במדבר ה:יא מדרש: תנחומא בובר, ויקרא רבה ושמות רבה

וידבר ה' אל משה לאמר, דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם איש איש כי תשטה אשתו (במדבר ה יא יב). ילמדנו רבינו מי שהיה מבקש לקנאות לאשתו כיצד היה מקנא לה, כך שנו רבותינו, המקנא לאשתו היה מוליכה לב"ד הגדול שבירושלים, ומאיימין עליה על דרך שמאיימין על עידי נפשות, ואח"כ מעלין אותה לשער המזרח, לשער ניקנור, ששם מטהרין את המצורעים, ומשקין את הסוטות, כהן היה מביא פיילי של חרס, ונותן לתוכה חצי (לוגמין) [לוג מים] מן הכיור, נכנס להיכל ופנה לימינו, ומקום היה שם אמה על אמה, וטבלא של שיש שם, וטבעת קבועה בה, מגביה ונוטל עפר מתחתיה, ונותן על המים, שנאמר ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן יקח הכהן ונתן אל המים (שם יז), והיה כותב את המגילה ואם לא שכב איש אותך וגו' (שם שם יט). מכאן שנו רבותינו שפותחין בדיני נפשות מתחילה לזכות, ועוד כותב ואת כי שטית וגו', יתן ה' אותך לאלה וגו' (שם שם כ כא), וכן שלמה אמר אשר יחטא איש לרעהו ונשא בו אלה להאלותו ובא אלה לפני מזבחך בבית הזה, ואתה תשמע השמים ועשית ושפטת את עבדיך והרשיע רשע לתת דרכו בראשו ולהצדיק צדיק לתת לו כצדקתו (מ"א ח לא לב). בפרשת סוטה הכתוב מדבר, שנאמר וכתב את האלות האלה (במדבר ה כג), ואתה תשמע השמים ועשית ושפטת את עבדיך להרשיע רשע לתת דרכו בראשו (מ"א שם), וצבתה בטנה ונפלה ירכה (במדבר ה כז), להצדיק צדיק לתת לו כצדקתו (מ"א ח לב), ואם לא נטמאה האשה וטהורה היא ונקתה ונזרעה זרע (במדבר שם כח). ואם היתה טמאה לא היתה מספקת לשתות עד שפניה מוריקות, ועיניה בולטות, והיא מתמלאת גידים, והכהן אומר הוציאוה הוציאוה שלא תטמא את העזרה, כשם שהמים בודקין את האשה, כך המים בודקים את האיש, שנאמר ובאו ובאו (שם כב ושם שם כד), כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל, שנאמר ונטמאה ונטמאה, אבל אם שתת ונמצאת טהורה, אם היתה עקרה נפקדת, היתה למודה [להיות] יולדת כעורים יולדת יפים, שחורים יולדת לבנים, קצרים יולדת ארוכין, נקבות יולדת זכרים, שנאמר אם לא נטמאה האשה וטהורה היא ונקתה ונזרעה זרע (שם כח), אמר הקב"ה למשה כתוב פרשת סוטה, כדי שתהא יודעת איזה שם הכהן מוחק בשבילה, ומהו מיתה והיאך היא מתפרסמת, מנין (שנאמר) [ממה שקראו בענין] איש איש כי תשטה אשתו.

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם, שֶׁכָּל הַבְּרָכוֹת כְּלוּלוֹת בּוֹ, (תהלים כט, יא): ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם. חִזְקִיָּה אָמַר תַּרְתֵּי, חִזְקִיָּה אָמַר גָּדוֹל שָׁלוֹם שֶׁכָּל הַמִּצְווֹת כְּתִיב בְּהוּ (שמות כג, ד ה): כִּי תִרְאֶה, כִּי תִפְגַע, (דברים כב, ו): כִּי יִקָּרֵא, אִם בָּאת מִצְוָה לְיָדְךָ אַתָּה זָקוּק לַעֲשׂוֹתָהּ וְאִם לָאו אִי אַתָּה זָקוּק לַעֲשׂוֹתָהּ, בְּרַם הָכָא (תהלים לד, טו): בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ, בַּקְשֵׁהוּ לִמְקוֹמְךָ וְרָדְפֵהוּ לְמָקוֹם אַחֵר. חִזְקִיָּה אָמַר חוֹרֵי, גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם שֶׁבְּכָל הַמַּסָּעוֹת כְּתִיב (במדבר לג, ה): וַיִּסְעוּ וַיַּחֲנוּ, נוֹסְעִים בְּמַחְלֹקֶת וְחוֹנִים בְּמַחְלֹקֶת, כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ כֻלָּם לִפְנֵי הַר סִינַי נַעֲשׂוּ כֻּלָּם חֲנָיָה אַחַת, הֲדָא דִּכְתִיב (שמות יט, ב): וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל, וַיַּחֲנוּ שָׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֲרֵי שָׁעָה שֶׁאֲנִי נוֹתֵן תּוֹרָה לְבָנָי. בַּר קַפָּרָא אָמַר תְּלַת, בַּר קַפָּרָא אָמַר גָּדוֹל שָׁלוֹם שֶׁדִּבְּרוּ הַכְּתוּבִים דִּבְרֵי בַּדָּאוּת בַּתּוֹרָה בִּשְׁבִיל לְהַטִּיל שָׁלוֹם בֵּין אַבְרָהָם לְשָׂרָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית יח, יב): אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן, אֲבָל לְאַבְרָהָם לֹא אָמַר כֵּן אֶלָּא (בראשית יח, יג): וַאֲנִי זָקַנְתִּי. בַּר קַפָּרָא אָמַר חוֹרֵי, גָּדוֹל שָׁלוֹם שֶׁדִּבְּרוּ הַכְּתוּבִים לָשׁוֹן בָּדוּי בַּנְּבִיאִים בִּשְׁבִיל לְהַטִּיל שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים יג, ג): הִנֵּה נָא אַתְּ עֲקָרָה וְלֹא יָלַדְתְּ וְהָרִית וְיָלַדְתְּ בֵּן, אֲבָל לְמָנוֹחַ לֹא אָמַר כֵּן אֶלָּא (שופטים יג, יג): מִכֹּל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶל הָאִשָּׁה תִּשָּׁמֵר, מִכָּל מָקוֹם סַמָּנִים הִיא צְרִיכָה. בַּר קַפָּרָא אָמַר חוֹרֵי גָּדוֹל שָׁלוֹם, מַה אִם הָעֶלְיוֹנִים שֶׁאֵין לָהֶם לֹא קִנְאָה וְלֹא שִׂנְאָה וְלֹא תַּחְרוּת וְלֹא מַצּוֹת וְרִיבוֹת וְלֹא מַחְלֹקֶת וְלֹא עַיִן רָעָה צְרִיכִין שָׁלוֹם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב כה, ב): עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הַתַּחְתּוֹנִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם כָּל הַמִּדּוֹת הַלָּלוּ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל גָּדוֹל שָׁלוֹם שֶׁדִּבְּרוּ הַכְּתוּבִים לְשׁוֹן בַּדָּיוּת בַּתּוֹרָה לְהַטִּיל שָׁלוֹם בֵּין יוֹסֵף לְאֶחָיו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית נ, יז): כֹּה תֹאמְרוּן לְיוֹסֵף אָנָא שָׂא נָא, וְלֹא אַשְׁכְּחָן בְּיַעֲקֹב דְּפַקַד כְּלוּם, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי גָּדוֹל שָׁלוֹם שֶׁאֲפִלּוּ בִּשְׁעַת מִלְחָמָה אֵין פּוֹתְחִין אֶלָּא בְּשָׁלוֹם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברים כ, י): כִּי תִקְרַב אֶל עִיר וגו', אָמַר רַבִּי יוּדָן בֶּן רַבִּי יוֹסֵי גָּדוֹל שָׁלוֹם שֶׁשְּׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִקְרָא שָׁלוֹם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שופטים ו, כד): וַיִּקְרָא לוֹ ה' שָׁלוֹם. