במדבר טו:יט מדרש: מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי, במדבר רבה וספרי זוטא

כל מחמצת לא תאכלו לרבות כותח הבבלי ושכר המדי וחומץ האדומי וזיתוס המצרי: יכול יהא חייב עליהן ת"ל חמץ מה חמץ מיוחד שהוא מין גמור יצאו אלו שאינן מין גמור: למה באו ליתן עליהן לא תעשה: יכול יהא אדם יוצא ידי חובתו בעיסת אורז ת"ל (דברים ט"ז ג') לחם מה לחם האמור להלן (במדבר ט"ו י"ט) מחמשת מינין אף לחם האמור כאן מחמשת מינין: ד"א עוגות מצות כי לא חמץ (י"ב ל"ט) מצה הבאה לידי מצה וחימוץ יצאת עיסת אורז שאינו בא לידי חימוץ: יכול יוצא אדם ידי חובתו בבכורים ת"ל בכל מושבותיכם תאכלו מצות יצאו בכורים שאין נאכלין בכל מושבות דברי ר' יוסי הגלילי. ר' עקיבה אומר על מצות ומרורים יאכלוהו מה מרורים שאין במינן בכורים אף מצה שאין במינה בכורים או מה מרורים שאין באין בכורים אף מצה שאינה באה בכורים: יכול יהא אדם יוצא ידי חובתו בטבל שלא ניתקן ובמעשר ראשון שלא נתרם ובמעשר שני והקדש שלא נפדו ת"ל חמץ מה חמץ מיוחד שאיסורו מאיליו יצאו אלו שאיסורן מיד דבר אחר: ומניין שהכהנים יוצאין ידי חובתן בתרומה בגבולין וישראל במעשר שני בירושלים ת"ל מצות מצות ריבה הכתוב: ר' יוסי הגלילי אומר אין אדם יוצא ידי חובתו במעשר שני בירושלים שנאמר לחם עני יצא מעשר שני שאין נאכל אלא בשמחה: וחכמים אומרין יוצאים ידי חובתו במעשר שני בירושלים שנאמר מצות מצות ריבה הכתוב אם (כל) [כן] למה נאמר לחם עני פרט למצה שלשה ביין בשמן ודבש:

