במדבר ד:לא מדרש: במדבר רבה ותנחומא בובר

בְּנֵי מְרָרִי לְמִשְׁפְּחֹתָם (במדבר ד, כט), בִּבְנֵי קְהָת וּבְנֵי גֵרְשׁוֹן נֶאֱמַר בָּהֶן נְשִׂיאוּת רֹאשׁ, שֶׁחָלַק לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּבוֹד, לִקְהָת בַּעֲבוּר כְּבוֹד הָאָרוֹן, וּלְגֵרְשׁוֹן עַל שֶׁהָיָה בְּכוֹר, אֲבָל בִּבְנֵי מְרָרִי שֶׁלֹא הָיוּ אֶלָּא בְּנֵי פָּשׁוּט, וַעֲבוֹדַת מַשָֹּׂאָם לֹא הָיָה אֶלָּא קְרָשִׁים וּבְרִיחִים וְעַמּוּדִים וַאֲדָנִים, לֹא נֶאֱמַר בָּהֶם: נָשׂא אֶת רֹאשׁ. (במדבר ד, כט): לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם תִּפְקֹד אֹתָם, לָמָּה נֶאֱמַר בִּבְנֵי קְהָת וּבְנֵי מְרָרִי לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם, הִקְדִּים מִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם, וּבְגֵרְשׁוֹן הִקְדִּים לְבֵית אֲבֹתָם, וְאַחַר אָמַר: לְמִשְׁפְּחֹתָם. לְפִי שֶׁנְּשִׂיאוּת רֹאשׁ שֶׁל בְּנֵי גֵרְשׁוֹן בָּאָה מִבֵּית אָב שֶׁלָּהֶם, אֲבָל נְשִׂיאוּת רֹאשׁ שֶׁל בְּנֵי קְהָת אֵינָהּ תְּלוּיָה בְּבֵית אָבוֹת שֶׁלָּהֶם כִּי אִם בִּנְשִׂיאַת הָאָרוֹן, וְכֵן בְּנֵי מְרָרִי לֹא הָיוּ כִּי אִם מִבֵּית אָב פָּשׁוּט, לְכָךְ הִקְדִּים מִשְׁפָּחוֹת לְבֵית אָבוֹת. (במדבר ד, לא): וְזֹאת מִשְׁמֶרֶת מַשָֹּׂאָם וגו', זֹאת וְלֹא אַחֶרֶת, מְלַמֵּד שֶׁבְּנֵי מְרָרִי אֲסוּרִין לִשְׁמֹר וְלַעֲבֹד מַה שֶּׁבְּנֵי גֵרְשׁוֹן שׁוֹמְרִים וְנוֹשְׂאִים וְעוֹבְדִים. (במדבר ד, לא): קַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן, אֵלּוּ אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה קְרָשִׁים שֶׁל מִשְׁכָּן, (במדבר ד, לא): וּבְרִיחָיו, אֵלּוּ חֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּרִיחִים וְהַבְּרִיחַ הַתִּיכוֹן, (במדבר ד, לא): וְעַמּוּדָיו, אֵלּוּ אַרְבָּעָה עַמּוּדֵי שִׁטִּים שֶׁפּוֹרְסִים עֲלֵיהֶם הַפָּרֹכֶת, וַחֲמִשָּׁה עַמּוּדֵי שִׁטִּים שֶׁפּוֹרְסִים עֲלֵיהֶם הַמָּסָךְ שֶׁל פֶּתַח הָאֹהֶל, (במדבר ד, לא): וַאֲדָנָיו, אֵלּוּ אַדְנֵי הַקְּרָשִׁים וְאַדְנֵי הָעַמּוּדִים שֶׁהָיוּ מֵאָה וַחֲמִשָּׁה אֲדָנִים, (במדבר ד, לב): וְעַמּוּדֵי הֶחָצֵר סָבִיב, אֵלּוּ חֲמִשִּׁים וְשִׁשָּׁה עַמּוּדִים שֶׁהָיוּ עוֹמְדִים סְבִיב הֶחָצֵר שֶׁעֲלֵיהֶם פּוֹרְסִים הַקְּלָעִים, (במדבר ד, לב): וְאַדְנֵיהֶם, אֵלּוּ חֲמִשִּׁים וְשִׁשָּׁה אֲדָנִים שֶׁבָּהֶם הָיוּ מַעֲמִידִין הָעַמּוּדִין וְאַרְבָּעָה עַמּוּדִים וְאַרְבָּעָה אֲדָנִים שֶׁהָיוּ פּוֹרְסִין עֲלֵיהֶם מָסַךְ שַׁעַר הֶחָצֵר, (במדבר ד, לב): וִיתֵדֹתָם, אֵלּוּ יִתְדוֹת הַמִּשְׁכָּן וְיִתְדוֹת הֶחָצֵר שֶׁל נְחשֶׁת שֶׁהָיוּ נוֹעֲצִים בָּאָרֶץ סָבִיב שֶׁלֹא יַפִּיל הָרוּחַ לַקְּלָעִים, (במדבר ד, לב): וּמֵיתְרֵיהֶם לְכָל כְּלֵיהֶם וּלְכֹל עֲבֹדָתָם, שֶׁבָּהֶם הָיוּ מַעֲמִידִים הַקְּלָעִים עִם הַיְתֵדוֹת וּבָהֶם אוֹסְרִים הָעַמּוּדִים וְהַבְּרִיחִים וְטוֹעֲנִים עַל הָעֲגָלוֹת שֶׁלֹא יִפְּלוּ לָאָרֶץ, אֲבָל לַקְּרָשִׁים הָיוּ עוֹשִׂים אֲטַבֵּי שֶׁל בַּרְזֶל שֶׁבָּהֶם מַחֲזִיקִים הַקְּרָשִׁים שֶׁלֹא יִפְּלוּ מֵעַל הָעֲגָלוֹת. (במדבר ד, לב): וּבְשֵׁמֹת תִּפְקְדוּ אֶת כְּלֵי מִשְׁמֶרֶת מַשָֹּׂאָם, הִזְהִירָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיִּהְיוּ מַפְקִידִים כָּל הַלְוִיִּם אִישׁ אִישׁ עַל עֲבוֹדָתוֹ וְעַל מַשָֹּׂאוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹא יָבוֹאוּ לִידֵי מַחְלֹקֶת, וְכָךְ הָיוּ עוֹשִׂין אִישׁ פְּלוֹנִי לֵוִי יִטְעֹן קְרָשִׁים, אִישׁ פְּלוֹנִי לֵוִי יִטְעֹן בְּרִיחִים, אִישׁ פְּלוֹנִי לֵוִי יִטְעֹן עַמּוּדִים, וְכֵן כָּל כְּלִי וָכֶלִי. (במדבר ד, לג): זֹאת עֲבֹדַת מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי מְרָרִי וגו', בְּנֵי מְרָרִי, עַל שֶׁלֹא הָיָה נְשִׂיאָתָם מִבֵּית אָב שֶׁלָּהֶם, לְכָךְ לֹא נֶאֱמַר: עַל פִּי אַהֲרֹן וּבָנָיו תִּהְיֶה, כְּשֵׁם שֶׁנֶּאֱמַר בִּבְנֵי גֵרְשׁוֹן (במדבר ד, כז): אֶלָּא כָּל מַעֲשֵׂיהֶם הָיְתָה בְּיַד אִיתָמָר, מְלַמֵּד שֶׁהָיָה אִיתָמָר נוֹטֵל כָּל הַכֵּלִים וְנוֹתְנָם לִבְנֵי מְרָרִי וְכֵן לִבְנֵי גֵרְשׁוֹן וְהָיָה מַעֲמִידָם עַל עֲבוֹדָתָם וְעַל מִשְׁמַרְתָּם.

מאיתן האזרחי (מ"א ה יא). זה אברהם, שנאמר משכיל לאיתן האזרחי (תהלים פט א), והימן (מ"א שם), זה משה, שנאמר בכל ביתי נאמן הוא (במדבר יב ז). וכלכל (מ"א שם), זה יוסף, שנאמר ויכלכל יוסף (בראשית מזי ב), אמרו המצרים כלום מלך עבד זה עלינו אלא בחכמתו, מה עשו לו, הביאו שבעים פתקים, וכתבו עליהם שבעים לשון, והיו משליכים אותו לפניו, וקורא כל אחד ואחד בלשונו, ולא עוד אלא שהיה מדבר בלשון הקודש, שלא היה בהן כח לשמוע, שנאמר עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים שפת לא ידעתי אשמע (תהלים פא ו). ודרדע (מ"א שם), זה דור המדבר שהיה בהם דעה. בני מחול (שם), בנים שמחלה להם שכינה במעשה העגל.