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם בַּר יוּדָן, מִכָּאן שֶׁאָסוּר לוֹ לְאָדָם לִשְׁאֹל בִּשְׁלוֹם חֲבֵרוֹ בְּמָקוֹם מְטֻנָּף. תָּנֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל גָּדוֹל שָׁלוֹם שֶׁשֵּׁם הַגָּדוֹל שֶׁנִּכְתַּב בִּקְדֻשָּׁה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִמָּחֶה בַּמַּיִם כְּדֵי לְהַטִּיל שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ. רַבִּי מֵאִיר הֲוָה יָתִיב וְדָרִישׁ בְּלֵילֵי שַׁבַּתָּא הֲוָה תַּמָּן חָדָא אִתְּתָא יַצִּיבָא וְשָׁמְעָה לֵיהּ תָּנְתָא מִדְרָשָׁא, אַמְתִּינַת עַד דִּיחֲסַל מִמִּדְרָשׁ, אָזְלָה לְבֵיתָהּ אַשְׁכְּחָא בּוּצִינָא טָפֵי, אֲמַר לָהּ בַּעְלָהּ אָן הֲוֵית, אָמְרָה לֵיהּ אֲנָא יָתִיבָא וְשָׁמְעָה קָלֵיהּ דָּרוֹשָׁה, אֲמַר לָהּ כֵּן וְכֵן לָא אִעַיַּלְתְּ לְהָכָא עַד דַּאֲזַלְתְּ וְרוֹקַת בְּאַנְפֵּי דָרוֹשָׁה, יְתִיבָא שַׁבַּתָּא קַמַּיְיתָא תִּנְיָנָא וּתְלִיתָא, אֲמָרִין לָהּ מְגֵירָתָא כַּדּוּ אַתּוּן צְהִיבִין, אֲתֵינָן עִמָּךְ לְגַבֵּי דָּרוֹשָׁה, כֵּיוָן דְּחָמֵי יַתְהוֹן רַבִּי מֵאִיר צָפָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, אֲמַר לְהוֹ אִית מִנְּכוֹן אִתְּתָא דְּחַכִּימָא לְמִלְחַשׁ בְּעֵינָא, אֲמָרִין לָהּ מְגֵירָתָא כַּדּוּ אַתְּ אָזְלַת וְרוֹקַת בְּאַנְפֵּיהּ וְתִשְׁרֵי לְבַעֲלִךְ, כֵּיוָן דְּיָתְבָא קַמֵּי אִידְחִילַת מִינֵיהּ, אֲמָרָה לֵיהּ רַבִּי לֵית אֲנָא חַכִּימָא לְמִילְחַשׁ עֵינָא, אֲמַר לָהּ אֲפִלּוּ הָכֵי רוֹקִי בְּאַנְפִּי שְׁבַע זִמְנִין וַאֲנָא מִינְשִׁים, עָבְדָה הָכִין. אֲמַר לָהּ אִיזִילִי אִמְרִי לְבַעֲלִיךָ אַתְּ אֲמַרְתְּ חָדָא זִימְנָא וַאֲנָא רָקֵית שְׁבַע זִימְנִין. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו רַבִּי כָּךְ מְבַזִּין אֶת הַתּוֹרָה, לָא הֲוָה לָךְ לְמֵימַר לְחַד מִינָן לְמִלְחַשׁ לָךְ, אֲמַר לְהוֹ לָא דַּיּוֹ לְמֵאִיר לִהְיוֹת שָׁוֶה לְקוֹנוֹ, דְּתָנֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל גָּדוֹל שָׁלוֹם שֶׁשֵּׁם הַגָּדוֹל שֶׁנִּכְתַּב בִּקְדֻשָּׁה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִמָּחֶה עַל הַמַּיִם בִּשְׁבִיל לְהַטִּיל שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא גָּדוֹל שָׁלוֹם שֶׁכְּשֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ עָשָׂה שָׁלוֹם בֵּין הָעֶלְיוֹנִים לַתַּחְתּוֹנִים, בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן בָּרָא מִן הָעֶלְיוֹנִים וּמִן הַתַּחְתּוֹנִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית א, א): בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ, בַּשֵּׁנִי בָּרָא מִן הָעֶלְיוֹנִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית א, ו): וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ, בַּשְּׁלִישִׁי בָּרָא מִן הַתַּחְתּוֹנִים, (בראשית א, ט): וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם, בָּרְבִיעִי מִן הָעֶלְיוֹנִים, (בראשית א, יד): יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, בַּחֲמִישִׁי בָּרָא מִן הַתַּחְתּוֹנִים, (בראשית א, כ): וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם, בַּשִּׁשִּׁי בָּא לִבְראוֹת אָדָם, אָמַר אִם אֲנִי בּוֹרֵא אוֹתוֹ מִן הָעֶלְיוֹנִים הֲרֵי הָעֶלְיוֹנִים רַבִּים מִן הַתַּחְתּוֹנִים בְּרִיאָה אַחַת, אִם אֲנִי בּוֹרֵא אוֹתוֹ מִן הַתַּחְתּוֹנִים הֲרֵי הַתַּחְתּוֹנִים רַבִּים עַל הָעֶלְיוֹנִים בְּרִיאָה אַחַת, מֶה עָשָׂה בְּרָאוֹ מִן הָעֶלְיוֹנִים וּמִן הַתַּחְתּוֹנִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ב, ז): וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה מִן הַתַּחְתּוֹנִים, (בראשית ב, ז): וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים מִן הָעֶלְיוֹנִים, רַבִּי מָנֵי דִּשְׁאַב וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי, גָּדוֹל שָׁלוֹם שֶׁכָּל הַבְּרָכוֹת וְטוֹבוֹת וְנֶחָמוֹת שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבִיאָן עַל יִשְׂרָאֵל, חוֹתְמִין בְּשָׁלוֹם, בִּקְרִיאַת שְׁמַע פּוֹרֵס סֻכַּת שָׁלוֹם, בַּתְּפִלָּה עוֹשֶׂה שָׁלוֹם, בְּבִרְכַּת כֹּהֲנִים (במדבר ו, כו): וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם. וְאֵין לִי אֶלָּא בַּבְּרָכוֹת בַּקָּרְבָּנוֹת מִנַיִן, (ויקרא ז, לז): זֹאת הַתּוֹרָה לָעֹלָה לַמִּנְחָה וְלַחַטָּאת וְלָאָשָׁם וְלַמִּלּוּאִים וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים. אֵין לִי אֶלָּא בַּכְּלָל, בַּפְּרָט מִנַּיִן, (ויקרא ו, ב): זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה, (ויקרא ו, ז): זֹאת תּוֹרַת הַמִּנְחָה, (ויקרא ו, יח): זֹאת תּוֹרַת הַחַטָּאת, (ויקרא ז, א): זֹאת תּוֹרַת הָאָשָׁם, (ויקרא ז, יא): זֹאת תּוֹרַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים, וְאֵין לִי אֶלָּא בְּקָרְבְּנוֹת יָחִיד, בְּקָרְבְּנוֹת צִבּוּר מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר (במדבר כט, לט): אֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַה' בְּמוֹעֲדֵיכֶם, וּמְסַיֵּם בִּשְׁלָמִים. וְאֵין לִי אֶלָּא בָּעוֹלָם הַזֶּה בָּעוֹלָם הַבָּא מִנַּיִן, (ישעיה סו, יב): הִנְנִי נֹטֶה אֵלֶיהָ כְּנָהָר שָׁלוֹם. רַבָּנָן אָמְרוּ גָּדוֹל שָׁלוֹם שֶׁכְּשֶׁמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ בָּא אֵינוֹ פּוֹתֵחַ אֶלָּא בְּשָׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נב, ז): מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם.

משכו וקחו לכם צאן - הדא הוא דכתיב (ישעיה ל, טו): בשובה ונחת תושעון. תנינן, בכל מתרפאין חוץ, מעבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים. כיצד? שאם יאמרו לו לאדם: בא והרוג את הנפש, ואתה מתרפא אל ישמע להן, שכן כתיב (בראשית ט, ו): שופך דם האדם באדם דמו ישפך, הואיל, וכל מי שהוא שופך דם האדם, באדם, דמו ישפך, היאך יכול החולה להתרפאות בשפיכות דמים?! גלוי עריות כיצד? אם יאמרו לו לאדם: עסוק בגלוי עריות ואתה מתרפא, לא ישמע להן, שאסור לו לאדם לעסוק בגלוי עריות. אתה מוצא שתי פרשיות סמוכות, פרשת נזיר ופרשת סוטה, הנזיר נודר שלא לשתות יין, אמר לו הקדוש ברוך הוא: נדרת שלא לשתות יין, כדי להרחיק עצמך מן העבירה, אל תאמר: הריני אוכל ענבים ואין לי עון. אמר לו הקדוש ברוך הוא: הואיל ונדרת מן היין, הריני מלמדך, שלא תחטא לפני. אמר למשה: למד לישראל הלכות נזירות, שנאמר ( במדבר ו, ב-ד): איש כי יפליא לנדור וגו' מיין ושכר יזיר מכל אשר יעשה מגפן היין, וכיון שיעשה כך, הרי הוא כמלאך, (שם שם, ח): כל ימי נזרו קדש הוא לה', כמה דאת אמר (דניאל ד, י): ואלו עיר וקדיש. וכן האשה נקראת גפן, שנאמר (תהלים קכח, ג): אשתך כגפן פוריה. אמר הקדוש ברוך הוא: אל תאמר: הואיל ואסור לי להשתמש באשה, הריני תופשה ואין לי עון, או שאני מגפפה ואין לי עון, אני נושקה ואין לי עון. אמר הקדוש ברוך הוא: כשם שאם נדר נזיר, שלא לשתות יין, אסור לאכול ענבים לחים ויבשים, ומשרת ענבים, וכל היוצא מגפן היין, אף אשה שאינה שלך, אסור ליגע בה כל עיקר, שכן שלמה אומר (משלי ו, כז-כט): היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה כן הבא אל אשת רעהו לא ינקה כל הנוגע בה. לכך סמך הקדוש ברוך הוא פרשת נזיר לפרשת סוטה, שהן דומות זו לזו, וכל מי שנוגע באשה שאינה שלו, מביא מיתה על עצמו, שנאמר (שם ז, כו): כי רבים חללים הפילה. וכתיב (שם ה, ה): רגליה יורדות מות שאול צעדיה יתמוכו, הואיל ויש בה כל המדות הללו, היאך יכולה היא ליתן חיים לחולה?! לכך אין מתרפאין בה. עבודת כוכבים כיצד? שאם היה אדם מישראל חולה ויאמרו לו: לך אצל עבודת כוכבים פלונית ואתה מתרפא, אסור לילך, שכן הוא אומר (שמות כב, יט): זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו, והואיל שכל מי שעובד עבודת כוכבים יחרם, מוטב לו למות בחולי, ואל יעשה חרם בעולם הזה, ולא זה בלבד אסור, אלא כל דבר שהוא של עבודת כוכבים אסור להתרפאות בו. שאם יאמרו לו לאדם: טול ממה שמקטירין לעבודת כוכבים, או טול מן האשרה ועשה מהן קמיע והתרפא, אל תטול, שכן כתיב (דברים יג, יח): ולא ידבק בידך מאומה מן החרם, זו עבודת כוכבים. ואומר ( שם ז, כו): ולא תביא תועבה אל ביתך והיית חרם כמוהו. למה? שאין בהם ממש, ואין מועילין כלום, שנאמר (ירמיה י, ה): אל תיראו מהם כי לא ירעו וגם היטב אין אותם. וכן אתה מוצא, שירמיהו אומר לדורו: הריני נכנס עם עבודת כוכבים לדין, ואומר מעשיה ומעשה אלהים, ויודע מה בין הקדוש ברוך הוא לעבודת כוכבים, אתה מוצא ארבע פעמים בדף אחד, הראה ירמיה גנותה של עבודת כוכבים ושבחו של אלהים, שנאמר (שם שם, ב-ג): כה אמר ה' אל דרך הגוים אל תלמדו כי חקות העמים הבל הוא. (שם שם, ד-ה): בכסף ובזהב ייפהו כתמר מקשה המה, שמעתם גנותה של עבודת כוכבים, בואו ושמעו שבחו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר (שם שם, ו): מאין כמוך ה'. (שם שם, ז): מי לא ייראך מלך הגוים, שמעתם שבחו של הקדוש ברוך הוא, בואו ושמעו גנותה של עבודת כוכבים, שנאמר (שם שם, ח-ט): ובאחת יבערו ויכסלו וגו'. כסף מרקע מתרשיש יובא וגו' שמעתם גנותה של עבודת כוכבים, בואו ואגיד לכם שבחו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר (שם שם, י): וה' אלהים אמת, שמעתם שבחו של מקום, בואו ושמעו גנותה של עבודת כוכבים, שנאמר (שם שם, יא): כדנה תימרון להום, אלהיא די שמיא וארקא לא עבדו יאבדו מארעא ומן תחות שמיא אלה, שמעתם גנותה של עובדי כוכבים, בואו ושמעו שבחו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר (שם שם, יב-יג): עושה ארץ בכחו וגו' לקול תתו המון מים בשמים, שמעתם שבחו של מקום, בואו ושמעו גנותה של עבודת כוכבים, שנאמר (שם שם, יד-טו): נבער כל אדם מדעת וגו', אך הבל המה מעשה תעתועים שמעתם גנותה של עבודת כוכבים, בואו ושמעו שבחו של מקום, שנאמר (שם שם, טז): לא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא. אמר הקדוש ברוך הוא: הואיל והיא כאבן דומם ואין בה ממש, ואחרים שומרים אותה, שלא יגנבו אותה, היאך יכולה היא ליתן חיים לחולה?! לכך אסור להתרפאות מכל אשר לה. וכן אתה מוצא לישראל, כשהיו במצרים, היו עובדין עבודת כוכבים ולא היו עוזבין אותה, שנאמר (יחזקאל כ, ח): איש את שקוצי עיניהם לא השליכו. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: כל זמן שישראל עובדין לאלהי מצרים, לא יגאלו לך, ואמור להן שיניחו מעשיהן הרעים, ולכפור בעבודת כוכבים, הדא הוא דכתיב (שמות יב, כא): משכו וקחו לכם, כלומר משכו ידיכם מעבודת כוכבים, וקחו לכם צאן ושחטו אלהיהם של מצרים, ועשו הפסח, שבכך הקדוש ברוך הוא פוסח עליכם. הוי (ישעיה ל, טו): בשובה ונחת תושעון: