זֹ֣את עֲבֹדַ֗ת מִשְׁפְּחֹ֛ת בְּנֵ֥י הַגֵּרְשֻׁנִּ֖י בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וּמִ֨שְׁמַרְתָּ֔ם בְּיַד֙ אִֽיתָמָ֔ר בֶּֽן־אַהֲרֹ֖ן הַכֹּהֵֽן׃ (פ)
במדבר רבה
לְבֵית אֲבֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם (במדבר ד, כב), לְבֵית אָבוֹת עָשָׂה לוֹ מִשְׁפָּחוֹת וְלֹא לְבֵית אִמּוֹתָם, שֶׁאִם נָשְׂאוּ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן מִבְּנוֹת קְהָת אוֹ מִבְּנוֹת מְרָרִי יִקָּרְאוּ בְּנֵיהֶם עַל שֵׁם מִשְׁפְּחוֹת גֵּרְשׁוֹן, אֲבָל אִם מִשְׁאָר מִשְׁפָּחוֹת נָשְׂאוּ מִבְּנוֹת גֵּרְשׁוֹן, הָיוּ בְּנֵיהֶם נִקְרָאִין עַל שֵׁם שְׁאָר הַמִּשְׁפָּחוֹת. (במדבר ד, כג): מִבֶּן שְׁלשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וגו', תָּנֵי (תוספתא שקלים ג, טז): כֹּהֵן גָּדוֹל אֵין נִכְנָס לָעֲזָרָה לָעֲבוֹדָה אֶלָּא אִם כֵּן נִמְשַׁח שִׁבְעָה וְנִתְרַבָּה שִׁבְעָה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹא נִמְשַׁח שִׁבְעָה וְנִתְרַבָּה שִׁבְעָה וְעָבַד, עֲבוֹדָתוֹ כְּשֵׁרָה. כֹּהֵן הֶדְיוֹט אֵין נִכְנָס לָעֲזָרָה לָעֲבוֹדָה אֶלָּא אִם כֵּן הֵבִיא עֲשִׂירִית הָאֵיפָה מִשֶּׁלּוֹ וְעוֹבְדָהּ בְּיָדוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹא הֵבִיא עֲשִׂירִית הָאֵיפָה מִשֶּׁלּוֹ וְעוֹבְדָהּ בְּיָדוֹ וְעָבַד, עֲבוֹדָתוֹ כְּשֵׁרָה. בֶּן לֵוִי אֵין נִכְנָס לָעֲזָרָה לָעֲבוֹדָה אֶלָּא אִם כֵּן לָמַד חָמֵשׁ שָׁנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ח, כד): זֹאת אֲשֶׁר לַלְוִיִּם מִבֶּן חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים שָׁנָה, וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר: מִבֶּן שְׁלשִׁים שָׁנָה, אִם נֶאֱמַר: מִבֶּן חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים לָמָּה נֶאֱמַר: מִבֶּן שְׁלשִׁים, וְאִם נֶאֱמַר: מִבֶּן שְׁלשִׁים לָמָּה נֶאֱמַר: מִבֶּן חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים, אֶלָּא, כָּל אוֹתָן שָׁנִים שֶׁמִּבֶּן חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים וְעַד בֶּן שְׁלשִׁים הָיָה לָמֵד, מִכָּאן וָאֵילָךְ מְקָרְבִין אוֹתוֹ לָעֲבוֹדָה. מִכָּאן אָמְרוּ כָּל שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה סִימָן בְּרָכָה בְּמִשְׁנָתוֹ בְּתוֹךְ חָמֵשׁ שָׁנִים, שׁוּב אֵינוֹ רוֹאֶה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר שָׁלשׁ שָׁנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל א, ה): וּלְגַדְּלָם שָׁנִים שָׁלוֹשׁ. זָקֵן אֵין מוֹשִׁיבִין אוֹתוֹ בַּגָּזִית אֶלָּא אִם כֵּן נַעֲשָׂה דַיָּן בְּעִירוֹ, מִשֶּׁנַּעֲשָׂה דַיָּן בְּעִירוֹ מַעֲלִין וּמוֹשִׁיבִין אוֹתוֹ בְּהַר הַבַּיִת, מִשָּׁם מַעֲלִין וּמוֹשִׁיבִין אוֹתוֹ בַּחֵיל, מִשָּׁם מַעֲלִין וּמוֹשִׁיבִין אוֹתוֹ בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית. (במדבר ד, כג): כָּל