כָּךְ פָּתַח רַבִּי תַּנְחוּמָא בַּר אַבָּא בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא אָחִיו שֶׁל רַבִּי אַחָא בֶּן רַבִּי חֲנִינָא זֹאת הַפָּרָשָׁה שֶׁל נְסָכִים, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טו, ו ז): אוֹ לָאַיִל תַּעֲשֶׂה מִנְחָה, וְיַיִן לַנֶּסֶךְ שְׁלִשִׁית הַהִין, וּמִכָּאן וָאֵילָךְ (במדבר טו, יט כ): וְהָיָה בַּאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ, רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה, הֲרֵי חַלָּה לְמַטָּה וּנְסָכִים לְמַעְלָה, לְפִיכָךְ פָּתַח רַבִּי חֲנִינָא (קהלת ט, ז): לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ וּשְׁתֵה בְלֶב טוֹב יֵינֶךָ, מַהוּ (קהלת ט, ז): כִּי כְבָר רָצָה הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֶׂיךָ, אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ זוֹ פָּרָשַׁת חַלָּה. וּשְׁתֵה בְלֶב טוֹב יֵינֶךָ זוֹ פָּרָשַׁת נְסָכִים. מַהוּ כִּי כְבָר רָצָה וגו', זוֹ הַכְנָסַת יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ וגו'. דָּבָר אַחֵר, הַפָּסוּק הַזֶּה מְדַבֵּר כְּנֶגֶד אַבְרָהָם, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם (בראשית כב, ב): קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ, הִשְׁכִּים אַבְרָהָם וּנְטָלוֹ בִּזְרִיזוּת וְהוֹלִיכוֹ וְהֶעֱלָהוּ לְהַר הַמֹּרִיָה, אָמַר אַבְרָהָם רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם לְחִנָּם אָמַרְתָּ לִי קַח נָא, אָמַר לוֹ לָאו, לְהוֹדִיעֲךָ בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יח, יט): כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי מַעֲלֶה עָלֶיךָ שֶׁאִם אָמַרְתִּי לְךָ שֶׁתִּשְׁחֹט אֶת נַפְשְׁךָ שֶׁלֹא הָיִיתָ מְעַכֵּב עַל שְׁמִי, שֶׁכָּךְ כְּתִיב (בראשית כב, יב): וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ, הֲרֵי כְּבָר פֵּרוּשׁ מִנַּיִן (בראשית כב, יב): אֶת יְחִידְךָ, זֶה נַפְשֶׁךָ, שֶׁהַנְּשָׁמָה קְרוּיָה יְחִידָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כב, כא): הַצִּילָה מֵחֶרֶב נַפְשִׁי מִיַּד כֶּלֶב יְחִידָתִי. אָמַר אַבְרָהָם רִבּוֹן הָעוֹלָמִים אִי אֶפְשָׁר לִי לֵירֵד מִכָּאן בְּלֹא קָרְבָּן, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֲרֵי קָרְבָּנְךָ מְתֻקָּן מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית (בראשית כב, יג): וַיִּשָֹּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל, וְשָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ אֵילוֹ שֶׁל אַבְרָהָם נִבְרָא בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, נְטָלוֹ אַבְרָהָם וְהֶעֱלָהוּ עוֹלָה תַּחַת בְּנוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (בראשית כב, יג): וַיִּקַּח אֶת הָאַיִל וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה, חָסֵר הַמִּקְרָא, מַהוּ (בראשית כב, יג): תַּחַת בְּנוֹ, אָמַר אַבְרָהָם רִבּוֹן הָעוֹלָמִים תְּהֵא רוֹאֶה כְּאִלּוּ דַּם יִצְחָק זָרוּק לְפָנֶיךָ. נָטַל הָאַיִל וְהִפְשִׁיטוֹ וְאָמַר כָּךְ תְּהֵא רוֹאֶה כְּאִלּוּ עוֹרוֹ שֶׁל יִצְחָק הִפְשַׁטְתִּי לְפָנֶיךָ. נְטָלוֹ וְהִסְפִּיגוֹ, אָמַר כָּךְ תְּהֵא רוֹאֶה כְּאִלּוּ יִצְחָק מִסְתַּפֵּג לְפָנֶיךָ. שְׂרָפוֹ וְאָמַר כָּךְ תְּהֵא רוֹאֶה כְּאִלּו אַפְרוֹ שֶׁל יִצְחָק צָבוּר עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. דָּבָר אַחֵר, מַהוּ תַּחַת בְּנוֹ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חַיֶּיךָ בִּנְךָ נִתְקָרֵב רִאשׁוֹן, הָאַיִל הַזֶּה תַּחְתָּיו, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר אַבְרָהָם אֵינִי זָז מִכָּאן עַד שֶׁתִּשָּׁבַע לִי שֶׁאֵין אַתָּה מְנַסֶּה אוֹתִי עוֹד לְעוֹלָם, שֶׁאִם חַס וְשָׁלוֹם לֹא הָיִיתִי שׁוֹמֵעַ לְךָ אִבַּדְתַּנִי כָּל אֲשֶׁר יָגַעְתִּי מִיָּמַי. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חַיֶּיךָ כָּךְ הוּא, וְנִשְׁבַּע שֶׁלֹא יְנַסֶּנוּ עוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כב, טז): וַיֹּאמֶר בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם ה', אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִסּוּרִין קָשִׁים וְנִסְיוֹנִין אֲחֵרִים הָיוּ רְאוּיִין לָבוֹא עַל אַבְרָהָם, וְאֵינָן בָּאִין, וְאֵלּוּ הֵן הַיִּסּוּרִין אוֹתָן שֶׁבָּאוּ עַל אִיּוֹב הָיוּ רְאוּיִין לָבוֹא עַל אַבְרָהָם, שֶׁכֵּן הוּא נִסְמַךְ לַפָּרָשָׁה (בראשית כב, כ כא): וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֻּגַּד וגו' אֶת עוּץ בְּכֹרוֹ וְאֶת בּוּז, וְעוּץ הָיָה אִיּוֹב (איוב א, א): אִישׁ הָיָה בְאֶרֶץ עוּץ אִיּוֹב שְׁמוֹ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם (קהלת ט, ז): לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ כִּי כְבָר רָצָה הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֶׂיךָ. דָּבָר אַחֵר, לֵךְ אֱכֹל וגו', מְדַבֵּר בִּשְׁלֹמֹה, בְּשָׁעָה שֶׁבָּנָה אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְשִׁכְלְלוֹ עָשָׂה שִׁבְעָה יָמִים חֲנֻכָּה, וְחָזַר וְעָשָׂה עוֹד שִׁבְעָה יָמִים שֶׁל חַג וְשָׁכְחוּ לַעֲשׂוֹת יוֹם הַכִּפּוּרִים, וְהָיוּ מְצֵרִין, אָמַר רַבִּי יִצְחָק יָצְתָה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְאָמְרָה לוֹ: לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ וּשְׁתֵה בְלֶב טוֹב יֵינֶךָ כִּי כְבָר רָצָה הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֶׂיךָ.

ולקחתם לכם מלחם הארץ, את שהוא לחם חייב שאינו לחם אינו חייב איזהו לחם החטה והשעורה וכו' קמחים בצקות ותבואה אסורין בחדש מלפני הפסח מלקצור לפני העומר ואוכל מהן כזית מצה בפסח יצא ידי חובתו כזית חמץ בהיכרת וכל שנתערב בו אחד מחמשתן הרי זה עובר בפסח ובלבד שיהא בו מראה פת וטעם פת ת״ל לחם מלחם הארץ ולא כל לחם פרט לעיסה קטנה איזו היא גדולה שבעת רבעים של מדבריים וקב וחצי ירושלמיים שהן חמשת רבעים משלנו. ר' יוסי אומר חמשת רבעים מתוקין לפטור. מלחם ולא כל לחם פרט למבושל והסופגנין והדובשנין והאיסקריטין וחלת המסרית והמדומע [שפטורים מן החלה] והקנוקנות חייבים ובצד השני אתה אומר והיה לרבות שאור שנשבו בסרידה מכאן אמרו שתי נשים שעשו שני קבין ונשכו זה בזה פטורין מן החלה אין צריך לומר האשה שעשת שני קבין וקב אורז או קב תרומה באמצע אין מצטרפין שכבר נתחייב בחלה. קב ישן וקב חדש שנשכן זה בזה ר' ישמעאל אומר יטול מן האמצע וחכמים אוסרין: