וְקָרְבָּנ֞וֹ קַֽעֲרַת־כֶּ֣סֶף אַחַ֗ת שְׁלֹשִׁ֣ים וּמֵאָה֮ מִשְׁקָלָהּ֒ מִזְרָ֤ק אֶחָד֙ כֶּ֔סֶף שִׁבְעִ֥ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ שְׁנֵיהֶ֣ם ׀ מְלֵאִ֗ים סֹ֛לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן לְמִנְחָֽה׃
במדבר רבה
וַיְהִי הַמַּקְרִיב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֶת קָרְבָּנוֹ נַחְשׁוֹן וגו' (במדבר ז, יב), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים נא, כ כא): הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ אֶת צִיּוֹן וגו' אָז תַּחְפֹּץ זִבְחֵי צֶדֶק וגו'. לְפִי שֶׁבַּמִּדְבָּר בַּהֲקָמַת הַמִּשְׁכָּן הִקְרִיבוּ לַחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ קִמְעָה, כְּמָה דְתֵימָא (במדבר ז, יג יז): קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת כֶּסֶף וגו' כַּף אַחַת וגו' פַּר אֶחָד וגו' שְׂעִיר עִזִּים וגו' וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים וגו', הֲרֵי כָּל הַקָּרְבָּן, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ שֶׁיָּצָא לַדֶּרֶךְ וְהָיוּ מְבִיאִים לְפָנָיו סְעוּדָה לְפִי הַדֶּרֶךְ וּלְפִי הַפּוּנְדָק, אָמַר לָהֶם הַמֶּלֶךְ כָּךְ אַתֶּם מְכַבְּדִים לִי וְכָךְ אַתֶּם נוֹתְנִים לִי, אֵינִי מֶלֶךְ וְאֵינִי שׁוֹלֵט בַּמַּלְכוּת. אָמְרוּ לוֹ: אֲדוֹנֵינוּ, בַּדֶּרֶךְ אֲנַחְנוּ וּלְפִי הַדֶּרֶךְ וּלְפִי הַפּוּנְדָק הִכְנַסְנוּ לְךָ, כְּשֶׁתִּכָּנֵס לַמְּדִינָה וְתִכָּנֵס לַפַּלְטֵרִין שֶׁלְךָ תִּרְאֶה כַּמָּה אָנוּ מְכַבְּדִין אוֹתְךָ. כָּךְ כְּשֶׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן הִקְרִיבוּ לוֹ הַנְּשִׂיאִים דּוֹרוֹן וְקָרְבָּן, קְעָרָה וּמִזְרָק וְכַף, פַּר אֶחָד וגו' וּשְׂעִיר עִזִּים וגו' וּלְזֶבַח וגו', אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּךְ הוּא כְּבוֹדִי. אָמְרוּ לוֹ: רִבּוֹן הָעוֹלָמִים בַּמִּדְבָּר אָנוּ נְתוּנִים וּלְפִי הַמִּדְבָּר הִקְרַבְנוּ לְפָנֶיךָ, כְּשֶׁתִּכָּנֵס לַפַּלְטֵרִין שֶׁלְךָ אַתָּה רוֹאֶה כַּמָּה קָרְבָּנוֹת וְכַמָּה פָּרִים נַקְרִיב לְפָנֶיךָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ אֶת צִיּוֹן תִּבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלָיִם, אָז תַּחְפֹּץ זִבְחֵי צֶדֶק אָז יַעֲלוּ עַל מִזְבַּחֲךָ פָרִים, וְלֹא פַּר אֶחָד. וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא בִּשְׁלֹמֹה שֶׁבָּנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּבִקֵּשׁ לְהַקְרִיב לַחֲנֻכַּת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, רְאֵה מַה כְּתִיב שָׁם (מלכים א ח, סג): וַיִּזְבַּח שְׁלֹמֹה אֶת זֶבַח הַשְּׁלָמִים וגו'. וְכֵן בִּימֵי עֶזְרָא (עזרא ו, יז): וְהַקְרִבוּ לַחֲנֻכַּת בֵּית אֱלָהָא דְנָה תּוֹרִין מְאָה דִּכְרִין וגו', הֱוֵי: הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ אֶת צִיּוֹן וגו' אָז תַּחְפֹּץ וגו'.
מדרש אגדה
וקרבנו קערת כסף. ולמה נאמר בכולם קרבנו, ובנחשון שהיה ראשון נאמר וקרבנו כאילו היה טפל לאחרים, שהוא לכל אחד ואחד ראשון, ומה טעם שלא נקרא נחשון נשיא, כמו שנקראו כולם נשיאים שהקריבו אחריו, כי הקב"ה אוהב השפל ושונא את הגאוה, שנאמר כי רם ה' ושפל יראה (תהלים קל"ח ו'), לפיכך הקריב בראשונה:
ספרי זוטא
קערת כסף, מה ת״ל אחת מזרק כסף מה ת״ל אחד אלא מלמד שהן מקדשין את הנופל לתוכן ונפסלין בטומאה ובלינה ובמחוסרי כפרה וכה״א קערותיו וכפותיו וקשותיו ומנקיותיו אשר יסך בהן (שמות כה כט) וכי בהן היו מנסכין והלא כבר נאמר ואת קשות הנסך (במדבר ד ז) ומה אני מקיים אשר יסך בהן אלא מלמד שהן מקדשין את הנופל לתוכן ונפסלין בטומאה ובלינה ובמחוסרי כפרה: