במדבר ד:מו מדרש: במדבר רבה

וּנְשִׂיאֵי הָעֵדָה אֶת בְּנֵי הַקְּהָתִי וגו' (במדבר ד, לד), מַה צָּרִיךְ נְשִׂיאִים כָּאן, וַהֲלוֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא אָמַר לוֹ לְמשֶׁה שֶׁיִּהְיוּ נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ בְּמִנְיַן הַלְּוִיִם, לָמָּה עָשָׂה כֵן, אֶלָּא כָּךְ אָמַר משֶׁה, אַחַר שֶׁהַנְּשִׂיאִים הָיוּ עִמִּי בְּמִנְיַן כָּל יִשְׂרָאֵל, כְּמָה דְּתֵימָא (במדבר א, ד): וְאִתְּכֶם יִהְיוּ וגו', לֹא אֶעֱשֶׂה לָהֶם חֲלִישׁוּת דַּעַת וְאוֹלִיכֵם עִמִּי לְמִנְיַן הַלְוִיִּם, וּמִנַּיִן שֶׁכֵּן הוּא, אַתָּה מוֹצֵא אַחַר מִנְיַן יִשְׂרָאֵל כְּתִיב (במדבר א, מד): אֵלֶּה הַפְּקֻדִים אֲשֶׁר פָּקַד וגו', אֲבָל אַחַר מִנְיַן הַלְוִיִּם אֵין אַתְּ מוֹצֵא שֶׁיַּזְכִּיר שָׁם נְשִׂיאִים אֶלָּא (במדבר ד, לז) (במדבר ד, מא) (במדבר ד, מו): אֲשֶׁר פָּקַד משֶׁה וְאַהֲרֹן, לְלַמֶּדְךָ שֶׁנְּשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל לֹא מָנוּ הַלְוִיִּם עַל פִּי הַדִּבּוּר, אֶלָּא משֶׁה הוֹלִיכָם עִמּוֹ כְּדֵי לַחְלֹק לָהֶם כָּבוֹד.

כָּל הַפְּקֻדִים אֲשֶׁר פָּקַד משֶׁה וגו' (במדבר ד, מו), מֵאַחַר שֶׁחָשַׁב הַלְוִיִּם מִשְׁפַּחַת בְּנֵי קְהָת לְבַד וּמִשְׁפַּחַת בְּנֵי גֵּרְשׁוֹן לְבַד וּמִשְׁפַּחַת בְּנֵי מְרָרִי לְבַד, חָזַר וְכָלַל מִנְיָנָם בְּיַחַד, לְהַגִּיד שֶׁכֻּלָּם שְׁקוּלִים לִפְנֵי הַמָּקוֹם בַּחִבָּה. (במדבר ד, מז): מִבֶּן שְׁלשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה כָּל הַבָּא לַעֲבֹד עֲבֹדַת עֲבֹדָה וַעֲבֹדַת וגו', תָּנֵי הַשִּׁיר מְעַכֵּב אֶת הַקָּרְבָּן דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינוֹ מְעַכֵּב. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר טַעֲמֵיהּ דְּרַבִּי מֵאִיר מֵהַאי קְרָא (במדבר ח, יט): וָאֶתְּנָה אֶת הַלְוִיִּם נְתֻנִים וגו' לְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וגו', מַה כַּפָּרָה מְעַכֶּבֶת אַף שִׁירָה מְעַכֶּבֶת. וְרַבָּנָן מוֹקְמִין מֵהַאי קְרָא מַה כַּפָּרָה בַּיּוֹם אַף שִׁירָה בַּיּוֹם. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּשֵׁם שְׁמוּאֵל מִנַּיִן לְעִקַּר שִׁירָה מִן הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יח, ז): וְשֵׁרֵת בְּשֵׁם ה', אֵיזֶהוּ שֵׁרוּת שֶׁבְּשֵׁם ה', הֱוֵי אוֹמֵר זוֹ שִׁירָה. רַבִּי יִצְחָק אָמַר מֵהָכָא (תהלים פא, ג): שְׂאוּ זִמְרָה וּתְנוּ תֹף כִּנּוֹר נָעִים עִם נָבֶל. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר מֵהָכָא (ישעיה כד, יד): הֵמָּה יִשְׂאוּ קוֹלָם יָרֹנּוּ בִּגְאוֹן ה' וגו'. תָּנֵי (במדבר ז, ט): וְלִבְנֵי קְהָת לֹא נָתָן כִּי עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ עֲלֵיהֶם בַּכָּתֵף יִשָֹּׂאוּ, מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר בַּכָּתֵף, אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁיִּשָֹּׂאוּ, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר יִשָֹּׂאוּ, אֵין יִשָֹּׂאוּ אֶלָּא לְשׁוֹן שִׁירָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: שְׂאוּ זִמְרָה וּתְנוּ תֹף וגו', וְאוֹמֵר: יִשְׂאוּ קוֹלָם יָרֹנּוּ. חֲנַנְיָה בֶּן אַחִי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אָמַר מֵהָכָא (שמות יט, יט): משֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל, עַל עִסְקֵי קוֹל. רַבִּי אַסָּא אָמַר מֵהָכָא (דברי הימים ב ה, יג): וַיְהִי כְאֶחָד לַמְחַצְּרִים וְלַמְשֹׁרְרִים לְהַשְׁמִיעַ קוֹל אֶחָד. רַבִּי יוֹנָתָן אָמַר מֵהָכָא (במדבר יח, ג): וְלֹא יָמֻתוּ גַּם הֵם גַם אַתֶּם, מָה אַתֶּם בַּעֲבוֹדַת מִזְבֵּחַ אַף הֵם בַּעֲבוֹדַת מִזְבֵּחַ. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר מֵהָכָא (במדבר ד, מז): לַעֲבֹד עֲבֹדַת עֲבֹדָה, אֵיזוֹ הִיא עֲבוֹדָה שֶׁצְּרִיכָה עֲבוֹדָה, הֱוֵי אוֹמֵר זוֹ שִׁירָה.