הַבָּא לִצְבֹא צָבָא, שֶׁהָיוּ שׁוֹעֲרִים. (במדבר ד, כג): לַעֲבֹד עֲבֹדָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד, שֶׁהָיוּ מְשׁוֹרְרִים. (במדבר ד, כד): זֹאת עֲבֹדַת מִשְׁפְּחֹת הַגֵּרְשֻׁנִּי, וְלֹא אַחֶרֶת, מְלַמֵּד שֶׁבְּנֵי גֵרְשׁוֹן הָיוּ אֲסוּרִין לִכָּנֵס לַעֲבוֹדַת בְּנֵי מְרָרִי בְּקַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן וּבְרִיחָיו וְעַמּוּדָיו וַאֲדָנָיו. (במדבר ד, כד): לַעֲבֹד וּלְמַשָֹּׂא, שֶׁבְּעֵת שֶׁהָיוּ מְקִימִין הַמִּשְׁכָּן הֵם הָיוּ פּוֹרְשִׂין יְרִיעוֹת בְּמִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד, וְכָל מַה שֶּׁהָיָה מְמֻנֶּה תַּחַת יָדָם הָיוּ מְקִימִין, וּבְעֵת שֶׁהָיוּ פּוֹרְקִין הַמִּשְׁכָּן הֵם הָיוּ טוֹעֲנִין אוֹתוֹ עַל הָעֲגָלוֹת. (במדבר ד, כה): וּמִכְסֵה הַתַּחַשׁ אֲשֶׁר עָלָיו מִלְמָעְלָה, כְּמַשְׁמָעוֹ. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אוֹמֵר הָיָה רַבִּי מֵאִיר תַּחַשׁ שֶׁהָיָה בִּימֵי משֶׁה בְּרִיָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ הָיְתָה וְלֹא הִכִּירוּ בָּהּ חֲכָמִים שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר אִם מִין חַיָּה הוּא אוֹ מִין בְּהֵמָה הוּא, וְקֶרֶן אַחַת הָיְתָה לָהּ בְּמִצְחָהּ, וּלְפִי שָׁעָה נִזְדַּמֵּן לוֹ לְמשֶׁה, וְנַעֲשָׂה מִמֶּנָּהּ מִשְׁכָּן, וְנִגְנְזָה. מִדְּקָאָמַר קֶרֶן אַחַת הָיְתָה לָהּ בְּמִצְחָהּ, מִזֶּה לָמַדְנוּ שֶׁטְּהוֹרָה הָיְתָהּ. (במדבר ד, כה): וְאֶת מָסַךְ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, כְּמָה דְתֵימָא (שמות כו, לו): וְעָשִׂיתָ מָסָךְ לְפֶתַח וגו' (במדבר ד, כו): וְאֵת קַלְעֵי הֶחָצֵר, אֵלּוּ קְלָעִים שֶׁעָשׂוּ סָבִיב לַחָצֵר, כְּמָה דְתֵימָא (שמות כז, ט טו): וְעָשִׂיתָ אֵת חֲצַר וגו' וְכֵן לִפְאַת צָפוֹן וגו' וְרֹחַב הֶחָצֵר וגו' וַחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה קְלָעִים וגו' וְלַכָּתֵף הַשֵּׁנִית וגו' (במדבר ד, כו): וְאֶת מָסַךְ פֶּתַח שַׁעַר וגו', כְּמָה דְתֵימָא (שמות כז, טז): וּלְשַׁעַר הֶחָצֵר וגו' (במדבר ד, כו): אֲשֶׁר עַל הַמִּשְׁכָּן וְעַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב. תָּנֵי מִזְבַּח הָעוֹלָה אָרְכּוֹ חָמֵשׁ אַמּוֹת וְרָחְבּוֹ חָמֵשׁ אַמּוֹת וְגָבְהוֹ שָׁלשׁ אַמּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כז, א): וְעָשִׂיתָ אֶת הַמִּזְבֵּחַ (שמות לח, א): מִזְבַּח הָעֹלָה וגו', דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כז, א): חָמֵשׁ אַמּוֹת אֹרֶךְ וְחָמֵשׁ אַמּוֹת רֹחַב, אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא רָבוּעַ, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר (שמות כז, א): רָבוּעַ יִהְיֶה, אֶלָּא מֻפְנֶה לְהַקִּישׁ לָדוּן מִמֶּנּוּ גְּזֵרָה שָׁוָה, נֶאֱמַר כָּאן רָבוּעַ, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן רָבוּעַ, מָה רָבוּעַ הָאָמוּר לְהַלָּן גָּבְהוֹ שְׁנַיִם בְּרָחְבּוֹ, אַף כָּאן גָּבְהוֹ שְׁנַיִם בְּרָחְבּוֹ. אָמַר לוֹ רַבִּי מֵאִיר אִם כִּדְבָרֶיךָ נִמְצָא גּוֹבַהּ מִזְבֵּחַ מִן הַקְלָעִים חָמֵשׁ אַמּוֹת. אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי וַהֲלוֹא כְּבָר נֶאֱמַר (במדבר ד, כו): וְקַלְעֵי הֶחָצֵר סָבִיב וגו', מַה מִּשְׁכָּן עֶשֶׂר אַמּוֹת אַף מִזְבֵּחַ עֶשֶׂר אַמּוֹת. (במדבר ד, כו): וְאֵת מֵיתְרֵיהֶם, אֵלּוּ הַמֵּיתָרִים, מַה הָיוּ עוֹשִׂין בָּהֶם, הָיוּ מְקַפְּלִין הַיְרִיעוֹת וְהַקְּלָעִים וְהָיוּ אוֹסְרִים אוֹתָם בָּהֶם וּמַנִּיחִים אוֹתָם עַל הָעֲגָלוֹת, (במדבר ד, כו): וְאֶת כָּל כְּלֵי עֲבֹדָתָם, אֵלּוּ קַרְסֵי זָהָב וְאֵלּוּ קַרְסֵי נְחשֶׁת שֶׁהָיוּ מְחַבְּרִים בָּהֶם הַיְרִיעוֹת. (במדבר ד, כו): וְאֵת כָּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה לָהֶם וְעָבָדוּ, כָּל מַה שֶּׁהָיָה נַעֲשָׂה לְכָל הַכֵּלִים יִהְיוּ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן עוֹשִים. (במדבר ד, כז): עַל פִּי אַהֲרֹן וּבָנָיו תִּהְיֶה לָהֶם וגו', זוֹ הִיא שֶׁאָמְרוּ שֶׁחָלַק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּבוֹד לַבְּכוֹר, כְּשֵׁם שֶׁעֲבוֹדַת בְּנֵי קְהָת הָיְתָה עַל פִּי אַהֲרֹן וּבָנָיו, כְּמָה דְתֵימָא (במדבר ד, יט): אַהֲרֹן וּבָנָיו יָבֹאוּ וְשָׂמוּ אוֹתָם אִישׁ אִישׁ וגו', כֵּן עֲבוֹדַת בְּנֵי גֵּרְשׁוֹן הָיְתָה עַל פִּי אַהֲרֹן וּבָנָיו, אֲבָל בִּבְנֵי מְרָרִי לֹא נֶאֱמַר בּוֹ עַל פִּי אַהֲרֹן וּבָנָיו. (במדבר ד, כז): וּפְקַדְתֶּם עֲלֵיהֶם בְּמִשְׁמֶרֶת אֵת כָּל מַשָֹּׂאָם, הֵבִיא הַכָּתוּב משֶׁה עִמָּהֶם שֶׁיִּהְיוּ מְצַוִּים עֲלֵיהֶם, שֶׁיִּהְיוּ שׁוֹמְרִים עַל כָּל מַה שֶּׁנּוֹשְׂאִים. (במדבר ד, כח): זֹאת עֲבֹדַת מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי הַגֵּרְשֻׁנִּי וגו', בַּתְּחִלָּה שָׂמוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו וּמשֶׁה עִמָּהֶם לִבְנֵי גֵרְשׁוֹן עַל עֲבוֹדָתָם וְעַל מַשָֹּׂאָם וְעַל מִשְׁמַרְתָּם, מִכָּאן וָאֵילָךְ עֲבוֹדָתָם וּמִשְׁמַרְתָּם הָיְתָה בְּיַד אִיתָמָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן.
ספרא
[ו] "מצות השם" – שומע אני עשה ולא תעשה; תלמוד לומר "אשר לא תעשינה" (ויקרא ד, ב). אוציא מצות עשה הקלה ולא אוציא מצות עשה החמורה? תלמוד לומר (ויקרא ד, יג) "אשר לא תעשינה". אוציא את מצוה עשה שאין חייבים עליהן כרת ולא אוציא את הפסח ואת המילה שחייבים עליהם כרת? תלמוד לומר (ויקרא ד, כג) "אשר לא תעשינה". אוציא את הפסח שאין תדיר ולא אוציא את המילה שהיא תדירה? תלמוד לומר (ויקרא ד, כז) "אשר לא תעשינה". או יכול שאני מוציא את מצות עשה שבנדה? תלמוד לומר "מכל מצות השם" – ריבה. מה ראית להוציא את כל המצות ולהביא מצות עשה שבנדה, אחר שריבה הכתוב ומיעט? מפני מה אני מוציא את כל המצות – שאין בהם בלא תעשה; ומביא את מצות עשה שבנדה – שיש בה לא תעשה.