לוֹ, וּבָזֶה יִהְיֶה לָהֶם תַּקָּנָה שֶׁלֹא יָמוּתוּ אִם אֵינָם מִסְתַּכְּלִין בָּאָרוֹן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְלֹא יָבֹאוּ לִרְאוֹת כְּבַלַע וגו', זֶה הָאָרוֹן אִם עוֹשִׂין כֵּן. מַהוּ כְּבַלַע, אָמַר רַבִּי לֵוִי אִם רוֹאִין בָּאָרוֹן כְּבַלַּע הַזֶּה שֶׁהוּא נוֹפֵל מִן הָעַיִן, מִיָּד הֵם מֵתִים. תֵּדַע מֵאַנְשֵׁי בֵּית שֶׁמֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א ו, יט): וַיַּךְ בְּאַנְשֵׁי בֵית שֶׁמֶשׁ כִּי רָאוּ בַּאֲרוֹן ה' וַיַּךְ בָּעָם וגו', מַהוּ כִּי רָאוּ בַּאֲרוֹן ה', רַבִּי אַבָּהוּ וְרַבִּי אֶלְעָזָר חַד אָמַר קוֹצְרִים וּמִשְׁתַּחֲוִים הָיוּ, וְחַד אָמַר מְדַבְּרִים דְּבָרִים יְתֵרִים הָיוּ, מָה אָמְרוּ, מַאן אַמְרִיךְ דְּאִמַּרִית וּמַאן פִּיְסָךְ דְּאִפַּיַּסְתְּ. רַבִּי לֵוִי אָמַר נִכְפְּפָה הַיְרִיעָה שֶׁעַל הָאָרוֹן וְרָאוּ בוֹ, אִיתָא חֲמֵי כַּמָּה תַּקָּלָה גְדוֹלָה הָיָה לָהֶם עַל כֵּן, שֶׁכֵּן כְּתִיב (שמואל א ו, יט): וַיַּךְ בָּעָם שִׁבְעִים אִישׁ חֲמִשִּׁים אֶלֶף אִישׁ, רַבִּי אַבָּהוּ וְרַבִּי אֶלְעָזָר חַד אֲמַר שִׁבְעִים אִישׁ הָיוּ וְכָל אֶחָד וְאֶחָד שָׁקוּל כַּחֲמִשִּׁים אֶלֶף אִישׁ. וְחַד אָמַר חֲמִשִּׁים אֶלֶף הָיוּ כָּל אֶחָד וְאֶחָד שָׁקוּל כְּשִׁבְעִים סַנְהֶדְּרִין. רַבִּי חֲנִינָא וְרַבִּי מוֹנָה חַד אֲמַר שִׁבְעִים אִישׁ זוֹ סַנְהֶדְּרִין, וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף אִישׁ שֶׁהָיוּ שְׁקוּלִין כְּנֶגֶד חֲמִשִּׁים אֶלֶף אִישׁ, וְחַד אֲמַר שִׁבְעִים אִישׁ אֵלּוּ סַנְהֶדְּרִין וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף אִישׁ מֵעַם הָאָרֶץ. אֵלִיָּהוּ אוֹמֵר נִתְקַבְּצוּ וְיָצְאוּ לַמִּלְחָמָה וְנָפְלוּ מֵהֶם חֲמִשִּׁים אֶלֶף אִישׁ וְנָפְלָה כַּת סַנְהֶדְּרֵי גְדוֹלָה עִמָּהֶם, מִי הָרַג אוֹתָם הֱוֵי לֹא הָרַג אוֹתָם אֶלָּא אַנְשֵׁי בֵּית שֶׁמֶשׁ עַל שֶׁרָאוּ בָּאָרוֹן, לְכָךְ הִזְהִיר בְּנֵי קְהָת וְלֹא יָבֹאוּ לִרְאוֹת וגו', אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּשֵׁם שֶׁעָשִׂיתִי לִבְנֵי קְהָת עַל שֶׁהָיוּ יְרֵאִים אוֹתִי כִּבַּדְתִּים וְחָלַקְתִּי לָהֶם כָּבוֹד וְהִזְהַרְתִּי עֲלֵיהֶם לְהַצִּיל מִמָּוֶת נַפְשָׁם, כָּךְ כָּל מִי שֶׁהוּא מִתְיָרֵא מִמֶּנִּי אֲנִי מְכַבְּדוֹ וְאֵינִי מַכְרִית שְׁמוֹ מִן הָעוֹלָם, מִמִּי אַתְּ לָמֵד מִבְּנֵי יוֹנָדָב בֶּן רֵכָב, עַל יְדֵי שֶׁעָשׂוּ רְצוֹנִי מַה כְּתִיב בָּהֶם (ירמיה לה, יט): לֹא יִכָּרֵת אִישׁ לְיוֹנָדָב בֶּן רֵכָב עֹמֵד לְפָנַי כָּל הַיָּמִים, וּמָה אִם אוֹתָן שֶׁהֵם גֵּרִים כָּךְ עָשִׂיתִי לָהֶם, לְיִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם בְּנֵי אוֹהֲבִי בְּנֵי יְדִידִי עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה כְּשֶׁהֵם עוֹשִׂים רְצוֹנִי שֶׁהֵם עוֹמְדִים לְפָנַי כָּל הַיָּמִים, שֶׁנֶּאֱמר (ישעיה מח, יח יט): לוּא הִקְשַׁבְתָּ לְמִצְוֹתָי וַיְהִי כַנָּהָר שְׁלוֹמֶךָ', וְאוֹמֵר (דברים ד, ד): וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְכֶם הַיּוֹם.

טוביהו בר' אליעזר אמר מפני מה הלך פינחס מפני שהוא הכה כזבי בת צור המדינית אמר הקדוש ברוך הוא אתה התחלת במצוה עליך לגמרה. כשם שהרגת את הבת תהרוג את אביה אתה קידשת את שמי מתחלה עליך לקדש לבסוף לפי שמעלין בקודש ולא מורידין. וכלי הקדש. זה הארון. שנאמר (במדבר ד׳:כ׳) ולא יבואו לראות כבלע את הקדש. וחצוצרות התרועה בידו. (עמו) ברשותו כיוצא בו (בראשית כ״ד:י׳) וכל טוב אדוניו בידו: