וְכִֽי־יָגוּר֩ אִתְּכֶ֨ם גֵּ֜ר א֤וֹ אֲשֶֽׁר־בְּתֽוֹכְכֶם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם וְעָשָׂ֛ה אִשֵּׁ֥ה רֵֽיחַ־נִיחֹ֖חַ לַיהוָ֑ה כַּאֲשֶׁ֥ר תַּעֲשׂ֖וּ כֵּ֥ן יַעֲשֶֽׂה׃
ספרי זוטא
וכי יגור גר, יכול זה גר שנתגייר אצל גוים במדינת הים אמרת לא אמרתי אלא אתכם. אין לי אלא שעלה עמכם ממצרים מניין אפילו עמכם באותה השעה אמרת או אשר בתוככם לדורותיכם:
ספרי זוטא
ועשה אשה ריח ניחוח לה', מלמד שאינו רשאי לאכול בזבחים עד שיביא לאישים קרבן. יכול אף מנחות ת״ל כאשר תעשו בבהמה מניין אף בעופות ת״ל כן יעשה הא מה הדבר דמים לא מנחות:
שמות רבה
דבר אחר: כל חכם לב - הה"ד (שיר א): שחורה אני ונאוה. אם שחורה, למה נאוה, וכי יש שחורה נאוה?! אלא, אמרה כנסת ישראל: שחורה אני במעשי. ונאוה אני במעשה אבותי. שחורה אני במצרים. ונאוה אני באמרי בסיני (שמות כד): כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. שחורה אני על הים שנאמר (תהלים קו) וימרו על ים בים סוף. ונאוה אני באמרי (שמות טז): זה אלי ואנוהו. שחורה אני במעשה העגל. ונאוה אני במעשה המשכן. שחורה אני בשור, שנאמר (תהלים קו): וימירו את כבודם בתבנית שור. ונאוה אני בשור (ויקרא טז): שור או כשב או עז. שחורה אני במשכן, שנאמר (יחזקאל כג): טמאו את מקדשי. ונאוה אני במשכן. ויעשו כל חכם לב. מה מלאכה היו עושין? אלא, ראה מה כתיב (שמות כה): וזאת התרומה אשר תקחו מאתם, זו כנסת ישראל, שהיא תרומה, שנאמר (ירמיה ב): קדש ישראל לה' ראשית תבואתה. זהב וכסף, זו כנסת ישראל, שנאמר (תהלים סח): כנפי יונה נחפה בכסף. ונחשת, זו א"י, שנאמר (דברים ח): ומהרריה תחצב נחשת. תכלת, זו כנסת ישראל, שנאמר (במדבר טו): ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת. וארגמן, ותולעת שני, זו כנסת ישראל, שנאמר (ישעיה מא): אל תיראי תולעת יעקב וכן כחוט השני שפתותיך ואומר (תהלים סח): שרי יהודה רגמתם. דבר אחר: זהב, זה אברהם, שנבחן בכבשן האש כזהב. וכסף, זה יצחק, שנצרף ככסף ע"ג המזבח. ונחשת, זה יעקב, שנאמר (בראשית לב): נחשתי ויברכני ה' בגללך: