וַיִּפְקֹ֨ד מֹשֶׁ֧ה וְאַהֲרֹ֛ן וּנְשִׂיאֵ֥י הָעֵדָ֖ה אֶת־בְּנֵ֣י הַקְּהָתִ֑י לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם וּלְבֵ֥ית אֲבֹתָֽם׃
במדבר רבה
וַיִּפְקֹד משֶׁה וְאַהֲרֹן (במדבר ד, לד), מִיָּד עָשׂוּ משֶׁה וְאַהֲרֹן וּפָקְדוּ אֶת בְּנֵי הַקְּהָתִי תְּחִלָּה כְּשֵׁם שֶׁאָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּמִנַּיִן שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִשְׁנֵיהֶם שֶׁיִּפְקְדוּ אוֹתָם, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ד, א ב): וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר, נָשׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי קְהָת. מִפְּנֵי מָה נֶאֱמַר דִּבּוּר בִּקְהָת וּבְגֵרְשׁוֹן מַה שֶׁלֹא נֶאֱמַר בִּמְרָרִי, כְּדֵי לַחְלֹק כָּבוֹד לְגֵרְשׁוֹן עַל שֶׁהָיָה בְּכוֹר וּלְהַקִּישׁוֹ לִקְהָת. לָמָּה לֹא נֶאֱמַר וְאֶל אַהֲרֹן, בְּדִבּוּר פָּרָשַׁת בְּנֵי גֵרְשׁוֹן כְּשֵׁם שֶׁנֶּאֱמַר בְּפָרָשַׁת בְּנֵי קְהָת, לְפִי שֶׁאַהֲרֹן מְמֻעָט הוּא מִכָּל הַדִּבְּרוֹת שֶׁנֶּאֶמְרוּ לְמשֶׁה, שֶׁלֹא דִּבְּרָה שְׁכִינָה עִם אַהֲרֹן, וְלָמָּה יֵשׁ מְקוֹמוֹת הַרְבֵּה שֶׁכָּתַב בָּהֶן אַהֲרֹן, לֹא שֶׁהָיָה הַדִּבּוּר עִם אַהֲרֹן אֶלָּא כָּל פָּרָשָׁה שֶׁהָיָה אַהֲרֹן צָרִיךְ לָהּ כְּתִיב בָּהּ אַהֲרֹן לֵאמֹר, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לְמשֶׁה כְּדֵי שֶׁיֹּאמַר לְאַהֲרֹן, לְכָךְ נִכְתַּב אַהֲרֹן בְּדִבּוּר בְּנֵי קְהָת, לְפִי שֶׁכָּל מַשָֹּׂא בְּנֵי קְהָת וְכָל עֲבוֹדָתָם הָיוּ נוֹתְנִים לָהֶם אַהֲרֹן וּבָנָיו, שֶׁהֵם לֹא הָיוּ רַשָּׁאִין לִגַּע בָּאָרוֹן וּבְכָל הַכֵּלִים עַד שֶׁאַהֲרֹן וּבָנָיו הָיוּ מְכַסִּים אוֹתָם, כְּמָה דְתֵימָא (במדבר ד, טו): וְכִלָּה אַהֲרֹן וּבָנָיו לְכַסֹּת אֶת הַקֹּדֶשׁ וגו', לְכָךְ כְּתִיב בְּדִבּוּר פָּרָשַׁת בְּנֵי קְהָת אַהֲרֹן, שֶׁהוּא הָיָה מְצֻוֶּה עַל עֲבוֹדָתָם וְעַל מַשָֹּׂאָם, אֲבָל בִּבְנֵי גֵרְשׁוֹן אֵין אַתְּ מוֹצֵא שֶׁיַּעֲשֶׂה שָׁם אַהֲרֹן כְּלוּם, אֶלָּא עַל פִּיו הָיוּ עוֹשִׂין בְּנֵי גֵרְשׁוֹן כָּל מַה שֶּׁהָיוּ עוֹשִׂין, וּמַעֲשֵׂיהֶם בְּיַד אִיתָמָר, שֶׁהוּא הָיָה נוֹתֵן לְכָל אֶחָד וְאֶחָד עֲבוֹדָתוֹ וּמַשָֹּׂאוֹ, לְכָךְ לֹא נִכְתַּב אַהֲרֹן בְּדִבּוּר פָּרָשַׁת בְּנֵי גֵרְשׁוֹן.
במדבר רבה
וּנְשִׂיאֵי הָעֵדָה אֶת בְּנֵי הַקְּהָתִי וגו' (במדבר ד, לד), מַה צָּרִיךְ נְשִׂיאִים כָּאן, וַהֲלוֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא אָמַר לוֹ לְמשֶׁה שֶׁיִּהְיוּ נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ בְּמִנְיַן הַלְּוִיִם, לָמָּה עָשָׂה כֵן, אֶלָּא כָּךְ אָמַר משֶׁה, אַחַר שֶׁהַנְּשִׂיאִים הָיוּ עִמִּי בְּמִנְיַן כָּל יִשְׂרָאֵל, כְּמָה דְּתֵימָא (במדבר א, ד): וְאִתְּכֶם יִהְיוּ וגו', לֹא אֶעֱשֶׂה לָהֶם חֲלִישׁוּת דַּעַת וְאוֹלִיכֵם עִמִּי לְמִנְיַן הַלְוִיִּם, וּמִנַּיִן שֶׁכֵּן הוּא, אַתָּה מוֹצֵא אַחַר מִנְיַן יִשְׂרָאֵל כְּתִיב (במדבר א, מד): אֵלֶּה הַפְּקֻדִים אֲשֶׁר פָּקַד וגו', אֲבָל אַחַר מִנְיַן הַלְוִיִּם אֵין אַתְּ מוֹצֵא שֶׁיַּזְכִּיר שָׁם נְשִׂיאִים אֶלָּא (במדבר ד, לז) (במדבר ד, מא) (במדבר ד, מו): אֲשֶׁר פָּקַד משֶׁה וְאַהֲרֹן, לְלַמֶּדְךָ שֶׁנְּשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל לֹא מָנוּ הַלְוִיִּם עַל פִּי הַדִּבּוּר, אֶלָּא משֶׁה הוֹלִיכָם עִמּוֹ כְּדֵי לַחְלֹק לָהֶם כָּבוֹד.